נעילה / תורכיה - איסטנבול / משה פרסי
ספרדים מסורות המזרח - תורכיה
להאזנה
חוס אלוהי ממעונך / סימן חשדאי חוּס אֱלֹהַי מִמְּעוֹנְךָ עַל חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנְךָ יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנְךָ שַׂגְּבֵנִי מִזְּדוֹנִי כִּי לְךָ לִבִּי וְעֵינִי הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינְךָ דּוֹד מְחֵה אוֹיֵב מְעַקֵּשׁ כִּי לְנֶגְדִּי הוּא לְמוֹקֵשׁ וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עִמִּי וְאֵינְךָ אַתְּ קְרוֹבִי מִקְּרוֹבִים גַּם סְבִיבֶיךָ שְׁבִיבִים דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרוּבִים הַפְּרוּשִׂים עַל אֲרוֹנְךָ יָדְךָ תַּנְחֶה פְּזוּרִים בַּעֲבוּר חֶסֶד נְעוּרִים הֶעֱבַדְתַּנִי לְזָרִים וַאֲנִי כַנַּת יְמִינְךָ גַּדְּעָה קֶרֶן מְעַנָּי בַּעֲבוּר שִׁמְךָ יְיָ גּוֹאֲלִי לִגְאֹל הֲמוֹנַי רוּם וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנְךָ וְהַלְלוּיָהּ |
'חוּס אֱלֹהַי מִמְּעוֹנְךָ' הוא פיוט-מענה ('ג'ואב') שנכתב על ידי חסדאי, שחי ופעל בתימן כנראה בראשית המאה השבע-עשרה; זהו פיוטו הנודע ביותר. הפיוט מושר בקהילות יהודי תימן בשמחת חתנים. כאמור, זהו פיוט-מענה, כלומר, פיוט השואב את צורתו ותכניו משיר קדום ממנו, ומנהל דיאלוג עמו. במקרה שלפנינו, המענה מגיע לכדי שילוב של ממש: שירו של רבי יהודה הלוי, מגדולי משוררי ספרד – 'יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ' – משובץ בו במלואו, בכל אחד מן הטורים הזוגיים; כך, פיוטו של חסדאי בנוי לסירוגין מטוריו שלו, החתומים בשמו – חשׂדאי, ומטוריו של ריה"ל, החתומים בשמו – יהודה. והנה, הפלא ופלא, הקורא את הפיוט המאוחר לא ישים לב כלל כי הורכב על גבי פיוט קדום; חזותו לכידה, וטוריו המשתלבים זה בזה מעשה-מחשבת מותירים רושם של אורגניות שאין בה פגם. עם זאת, עיון מדוקדק ורגיש יותר יכול לחשוף את הדיאלוג העמוק המתקיים בין שני רובדי השיר: פיוטו המקורי של ריה"ל מבטא את תחושת הריחוק שחש הדובר מאלוהיו, ואת בקשתו לקִרבה; הוא מתייסר בחפשו את אלוהיו – "וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עִמִּי, וְאֵינְךָ" – אך זה מצידו "דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרוּבִים". והנה, בינות לטורים אלה העמיד חסדאי תמונה הפוכה, בכתבו: "אַתְּ קְרוֹבִי מִקְּרוֹבִים, גַּם סְבִיבֶיךָ שְׁבִיבִים" – כרוצה לומר, אף שהאל ופמלייתו אש (=שביבים), הרי הוא הקרוב אליו ביותר, אף יותר מבני האדם הקרובים אליו בגופם הארצי. גם בתיאור הגלות נִבעַה פער בין שני הפיוטים: לדידו של ריה"ל, הגלות מסמלת את האכזבה המרה של ישראל, אשר למרות זיקתם לאל, מוצאים הם את עצמם משועבדים לזרים – "הֶעֱבַדְתַּנִי לְזָרִים, וַאֲנִי כַנַּת יְמִינְךָ"; לדידו של חסדאי, לעומת זאת, דווקא בגלות מתגלה ידו המנחה של האל, המכוונת את בניו לגאולתם העתידה – "יָדְךָ תַּנְחֶה פְּזוּרִים, בַּעֲבוּר חֶסֶד נְעוּרִים". כך, שירו של ריה"ל כמו מתפרש מחדש בשירו של חסדאי; בקשת אינטימיות מומרת בו לאינטימיות-בפועל, ומזמנת לקורא חוויה של תנועה מתמדת מריחוק לקרבה, ומגלות – לגאולה. |
• חוּס אֱלֹהַי מִמְּעוֹנְךָ עַל חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנְךָ – הדובר פותח בפניה ישירה לאל הנמצא במעונו, ומבקש רחמים ('חוּס אֱלֹהַי'); הוא מבקש זאת בשמה של כנסת ישראל כולה, שנמשלה לחבצלת השרון, על פי הפירוש האלגורי המקובל למגילת שיר השירים (ב, א): אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. אזכור מעונו של האל ('מִמְּעוֹנְךָ') מתכתב עם המילה המסיימת את פיוטו של ריה"ל, המשובץ בשיר במלואו בכל אחד מן הטורים הזוגיים; כך יוצר כאן הפייטן תבנית של 'פתיחה מעין החתימה' (לאורך הפירוש נעמוד בקצרה בכמה מקומות על היחס בין הטורים האי-זוגיים מִשל הפייטן ובין הטורים הזוגיים המשובצים מריה"ל). • יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנְךָ – הפייטן מבקש מהקדוש ברוך הוא שתחת החרון – כעסו של האל – שהיה מנת חלקו בחייו עד כה, יבוא כעת רצון, כלומר, תבוא ברכה. רצונו וחרונו של האל מתוארים כאן כשתי צורות התגלות המופיעות בפתאומיות ואופפות בתנועתן הסוחפת את כל הווייתו של הדובר. הלשון נשענת על פסוק מתהלים (פח, יז): עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי. דומה שפסוקי מזמור זה עומדים ברקע פיוטו של ריה"ל, המתאר תחושה של ריחוק מן האל (שם, טו): לָמָה ה' תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. • שַׂגְּבֵנִי מִזְּדוֹנִי כִּי לְךָ לִבִּי וְעֵינִי – חזק אותי שלא אפשע ואכשל בעווני (זדוני), כי לבי ועיני נתונים לך. הפייטן יוצר כאן מתח בין לבו ועינו המופנים אל האל, לבין מעשיו, העשויים להכשילו, ועל כן הוא מבקש את עזרת הקדוש ברוך הוא. הוא מטרים את טורו הבא של ריה"ל, העומד על נזקו של החטא. • הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינְךָ – האם לעולמים יעמוד חטאו של הדובר כחוצץ בינו ובין אלוהיו? הדימוי מיוסד על ישעיהו (נט, א-ב): הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ. אלא שבעוד ישעיהו מתאר את החטא כגורם היחיד המבדיל בין האדם ואלוהיו – שהרי אזנו של הקדוש ברוך הוא לא כבדה משמוע, כנאמר בפסוק – מעמיד ריה"ל תמונה אמביוולנטית יותר, בה לא ברור אם אכן רק העוון הוא המרחיק אותם זה מזה. • דּוֹד מְחֵה אוֹיֵב מְעַקֵּשׁ כִּי לְנֶגְדִּי הוּא לְמוֹקֵשׁ – הטור נמשך אל הטור שלפניו, ומפתח עוד את דימויו המאיים של החטא. הדובר פונה לאלוהיו בלשון אוהבת, ומבקשו בשנית להגן עליו מ'אויב מעקש', כלומר, מן החטא שדרכיו עקלקלות, הטומן לו מלכודת ('מְעַקֵּשׁ' בלשון המקרא הוא מי שאינו הולך בתום וביושר. ראו משלי י, ט; 'מוֹקֵשׁ' בלשון המקרא פירושו מלכודת. וראו למשל עמוס ג, ה); 'דוד' – כינוי המבוסס על שיר השירים, ומרמז ליחסי האהבה שבין הרעיה (כנסת ישראל) ודודהּ (הקדוש ברוך הוא). בשירנו מבטא כינוי זה את אהבת המשורר לאל, אהבה המתקיימת חרף הריחוק ביניהם. • וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עִמִּי וְאֵינְךָ – עד מתי אבקש אותך לצדי, ואגלה שאינך שם? הדובר מצר על כך שתפילתו לקרבת אלוהים לא נענית לעת עתה. • אַתְּ קְרוֹבִי מִקְּרוֹבִים – האל 'קרוב מקרובים', כלומר, קרוב לדובר יותר מחבריו בני האדם הקרובים לו. בהיגד זה ניכר המתח בין שירו המקורי של ריה"ל, המבטא את הריחוק מן האל כחוויה קיומית של הדובר, לבין השיר המאוחר שלפנינו, בו מדגיש הפייטן דווקא את רגש הקרבה שבינו ובין אלוהיו. • גַּם סְבִיבֶיךָ שְׁבִיבִים – סופו של הטור נמשך אל הטור שאחריו, ומתייחס לפמליא של מעלה: גם הסובבים אותך ('סְבִיבֶיךָ') עשויים אש ('שְׁבִיבִים'. ראו דניאל ז, ט; איוב יח, ה). • דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרוּבִים הַפְּרוּשִׂים עַל אֲרוֹנְךָ – הקדוש ברוך הוא יושב בין כנפי הכרובים, הסוככים על ארון הברית. על פי שמות (כה, כ-כב): וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת... וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת. תיאור הכרובים לא רק כמקום התגלותו של האל אלא גם כמקום מושבו כביכול, מפותח בדברי חז"ל (ראו למשל משנה ברכות, פ"ז, מ"ג), אך מופיע כבר במקרא (תהלים צט, א): ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ. • יָדְךָ תַּנְחֶה פְּזוּרִים בַּעֲבוּר חֶסֶד נְעוּרִים – ידו של הקדוש ברוך הוא מנחה את בניו הנפוצים ופזורים בין העמים בגלותם; כלומר, אף שהגלות היא תוצאת החטא, ומעידה על הריחוק שבין עם ישראל ואלוהיו, קובע הפייטן כי ידו של האל היא המכוונת אותם משם לארץ ישראל, הודות ('בעבור') לזיכרון החסד שעשו עמו ישראל בתקופת הנעורים שלהם כעם. חסד הנעורים הוא דבקותם של ישראל בקדוש ברוך הוא טרם החטא, כמתואר בפי ירמיהו (ב, ב): כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. העיסוק בגלות מטרים את הטור הבא בשירו המקורי של ריה"ל. • הֶעֱבַדְתַּנִי לְזָרִים וַאֲנִי כַנַּת יְמִינְךָ – הקדוש ברוך הוא משעבד את ישראל תחת עוּלם של עמים אחרים, למרות קרבתם של ישראל אליו; ישראל משולים לכנה – ענף של גפן – שנטע האל ביד ימינו, כנאמר בתהלים (פ, טו-טז): אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ. 'כנה' הוא כינוי רווח לישראל כבר בפיוט הארץ-ישראלי הקדום (למשל בתפילת שחרית של יום הכיפורים: "אָנָּא כַנָּה / עוּרִי נָא / הִתְעוֹרְרִי נָא"). ובעוד פייטננו מציג בטור הקודם את גלותם של ישראל כביטוי לנוכחות האל בעולם, ריה"ל מצביע דווקא על הטראגיות שבגלות, על הפער שבין זיקתם העמוקה של ישראל לקדוש ברוך הוא ובין מצבם הנואש בהווה. • גַּדְּעָה קֶרֶן מְעַנָּי בַּעֲבוּר שִׁמְךָ יְיָ – הדובר מבקש מהקדוש ברוך הוא לשבור את אויביו ולגדוע את קרן מעניו למען שמו. על פי ירמיהו (מח, כה): נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם ה'. • גּוֹאֲלִי לִגְאֹל הֲמוֹנַי רוּם וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנְךָ – הדובר מכנה את האל 'גואלי', ומתוך כך מבקשו לגאול את המון בית ישראל; המילה 'רוּם' – התרומם והתנשא – יכולה להיקרא כחתימת הדברים שלפניה ('לִגְאֹל הֲמוֹנַי רוּם'), או כפתיחה לדברים שלאחריה ('רוּם וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנְךָ'). אולם לא רק בקשת גאולה יש כאן, אלא גם בקשה רחבה יותר, בקשת התגלוּת: וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנְךָ – כלומר, התבונן ממקום מושבך על בניך הנתונים בצרה. על פי דברים (כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. • וְהַלְלוּיָהּ – מילת חתימה המופיעה ברבים מפיוטי תימן. |
כותר |
חוס אלוהי |
---|---|
מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - תורכיה |
לחן ממסורת |
חוס אלהי, מסורת ספרדים - תורכיה ובלקאן - תוכן גולשים |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
לכל עת |
מעגל החיים |
חתונה |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?