אמנות השיר: שחר אבקשך
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "שחר אבקשך".
שחר אבקשך – מילים וביצועים
סימן:
שלמה – "שַׁחַר... לִפְנֵי... מַה זֶּה... הִנֵּה...".
מבנה וחריזה:
שיר שווה חרוז; החרוז "-בִּי" מבריח את סופי הטורים לכל אורך השיר: "עַרְבִּי" / "לִבִּי" / "קִרְבִּי" / "אֱלֹהַּ בִּי". אותו חרוז נוסף גם ב"דלת" [=הצלע הראשונה] של הטור הראשון לתפארת הפתיחה – "וּמִשְׂגַּבִּי" – ועל פי המקובל בשירת ספרד של אותה תקופה, אין החרוז מופיע עוד ב"דלתות" נוספות לאורך השיר.
משקל:
משקל כמותי [=שיטת משקל שאומצה בקרב משוררי ספרד העברית בהשפעת השירה הערבית בת הזמן. הוא מבוסס בעיקרו על אבחנה בין תנועות באורכים שונים: לתנועה ארוכה תיחשב כל הברה הפותחת בשווא נע או חטף, שלאחריו תנועה "רגילה" כלשהי; תנועה ארוכה מכונה "יתד", וסימנה: U–. לתנועה קצרה תיחשב כל הברה הכוללת תנועה "רגילה" שאין לפניה שווא נע או חטף; זו תכונה, בפשטות, "תנועה", וסימנה: –. צירופים מוסכמים מראש של "יתדות" ו"תנועות" יוצרים "עמודים" המכונים בשמות הגזורים מהטיית השורש פ.ע.ל., וצירופים מוסכמים של "עמודים" יוצרים כמה דגמי משקל עיקריים. לדגמים אלו ישנם כינויים שונים]. במקרה שלפנינו שקול השיר בדגם הכמותי הקלאסי המכונה "המתפשט", כפי שעולה מניתוח חלוקת טורי השיר ליתדות ותנועות. כך למשל בטור השלישי:
