השבת בבית הכנסת עדס
אתר הפיוט והתפילה

השבת בבית הכנסת עדס

רן חורי

בית הכנסת "עדס", המשמר את מסורת יהודי חאלב, הוא אחד מבתי הכנסת הידועים בירושלים. האגדה מספרת כי במעמד הנחת היסודות, לפני כמאה ושלושים שנה, שרו את שירת הבקשות. ואולי הדבר מסביר מדוע מאז לא פסק ממנו קול זמרה. במאמר זה נציץ אל בית הכנסת, נכיר את החזן הקבוע, חכם יוסף בוזו ונלמד על השבת, תפילותיה ומנגינותיה בבית הכנסת.

המאמר נכתב במסגרת פרויקט תיעוד מסורות ישראל בתמיכת האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך.

בית הכנסת "עדס" בשכונת נחלאות בירושלים, ובשמו הרשמי "בית הכנסת הגדול עדס לעדת החאלבים ארם צובא בירושלים", הוא אחד מבתי הכנסת הירושלמים הידועים ביותר. בית הכנסת, המשמר את מסורת יהודי חלב, ידוע בשירת הבקשות המתקיימות בו בלילות שבתות החורף, בציורי הקיר המציגים את שנים עשר השבטים ובנאמנותו לשימור נוסח התפילה החלבי על כל דקויותיו ומורכבויותיו. "אחד הזקנים שהכרתי פעם סיפר לי כי "עדס" היה בית הכנסת הכי מפואר ומשובח בשכונה", מספר חכם בוזו, חזן בית הכנסת.

בית הכנסת הוקם בשנת תרס"א, 1901, בידי שני אחים אמידים, יוסף ועובדיה עדס, שהיגרו לחלב ממצרים ומשם עלו לארץ ישראל, אז בשליטת העות'מאנים. הבנייה ארכה כ־13 שנים, ובסופה הוקם בית הכנסת. רבי אברהם ענתבי, שהיה בימי המנדט הבריטי אב בית הדין לעדת החאלבים, סיפר כי בשעת הנחת היסודות לבית הכנסת שרו הנוכחים כולם שירי בקשות. הטוענים כי זהו סוד קסמו של בית הכנסת, שעד ימינו אנו לא פסק קול שירה ממעונו.

מעל גובה עיניהם של המתפללים, על מנת שלא להסיח את הדעת, מעוטרים קירות בית הכנסת בציורים מרהיבים המסמלים את עשרת השבטים. את הציורים צייר בראשית המאה ה-20 האמן יעקב שטארק מ"בצלאל". ציורים אלו כוסו בעבר ברשלנות בשכבות צבע, ובסיוע מיזם "ציוני דרך" במשרד ירושלים ומורשת שוחזרו מחדש כבימים עברו ובית הכנסת חזר לפארו. מתקרת בית הכנסת תלויה ביצת בת יענה, דבר הנתפס כסגולה.

להרחבה על מיזם שחזור הציורים בבית הכנסת במיזם "ציוני דרך">>>

בית הכנסת "עדס"
בית הכנסת "עדס", מבט מבפנים. צילום: איתי בנית. התמונה באדיבות עמותת בית הכנסת. להגדלה ניתן ללחוץ.

חזן בית הכנסת בארבעים ואחת השנים האחרונות, מאז שנת 1980, הוא חכם יוסף בוזו. חכם בוזו ספג את מסורת התפילה החלבית מינקות, מאביו ר' יעקב בוזו ומסביו, ילידי חלב. סבו שימש גבאי בבית הכנסת "בית נשיא" בחלב עצמה. במסגרת זו הוביל גם שירה, פיוטים ולימוד עם ציבור המתפללים. אביו עלה לארץ, שימש כחזן בבית הכנסת "קדש" ליוצאי חלב ובבקשות הגיע לבית הכנסת "עדס". מפעם לפעם היה מגיע לקהילות יוצאי חלב בחו"ל על מנת לשמש שליח ציבור בימים הנוראים. כך הגיע למקסיקו, ניו יורק וניו ג'רזי, וגם שם למד על מסורת התפילה. חכם בוזו, שהיה אז צעיר, למד את מוזיקת הבקשות והפיוט ממנו, מעזרא סייג, משלמה ברשקה, משלמה לוי ומאליהו לוי.

לאחר נישואיו, אחרי הרבה שנים של תפילה, פיוט ושירה, התמנה חכם בוזו לחזן הקבוע בבית הכנסת. מתוקף תפקידו שולט חכם בוזו היטב בנוסח התפילה, במקאמים, בפיוטים ובשירים, ומשקף את מסורת חלב כפי שלמד מאביו וממוריו וכפי שספג מילדותו. באתר ניתן להאזין להקלטות רבות של חכם בוזו בליווי שלום אריאלי וחזנים נוספים. בשיחה עמו תיאר את השבת בבית הכנסת "עדס".

התפילה והשירה בבית הכנסת "עדס" בשבתות מיוחדת היא. במסורת החלבית נשמר בקפדנות רבה מערך השימוש במקאמים השונים בתפילת שחרית של שבת. המקאמים, הסולמות המוזיקליים בתפילות, נקבעו מראש והותאמו לתוכן פרשיות השבוע, כך שבכל תפילת שחרית של שבת – מסוף פסוקי דזמרה עד לקדיש תתקבל שלאחר עמידה, נעשה שימוש במקאם שנקבע מראש לשבת זו.

כך, למשל, בשבתות פרשות "חיי שרה", "ויחי יעקב", ו"אחרי מות", העוסקות בפטירתם של צדיקים, נעשה שימוש במקאם חיג'אז ובלחנים נוגים. בפרשות "פנחס" ו"לך לך", העוסקות בברית מילה, מתפללים במקאם סבא ומשלבים את לחני הפיוטים "יהי שלום בחילנו" בקדיש ו"אתה אהובי" בקדושה. הפיוטים, המושרים במקאם סבא, מזכירים למתפללים את שירי הברית. בפרשת דברים, הנאמרת לפני תשעה באב, נאמרת התפילה במקאם חג'אז. בפרשת יתרו – שבה נאמרים עשרת הדיברות – נעשה שימוש במקאם חוסייני, שבו מושר הפיוט "דעת ומזימה", המתאר את מתן תורה. בפרשת בשלח, שבה מתוארת יציאת מצרים ומושרת שירת הים, נעשה שימוש במקאם עג'אם, הנתפס כמקאם שמח. בשנת תשפ"א העלינו בפרויקט התיעוד תפילת שחרית במקאם סיגא.

פסוקי דזמרה, הנאמרים לפני מקבץ זה, נאמרים במקאם קבוע, מקאם ביאת. נהוג כי המתפללים שותפים באמירת הפרקים. במקבץ זה יש שלושה מקטעים שבהם יש שימוש בלחן מסוים: ה' מלך ה' מלך, בסמיכות לתפילת "הודו" בפתיחת התפילה, "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור קנ בתהלים, "הללויה הללו אל בקדשו". מזמור זה לבדו זוכה להחרגה ממקאם ביאת בשתי הזדמנויות – כאשר המשך תפילת שחרית נאמר במקאם עג'אם, למשל בשמחת תורה ובשביעי של פסח, כך ייאמר גם המזמור. כאשר התפילה היא במקאם צבא, למשל בפרשת כי תצא, גם המזמור ייאמר בלחן במקאם צבא.

כללים קבועים חלים על שאר התפילות: קבלת שבת וערבית של שבת נאמרות במקאם נאוה. המוסף, ערבית למוצאי שבת והבדלה ייאמרו במקאם של השבת הבאה ותפילת המנחה במקאם ראסט.

מגוון הלחנים והסולמות והכללים הרבים מחייבים את שליח הציבור והמזמרים לבקיאות רבה ברפרטואר המוזיקלי ובסולמות; אכן נראה כי ההקפדה הרבה על כך מסייעת לשימור המסורת ולהעברתה מדור לדור.

להאזנה לחכם בוזו בביצוע ל"נשמת" בלחן לשבת זכור>>>

בנוסף על שירת הבקשות, המושרת בלילות הארוכים של שבתות החורף, ייחודי בית הכנסת "עדס" בכך שבכל שבת משבתות השנה, לאחר תפילת מנחה, מתקיים בו "עונג שבת". על מיסוד המנהג בכל שבתות השנה אחראי חכם בוזו, יחד עם גבאי בית הכנסת יחזקאל נואמה, עוד מימיו הראשונים כשליח ציבור קבוע. במסגרת "עונג שבת" מגיע קהל נרחב ושרים יחד במשך מחצית השעה בקשות משירי הבקשות. לאחר מכן מושרים שירים ארוכים יותר מספר הפיוטים, שניתן לשיר במיוחד ב"עונג השבת". שירים אלו מתבססים בלחנים מן המוזיקה הערבית האמנותית, ומצריכים היכרות עמוקה עמה ועם דקויותיה. לפיכך, השירים מושרים מפי חכם בוזו ופייטן נוסף. מפעם לפעם מוזמנים גם זמרים אורחים להשתלב שירה ולהנעים את האירוע.

חכם בוזו מספר כי ל"עונג שבת" מגיע קהל רב, שאינו בהכרח מבאי בית הכנסת הקבועים: אברכים, בחורים צעירים, מתפללים בבתי כנסת אחרים. יש המגיעים ברגל לבית הכנסת במיוחד אף משכונות מרוחקות בירושלים. "זה מאפשר לכל אחד להתחבר לבקשות. יש איזה קסם באירוע. עונג שבת הוא באמת עונג", מספר חכם בוזו.

וכך, כבר מעל מאה ועשרים שנה, נמשכים קולות הפיוט, הבקשה והתפילה בבית הכנסת. דמויות מרתקות, מנגינות נושנות, ציורים עתיקים משוחזרים וקסם ירושלמי עתיק מתחברים לבית כנסת מיוחד שנוגע בכל המבקר בו. ועוד רבות יש להרחיב ולספר.

לאתר האינטרנט של בית הכנסת>>>

***

בשנה זו התברכנו בהקלטות מתפילות שחרית של שבת בבית הכנסת עדס, בהובלת חכם יוסף בוזו. את חכם בוזו מלווים שלום אריאלי, אפרים יחזקאל וברוך לוי.

להקלטות ממסורת חאלב בשנת תשפ"א במסגרת פרויקט התיעוד: