לכה דודי / מקאם סבא / תורכיה-איסטנבול / ברוך חסון
מקאם: סבא
להאזנה|
יום ט"ו שבט הנהדר / ר' מרדכי מסלטון יוֹם ט"ו שְׁבָט הַנֶּהְדָּר רֵאשִׁית פִּרְחֵי סְמָדַר לֹא תַצְמַח הָאָרֶץ דַּרְדָּר כִּי אִם פְּרִי עֵץ הָדָר מַמְתַקִּים מְרֻקָּחִים וּפֵרוֹת הַמְשֻׁבָּחִים אוֹכְלִים אוֹתָם וּשְׂמֵחִים וּמְהַלְלִים לָאֵל נֶאְדָּר רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָעֵצִים יָרוֹן סַנְסַן וְצִיצִים וּבְמַרְאֶיהָ עוֹלָם שָׂשִׂים וּבְעֵשֶׂב אֶרֶץ תִּתְהַדָּר דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תִּפְרֶה אֶרֶץ וּבְכָל הַר שָׁנָה זוֹ אוֹרָהּ יִזְהַר מִנִּיסָן וְעַד אֲדָר כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם שָׂשִׂים בְּעֵת הַמִּצְוֹת עוֹשִׂים וְלַעֲבוֹדָתוֹ רָצִים לְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר יִבְנֶה לָנוּ עִירֵנוּ וְיִקְבֹּץ פְּזוּרֵינוּ וְיִבְנֶה מִקְדָּשֵׁנוּ בְּרִצְפַּת בַּהַט וְדָר חָזָק חֲמֹל עָלֵינוּ וּמֵעַמִּים גְּאָלֵנוּ וּמְלֹךְ אַתָּה עָלֵינוּ כִּי מַלְכוּתָךָ לְדָר דָּר |
| פיוט לט"ו בשבט במסורת יהודי חאלב. השיר עומד בסימן של לבלוב ופריחה ורבים בו ביטויי השמחה של האדם והטבע המתחדש. המשורר מברך את השנה הבאה שתהא פורחת ופוריה וחותם בבקשה לגאולה ולבנין בית המקדש. |
| • רֵאשִׁית פִּרְחֵי סְמָדַר - הסמדר הם הפרחים הסגורים העולים בגפן תחילה - ניצת הגפן. כך גם ט"ו בשבט הוא תחילת תקופה של לבלוב וצמיחה לפני בוא האביב בתקופת ניסן. ע"פ הפסוק בשיר השירים (ב, יג) המתאר את ראשית הפריחה והלבלוב: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. • לֹא תַצְמַח הָאָרֶץ דַּרְדַּר - קוצים. ע"פ הקללה שנתקללה בה האדמה בעקבות חטא אדם הראשון (בראשית ג, יח): וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. • פְּרִי עֵץ הָדָר - שיבוץ מויקרא, כג, מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. שם מדובר על אתרוג מארבעת המינים וכאן הכוונה לפירות טובים ומשובחים. המשורר הופך כאן את קללת האדם הראשון לברכה. • מַמְתַקִּים מְרֻקָּחִים - ממתקים מבושמים. • נֶאְדָּר - נשגב, מרומם. • רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָעֵצִים - ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות ע"פ מסכת ראש השנה ב, ע"א: באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. • יָרוֹן - ישמח, ישיר וירנן. • סַנְסַן - כפות התמרים, כאן במובן של ענפים כפי שמפרש רש"י על הפסוק בשיר השירים (ז, ט): אֶעֱלֶה בְתָמָר אחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו. • וְצִיצִים - השלב של הפרח באילן לפני פריחת הפרי. במדבר יז, כג: וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. • וּבְמַרְאֶיהָ עוֹלָם שָׂשִׂים - במראה הארץ הפורחת כל העולם שמח. • וּבְעֵשֶׂב אֶרֶץ תִּתְהַדָּר - גם הארץ תתנאה בעשב אשר עליה. • דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר - ארבעה משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל: דגן הוא כינוי כללי לחטה ושעורה; תירוש - כינוי פיוטי לעסיס שבענבים; יצהר - כינוי פיוטי לשמן. תיאור זה של ארץ ישראל מופיע פעמים רבות במקרא, למשל במלכים ב יח, לב: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ. • תִּפְרֶה - תהיה פוריה, תפרח. • שָׁנָה זוֹ אוֹרָהּ יִזְהַר - כיון שט"ו בשבט הוא ראש השנה, המשורר מברך את השנה החדשה. • מִנִּיסָן וְעַד אֲדָר - תקופה של שנה. א' ניסן אף הוא ראש השנה (מסכת ראש השנה א, ע"ב) והמשורר משתמש בביטוי זה הן לשם החרוז והן בשל העובדה שניסן הוא אביב מאוחר בעוד ששבט הוא תחילת האביב והפריחה המוקדמים. • שָׂשִׂים בְּעֵת הַמִּצְוֹת עוֹשִׂים - שמחים בעת עשיית המצוות. • וְלַעֲבוֹדָתוֹ - של האל. • עִירֵנוּ - ירושלים. • וְיִקְבֹּץ פְּזוּרֵינוּ - יקבץ ויאסוף את ישראל הפזורים בגלות. • בְּרִצְפַּת בַּהַט וְדָר - אבנים טובות או אבני שיש. אלו מלים יחידאיות במקרא ומופיעות במגילת אסתר (א, ו) בתיאור ארמונו המפואר של אחשורוש: עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. • חָזָק - פניה לקב"ה. מילה המסיימת את האקרוסטיכון בפיוטים רבים. • מַלְכוּתָךָ לְדָר דָּר - מאז ומעולם ולעולמים. ע"פ תהלים קמה, יג: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר. הביטוי לדר דר מופיע בשמות ג, טו: זֶה שְּׁמִי לְעלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. |
| מקאם: צבא משקל: 4/4 פיוט זה הוא היחיד בספר הפיוטים החאלבי-ירושלמי העוסק בט"ו בשבט. הלחן שבו הוא מושר שאול משיר ערבי עממי בשם: "יא מרא אפרשי אלדאר". האופי הקצבי והעליז של הלחן משתלב עם התרוננותן של מלות הפיוט - "ירון סנסן וציצים", "כל ישראל הם ששים" וכיו"ב. בפיוט באה לביטוי ההתחדשות והשמחה סביב פריחת האילנות בתקופה זו של השנה. פיוט נוסף המושר בלחן זה הוא "יה אל גדול ונאדר" מאת ר' רפאל ענתבי. הפיוט, העוסק בנושא השבת דווקא, מופיע בסוף סדר הבקשות החאלבי-ירושלמי. נהוג לשלבו בשירת הבקשות ביום ט"ו בשבט שחל בשבת, כנראה משום שנכתב עפ"י הלחן של "יום ט"ו בשבט". אגב, בשני הפיוטים החרוז החוזר "-דר" תואם את המקור הערבי. |
| כותר |
יום ט"ו בשבט הנהדר / חאלב / צבא / ר' דוד מנחם |
|---|---|
| מסורת |
סוריה - חלב (ארם צובה) |
| לחן ממסורת |
יום ט"ו בשבט הנהדר / חאלב / צבא |
| מאפייני הקלטה |
בהפקת האתר |
| סולם |
מקאם: סבא |
| מעגל השנה |
ט"ו בשבט |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
8 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• רֵאשִׁית פִּרְחֵי סְמָדַר - הסמדר הם הפרחים הסגורים העולים בגפן תחילה - ניצת הגפן. כך גם ט"ו בשבט הוא תחילת תקופה של לבלוב וצמיחה לפני בוא האביב בתקופת ניסן. ע"פ הפסוק בשיר השירים (ב, יג) המתאר את ראשית הפריחה והלבלוב: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. • לֹא תַצְמַח הָאָרֶץ דַּרְדַּר - קוצים. ע"פ הקללה שנתקללה בה האדמה בעקבות חטא אדם הראשון (בראשית ג, יח): וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. • פְּרִי עֵץ הָדָר - שיבוץ מויקרא, כג, מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. שם מדובר על אתרוג מארבעת המינים וכאן הכוונה לפירות טובים ומשובחים. המשורר הופך כאן את קללת האדם הראשון לברכה. • מַמְתַקִּים מְרֻקָּחִים - ממתקים מבושמים. • נֶאְדָּר - נשגב, מרומם. • רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָעֵצִים - ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות ע"פ מסכת ראש השנה ב, ע"א: באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. • יָרוֹן - ישמח, ישיר וירנן. • סַנְסַן - כפות התמרים, כאן במובן של ענפים כפי שמפרש רש"י על הפסוק בשיר השירים (ז, ט): אֶעֱלֶה בְתָמָר אחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו. • וְצִיצִים - השלב של הפרח באילן לפני פריחת הפרי. במדבר יז, כג: וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. • וּבְמַרְאֶיהָ עוֹלָם שָׂשִׂים - במראה הארץ הפורחת כל העולם שמח. • וּבְעֵשֶׂב אֶרֶץ תִּתְהַדָּר - גם הארץ תתנאה בעשב אשר עליה. • דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר - ארבעה משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל: דגן הוא כינוי כללי לחטה ושעורה; תירוש - כינוי פיוטי לעסיס שבענבים; יצהר - כינוי פיוטי לשמן. תיאור זה של ארץ ישראל מופיע פעמים רבות במקרא, למשל במלכים ב יח, לב: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ. • תִּפְרֶה - תהיה פוריה, תפרח. • שָׁנָה זוֹ אוֹרָהּ יִזְהַר - כיון שט"ו בשבט הוא ראש השנה, המשורר מברך את השנה החדשה. • מִנִּיסָן וְעַד אֲדָר - תקופה של שנה. א' ניסן אף הוא ראש השנה (מסכת ראש השנה א, ע"ב) והמשורר משתמש בביטוי זה הן לשם החרוז והן בשל העובדה שניסן הוא אביב מאוחר בעוד ששבט הוא תחילת האביב והפריחה המוקדמים. • שָׂשִׂים בְּעֵת הַמִּצְוֹת עוֹשִׂים - שמחים בעת עשיית המצוות. • וְלַעֲבוֹדָתוֹ - של האל. • עִירֵנוּ - ירושלים. • וְיִקְבֹּץ פְּזוּרֵינוּ - יקבץ ויאסוף את ישראל הפזורים בגלות. • בְּרִצְפַּת בַּהַט וְדָר - אבנים טובות או אבני שיש. אלו מלים יחידאיות במקרא ומופיעות במגילת אסתר (א, ו) בתיאור ארמונו המפואר של אחשורוש: עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. • חָזָק - פניה לקב"ה. מילה המסיימת את האקרוסטיכון בפיוטים רבים. • מַלְכוּתָךָ לְדָר דָּר - מאז ומעולם ולעולמים. ע"פ תהלים קמה, יג: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר. הביטוי לדר דר מופיע בשמות ג, טו: זֶה שְּׁמִי לְעלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
