אשיר לך ארץ חמדה / מרוקו / זידאן / להקת צפון מערב
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
להאזנה
שישו צהלו / ר' ישראל נג'ארה פתיחה: הורני אל דרך חוקך ומצוותיך כי תרחיב לבי ידעתי כי אין במוות יקרך ורוח נכון חדש בקירבי. שישו צהלו / ר' ישראל נג'ארה שִׂישׂוּ צַהֲלוּ רַנְּנוּ בָא זְמַן הַיְּשׁוּעָה וְקוֹלְכֶם שְׂאוּ וַעֲנוּ כְּשׁוֹפַר תְּרוּעָה לֹא תוֹסִיפוּ עוֹד תִּתְעַנּוּ לֹא תִהְיֶה נְגוּעָה- עֲדָתִי,אָשׁוּב אָרִיחַ- עוֹלַתְכֶם מִנְחָה רְצוּיָה הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה : מקומך אל תנח / ר' דוד בוזגלו מְקוֹמְךָ אַל תַּנַח שֵׁב לְךָ בֵּין הַשְּׁפָלִים, כִּי רָם קוֹמָה יִשַּׁח ,וּנְפִילִים הָיוּ לִנְפָלִים. וּבֵית גֵּאִים יִסָּח ,חִישׁ וְנָסוּ הַצְּלָלִים: כִּי יוֹם לַשּׁוֹכֵן שְׁחָקִים,עַל כָּל עֲנָקִים וְעַל כָּל שׁוֹכְנֵי עֲמָקִים, מִי לְהַשְׁפִּיל מִי לְהָקִים דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ ,קוּם וּנְהַג ,לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא, וּלְדַל וָהֶלֶךְ הִלָוֵה ,וּבְלָשׁוֹן רַכָּה. וְכָל גָּאוֹן הַשְלֵךְ שֹׁרֶשׁ-כָּל,פֶּגַע וּמַכָּה. אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא,רַע הַמַּעֲשֶׂה. לָכֵן קוּם,נָא וְהִתְרַצֵּה . אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא. לִקְצַת הָאֲרָקֵים ,יַבִּיט בְּעָצְמָה . וְיִשַלַּח בְּרָקִים,יֵלְכוּ בַּחָכְמָה. יָפוּצוּ אֲפִיקִים,בִּדְבַשׁוְחֶמְאָה. תִּמָּלֵא אֲדָמָה,מִמֶּגֶד גְּבוֹהִים. כִּי גָּדוֹל ה',עַל כָּל אֱלֹקִים: |
במסורת מרוקו מושרים שני פיוטים אלו כמקשה אחת. הפיוט הראשון - "שישו צהלו" - הוא בעצם בית אחד (הבית השני) מתוך השיר "יה, מתי יבוא הגואל", של פייטן עלום שם (אמנם מסורת מרוקו מייחסת את השיר לר' ישראל נג'ארה, אולם השיר הזה לא מופיע בספריו). הפיוט השני - "מקומך אל תנח" - הוא שירו של ר' דוד בוזגלו, שהתאים אותו ללחן השיר "שישו צהלו". יהודי מרוקו נוהגים לשיר שני שירים אלו ברצף, כשבין שני השירים מתנהל מעין דיאלוג סמוי. למרות שהשיר "יה, מתי יבוא הגואל" עוסק בבקשה לגאולה ומתנהל כדו-שיח בין ה' וכנסת ישראל, בוחר ר' דוד להתייחס לבית אחד בלבד מתוך שיר זה - הבית בו מובעת שמחה על הגאולה הממשמשת ובאה. בשירו יוצא ר' דוד בוזגלו נגד מדת הגאווה שבאדם, שהיא שורש כל המדות הרעות. הוא קורא לאדם להתבונן בעצמו ובזולת בעיניים של אמת פנימית ולא של הסתכלות חיצונית. אולי יש בכך מעין מענה לבקשת הגאולה המובעת ב"שישו צהלו" - מענה האומר כי מתוך מידת הענווה והאמת תבוא גאולה לאדם ולעולם. |
שישו צהלו: |
פיוט זה הוא חלק מרפרטואר השירים לפרשת נח. הוא לקוח מתוך הפיוט "יה מתי יבוא גואל אל אומה עניה". בפרשת נח שמור לפיוט זה ביצוע בלחן קדום מאוד מתוך הנובה איסביהאן. אולם בשל חביבותו הרבה של המשורר ר' ישראל נג'ארה (שהאקרוסטיכון שלו, ישראל, מופיע בפתיחת בתי הפיוט) זכה הפיוט לקנות לו שם וכבוד ברפרטואר הפיוטים הכללי של יהודי מרוקו. הלחן המוצג לפניכם הוא מתוך המוסיקה הקלאסית הבאה מאלג'יריה אל ג'ארנטה, המקביל בערבית לשיר שולטן ערביע, ולקוח מתוך הדרג' מן נובת סיכא. אחריו, שומעים את הפיוט "מקומך אל תנח", לפי הטקסט של ר' דוד בוזגלו, ושהנועם שלו לקוח גם הוא מתוך השירה הקלאסית אל ג'רנאטה, והוא מתאים לנועם "אנא אלדיביא". |
כותר |
שישו צהלו – מקומך אל תנח / מרוקו / סיכא אלג'יר / ר' חיים לוק בהופעה |
---|---|
מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו |
לחן ממסורת |
שישו צהלו – מקומך אל תנח / מרוקו / סיכא אלג'יר- הופעה |
מאפייני הקלטה |
הופעה חיה |
סולם |
נובה: סיכה-אלג'יר |
מעגל השנה |
לכל עת |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
שישו צהלו:
• שִׂישׂוּ צַהֲלוּ רַנְּנוּ - המשורר פונה לעם ישראל וקורא להם שישמחו בשמחת הגאולה.
• וְקוֹלְכֶם שְׂאוּ וַעֲנוּ - הרימו קול בשירה ובזמרה.
• כְּשׁוֹפַר תְּרוּעָה - הרימו קולכם כשופר. קול השופר הגדול מסמן את בוא הגאולה, כמתואר בישעיהו כז, יג: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָם.
• לֹא תוֹסִיפוּ עוֹד תִּתְעַנּוּ - בצער הגלות.
• לֹא תִהְיֶה נְגוּעָה - כנסת ישראל מדומה כאן למצורע הנגוע ומורחק מהמחנה. בעת הגאולה לא תהיה עוד מורחקת מהקב"ה ותשוב ותתאחד עמו. הביטוי נגוע מופיע גם בתיאור המשיח הגואל (ישעיהו נג, ד): אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.
• אָשׁוּב אָרִיחַ עוֹלָתְכֶם, מִנְחָה רְצוּיָה - תחזור עבודת הקרבנות לבית המקדש והעולות שיוקרבו יהיו לרצון לפני ה'.
• הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה - זוהי הבטחת הגאולה המופיעה במלאכי ג, כג: הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
מקומך אל תנח:
• מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח - אל תנוח, אל תרפה ממידתך הטובה. זהו שיבוץ מקהלת י, ד: אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים. ניתן לפרש במשמעות נוספת - אל תנוח במקומך.
• הַשְּׁפָלִים - הענוים ונמוכי הרוח.
• כִּי רָם קוֹמָה יִשַּׁח - הגאה ובעל המעמד הנישא ירד ממעמדו.
• וּנְפִילִים הָיוּ לִנְפָלִים - הענקים, הגבירים יהיו כנפלים, קטנים ובלתי נחשבים. המשורר נוקט כאן בלשון נופל על לשון במשמעות הפוכה.
• וּבֵית גֵּאִים יִסָּח חִישׁ - ביתם של התקיפים ייהרס וייעקר. זהו שיבוץ ממשלי טו, כה: בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְיָ וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.
• וְנָסוּ הַצְּלָלִים - הערפל שבעולם שבגינו לא מבחינים בין צדיק לרשע עתיד ל הביטוי לקוח משיר השירים ד, ו: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. המדרש שם מפרש שהצללים אלו הם שרי האומות.
• כִּי יוֹם לַשּׁוֹכֵן שְׁחָקִים עַל כָּל עֲנָקִים - כי עתיד להגיע היום בו ישפוט ה', השוכן כביכול בשחקים, את הגאים והרשעים. המלה יום בהקשר זה מכוונת ליום הדין, כפי שמופיע למשל בישעיהו ב, יב: כִּי יוֹם לַייָ צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל; ובמלאכי (ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ.
• שׁוֹכְנֵי עֲמָקִים - מי שנראה נמוך ושפל בעולם הזה.
• מִי לְהַשְׁפִּיל מִי לְהָקִים - ה' ישפיל את הגאה וירומם את השפל. כפי שמופיע בתפילת חנה (שמואל א ב, ז-ט): ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל: ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם.
• דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ - משמעות כפולה: א. דרך הישר, ב. דרך ה' - מלכו של העולם.
• קוּם וּנְהַג - נהג בדרכו של ה' והתדבק במידותיו.
• לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא - נהג כמו הקב"ה, העוזר לנדכאים. הלשון עפ"י ישעיהו (נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ.
• וּלְדַל וָהֶלֶךְ הִלָוֵה - התחבר לעניים ולמסכנים, חסרי בית הנודדים בדרכים.
• וּבְלָשׁוֹן רַכָּה - דבר עמם בנעימות ולא בשפה קשה, עפ"י משלי כה, טו: וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם.
• וְכָל גָּאוֹן הַשְׁלֵךְ שֹׁרֶשׁ כָּל פֶּגַע - התרחק מהגאוה שהיא שורש כל הרע והשלך אותה מלפניך.
• אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא - אם נהגת כנבל והתנשאת,אז רַע הַמַּעֲשֶׂה. הביטוי לקוח ממשלי ל, לב: אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה.
• לָכֵן קוּם נָא וְהִתְרַצֵּה - קום ובקש מחילה מהקב"ה ופייס אותו.
• אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא - הקב"ה, כמתואר בחזון ישעיהו (ו, א): וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. בדרך כלל הישיבה על כסא מקושרת לדין כפי שמופיע למשל במשלי כ, ח: מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע. הביטוי אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא לקוח מהתפילה המקדימה את אמירת י"ג מדות רחמים הנאמרות בתוך תפילת התחנון, בסליחות ובתפילות הימים הנוראים: אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. הבקשה מה' היא שבשבתו למשפט ינהג במידת הרחמים ולא במידת הדין.
• לִקְצַת הָאֲרָקֵים - לקצות הארץ. ארקא בארמית ארץ.
• יַבִּיט בְּעָצְמָה - ה', שרואה מקצה העולם ועד סופו.
• וִישַׁלַּח בְּרָקִים יֵלְכוּ בְּחָכְמָה - הברקים הם שליחיו של ה', ע"פ איוב לח, לה: הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ. החכמה נמשלת לברק המאיר פתאום ומראה לך את הדרך באפילה.
• יָפוּצוּ אֲפִיקִים בִּדְבַשׁ וְחֶמְאָה - שבח לה', שברצותו, הנחלים יכולים לשפוע דבש וחמאה, המסמלים שפע. לפי איוב כ, יז: אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.
• תִּמָּלֵא אֲדָמָה מִמֶּגֶד גְּבוֹהִים - האדמה תהיה מבורכת מברכת גבוה. לפי ברכת משה את שבט יוסף טרם פטירתו (דברים לג, יג-יד): וּלְיוֹסֵף אָמַר מְברֶכֶת יְיָ אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
• כִּי גָּדוֹל ה' עַל כָּל אֱלֹהִים - הלשון עפ"י תהלים צו, ד: כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?