אסדר לסעודתא / חסידות בובוב / צבי מסטבוים
חסידות צאנז - חסידות בובוב
להאזנה|
יה רבון עלם / ר' ישראל נג'ארה יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא יה אדון כל העולמים אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא אתה הוא מלך מלכי המלכים עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא מעשי גבורותיך ונפלאותיך שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא נאה לי להביע שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא שבחים אערוך בוקר וערב לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא לך אל קדוש בורא כל נפש עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא מלאכי מרום ובני אדם חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא חיתו שדי ועוף שמים רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין גדולים מעשיך ואדירים מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין משפיל רמים זוקף כפופים לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין לו יחיה אדם שנים אלפים לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא לא יספיק לספר גבורותיך אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא האלוקים שלו יקר וגדולה פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא פדה את צאנך מפי אריות וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא והוצא את עמך מתוך הגלות עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא עמך שבחרת מכל האומות לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין למקדשך שוב ולקדש קודשים אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין מקום בו ישמחו כל רוח ונפש וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין ויזמרו לך שירים ושבחים בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא בירושלים עיר כלילת יופי |
|
פיוט חוצה מסורות וקהילות, שהפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים ביותר לשבת בכל הקהילות, אף שהשבת איננה מוזכרת בו כלל והוא סובב סביב שבח לאל ולמעשיו. קריאה מדויקת בפיוט מול מקורותיו תראה תופעה מעניינת: לעתים משבץ המשורר את מה שנאמר בדניאל על ה' בתוך מסגרת הפיוט, כמו למשל בבית השלישי: רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין, מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין, אך לעתים הוא מעתיק ביטויים שנאמרו בספר דניאל על נבוכדנצר, מלך בשר ודם, כמו למשל מֶלֶךְ מַלְכַיָּא בתחילת הפיוט, או כאלה המתקשרים אל שבחו של נבוכדנצר (ראו בפירוש לבית 2 וֿ4), ועושה אותם עטרה לאלוהיו הוא. יש בכך מעין מעשה של תיקון לספר שנכתב מתוך עמדה של מיעוט נרדף בחו"ל על ידי פיטן גאה, שלנשמתו זיקה עמוקה לעולם הגאולה. מעניין כי הבית האחרון, שבו עובר ר' ישראל נג'ארה מבקשת הצלה מן הגלות אל תפילה לגאולה שלמה, ובה שיבת השכינה לירושלים, למקדש ולקדש הקדשים, כבר אינו מכיל אזכורים מספר דניאל. אף שהוא ממשיך לפייט בארמית, ייתכן שחזון הגאולה הממוקם כבר בארץ ישראל, מחלץ אותו ממקור ההשראה שליווה אותו לאורך הפיוט כולו – ספר דניאל הגלותי. בחצרות החסידיות השונות זכה הפיוט ללחנים רבים, עד לכך שבאותה חסידות חוברו לו כמה וכמה ניגונים (במיוחד בחסידות קרלין וסלונים). בתקופת השואה הפך הפיוט למעין המנון של חיזוק ואמונה. סיפורים שונים נקשרו לפיוט הזה ולניגונים שונים שלו שחוברו באותה תקופה והושרו ברגעים קשים, בבכי ובתחנונים (עוד על כך במדרש פיוט אישי של אסתר אטינגר כאן באתר). |
|
• יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא - ה', אדון כל העולמים. הלשון נשענת על דניאל ז, יח: וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא - שמשמעו: ויקבלו הקדושים העליונים (=ישראל) את המלכות, וירשו את המלכות עד העולם ועד עולם העולמות. בהקשר בדניאל משמעות הביטוי 'עלם עלמיא' מתקיימת בציר הזמן, כלומר לנצח. ייתכן שר' ישראל נג'ארה המסגל ביטוי זה לשירתו מעבירו לציר המקום - ה' הוא ריבון העולם והעולמות, כלומר היקום או התבל, שכן השבחים שהוא מסדר לאל בהמשך קשורים לברואים המצויים במרחב. |
| לפי דוד מסטבוים, חסיד בובוב, לחן זה היה מושר בטיש עם האדמו"ר. אך במשפחתו שרו אותו גם בלילי שבתות בזמן סעודת שבת. הלחן חובר ע"י האדמו"ר מבובוב, ר' בן ציון הלברשטאם, והוא מהווה יצירה מוסיקלית שלמה, שלכל בית בה מותאם לחן שונה. יש לשים לב לשני הבתים האחרונים "אלהא די ליה", ו"למקדשך תוב", בהם בולטת חזרתיות רבה. ניכר שהמלים טעונות במשמעות עמוקה ושבשל כך הן מקבלות דגש מוסיקלי נרחב. |
| כותר |
יה רבון עלם / חסידות בובוב - לחן ר' בן ציון הלברשטאם / צבי מסטבוים |
|---|---|
| מסורת |
חסידות צאנז - חסידות בובוב |
| לחן ממסורת |
יה רבון עלם / חסידות בובוב - לחן ר' בן ציון הלברשטאם |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום הזיכרון ויום העצמאות |
| מלחין |
בן ציון הלברשטאם |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
17 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא - ה', אדון כל העולמים. הלשון נשענת על דניאל ז, יח: וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא - שמשמעו: ויקבלו הקדושים העליונים (=ישראל) את המלכות, וירשו את המלכות עד העולם ועד עולם העולמות. בהקשר בדניאל משמעות הביטוי 'עלם עלמיא' מתקיימת בציר הזמן, כלומר לנצח. ייתכן שר' ישראל נג'ארה המסגל ביטוי זה לשירתו מעבירו לציר המקום - ה' הוא ריבון העולם והעולמות, כלומר היקום או התבל, שכן השבחים שהוא מסדר לאל בהמשך קשורים לברואים המצויים במרחב.
• אַנְתּ הוּא מַלְכַּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא - אתה הוא מלך מלכי המלכים. כאן פונה המשורר אל האל, באותו כינוי שבו פנה דניאל אל נבוכדנצר (דניאל ב, לז). בכינוי "מלך מלכיא" כינו עצמם מלכי פרס השונים. במסכת שבועות לה ע"ב מוצעת אפשרות דרשנית שבפסוק זה דניאל אינו פונה לנבוכדנצר אלא לקב"ה. הצעה זו נובעת כנראה מן החשש לכנות בשר ודם בכינוי מרומם כל כך. ר' ישראל נג'ארה, הנוטע את הכינוי הזה בפיוט הפונה אל האל, אדון העולם והעולמות, משיב בכך את הכבוד אל מלך המלכים, הקדוש ברוך הוא.
• עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא, שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא - מעשי גבורותיך ונפלאותיך, נאה לי להביע. כאן משתמש המשורר בדברי נבוכדנצר באגרתו אל כל העמים והאומות והלשונות, אותה הוא פותח בדברי שבח לאל: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֲלָהָא עִלָּאָה שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָה (דניאל ג, לב), שתרגומו: את האותות והנסים, שעשה עמי האל העליון, נאה לפני לספר.
• שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא - שבחים אערוך בוקר וערב, לך האל הקדוש בורא כל נפש חי.
• עִירִין קַדִּישִׁין - בהמשך לשורה הקודמת - האל, בורא מלאכים קדושים. הלשון נשענת על דברי נבוכדנצר המספר כי בחלומו ירד 'עיר וקדיש' (מלאך קדוש) מן השמים (דניאל ד, י), ונאמרו לו דברים במצוות המלאכים: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין (שם, יד).
• וּבְנֵי אֱנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא - בהמשך לשורה הקודמת - האל, בורא האדם, חיות השדה, ועוף השמיים. כמו בבית הראשון גם כאן מאמץ המשורר את מטבעות השבחים שחולק דניאל לנבוכדנצר בפתח פתרון חלומו: וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן (דניאל ב, לח) - ה' נתן בידך ותחת שלטונך את כל שוכני הארץ, וביניהם בני אדם, חיות הבר ועוף השמים.
• רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין, מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין - מעשיך גדולים ואדירים, אתה משפיל רמים וזוקף כפופים. הלשון לקוחה מדברי השבח וההלל שחולק נבוכדנצר לאלוהי דניאל: אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין (דניאל ג, לג), שתרגומו: אותותיו כמה גדולים הם ומופתיו כמה חזקים הם.
• אֱלָהָא דִּי לֵהּ יְקָר וּרְבוּתָא - המשורר פונה שוב אל האל, שלו הכבוד והגדולה. הלשון לקוחה שוב מדברי דניאל לבלשצאר על כך שהאל העליון הוא שנתן לנבוכדנצר אביו כבוד וגדולה: ...אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָא יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ (דניאל ה, יח). מכאן עולה בפשטות כי הכבוד והגדולה הם של האל.
• פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיָוָתָא - אנא גאל את עמך, שהגלות בשבילו היא כגוב האריות. המשלת האויבים לאריות לקוחה מהמסופר על דניאל (פרק ו), שהושלך לגוב האריות וניצל בעזרת ה'.
• מִכָּל אֻמַיָּא - מכל האומות והעמים. הלשון על פי פתיחת איגרתו של נבוכדנצר, הפונה לכל האומות והעמים: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא (דניאל ג, לא). יש הגורסים בפיוט שלנו "מכל עממיא".
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
