ר' ישראל נג'ארה – עיון בשירתו
צילום: נטליה דאטור, מתוך אנספלאש

ר' ישראל נג'ארה – עיון בשירתו

פרופ' חביבה פדיה

המאמר שלפנינו דן בשירתו של ר' ישראל נג'ארה, באמצעות בחינה והתבוננות בשני צמדי מוטיבים המופיעים בשירתו – מוטיב הדוד והלב: הלב כשכינה ולבו של היחיד – ומוטיב הלילה והאור – כשינה והתעוררות של היחיד והכלל. המאמר בוחן את הקשר שבין שירתו הכתובה של ר"י נג'ארה ובין אופן וזמן ביצועה – השירה בלילה כשירת שבח מן הצד האחד וכקינה מצד שני.

השפעתו של ר' ישראל נג'ארה, שהיה דרשן, משורר ואמן רב־פנים, על המוזיקה של יהודי ספרד והמזרח לאחר הגירוש הייתה עצומה ומקיפה. ר' ישראל נג'ארה סידר את פיוטיו בהתאם למקאמים תורכיים, והיה לו תפקיד מכריע ביצירת ובאימוץ לחנים מקשת רחבה מאוד של מסורות מוזיקליות: תורכיות, ערביות, יווניות, ספרדיות ועבריות. הדי השפעתו ניכרים במרחב הגדול ביותר של קהילות יהודיות מבוסניה, מרוקו ועד עירק והודו. חותם ברור של השפעתו אפשר לראות גם ברפרטואר השירים של מקהלת המפטירים שמקורה בעיר אדריאנופול. סביר להניח שר' ישראל נג'ארה עצמו התוודע באחת מן הפעמים שבהן שהה בתורכיה למסורת המוזיקלית של הכתות המיסטיות המוסלמיות הצוּפיות, ובמיוחד לאלו של כת הדרווישים ממסדר המָווַלוי, מיסטיקאים אלה ידועים היו בטקסי המחול האקסטטיים שלהם השואבים ממיתוס "שמס" שבמרכז המיסטיקה של ג'לאל א־דין רומי, מחולות שאותם חוללו לצלילי נגינה של געגוע ועצב המופקים מן החליל המזרחי, ה"ניי".

שני ערוצים מרכזיים עבור הדיון בשירת ר' ישראל נג'ארה: א. הקשר האימננטי בין מוטיבים בשירתו ובין ריטואלים מוזיקליים והקשריהם המיסטיים, ובמילים אחרות: הקשר העמוק בין תוכן הטקסט הכתוב ובין ביצוע הטקסט. ב. הרציפות שבדיאלוג בין טיפוס מיסטי זה ובין המיסטיקה הצוּפית ושוב: הן בתוכן והן בריטואל.

הקשר בין שני הערוצים מואר דרך בחינת שני צמדי מוטיבים שונים: מוטיב הדוד והלב: הדוד הנודד והלב המתייסר הוא לב האדם או השכינה ממש. מוטיב הלילה והאור המופיע בשירים בהקשרים רבים, מטאפוריים ומיסטיים, ומקבל יחד עם זאת ממד נוסף מביצוע הטקסט: שירה בלילה ובאשמורת הבקר. 

קיימת רציפות בין מעמד זה של האור והלילה בטקסט ובביצוע הטקסט שבין הצוּפים ובין שירת ר' ישראל נג'ארה והקשריה הביצועיים. ההתעוררות מהווה בו־זמנית גם נושא שירי וגם מציאות ריטואלית שכוונתה ליקיצה המייצגת ומובילה להתעוררות מיסטית תוך כדי מיזוג סמלי וריטואלי של גלות היחיד וגלות הכלל.

להורדת המאמר המלא