תפילת הטל
חג הפסח חל בעונת האביב, אחת משתי עונות המעבר של השנה, שבה מתחיל השינוי ההדרגתי לקראת ימות הקיץ החמים. בעונה זו החקלאות זקוקה למיעוט משקעים. גשמים בימים אלו עלולים לפגוע בחקלאות, ותפקיד הטל בשמירה על חיוּת העצים והצמחים הופך להיות חיוני יותר.
ביום הראשון של חג הפסח, אחרי הכנסת ספר התורה, מברכים האשכנזים את ברכת הטל, ומיד בתפילה שלאחריה, מוסף, מתחילים להזכיר את הטל. מכאן ואילך, בכל ימות הקיץ ועד לתפילת מוסף בשמיני עצרת מזכירים בתפילה את הטל. כהקדמה לכך, נוהגים בקהילות רבות לומר לפני מוסף פיוט על הטל, המשמש כהכרזה על ברכת הטל, בזיקה לדרישת ההלכה לקיים הכרזה זו לפני המעבר להזכרת הטל.
אצל האשכנזים נהוג לומר בחזרת התפילה במוסף מערכת פיוטים ("שבעתא" עם הרחבות) שנכתבה בידי ר' אלעזר הקליר, אחד הידועים בקרב הפייטנים הקדומים. אבל בהרבה קהילות בארץ ישראל, נהוג לומר רק את "טל תן לרצות ארצך" שלו.
במסורות הספרדים אומרים את הפיוטים "שזופת שמש", "שלח רוחך", "מבטח כל היצור", "כי רב להושיע ומוריד הטל" ו"בטללי אורה". יש אומרים את התפילה לפני אשרי של תפילת מוסף, ויש – לאחר חצי קדיש שלפני תפילת העמידה. הספרדים במערב אירופה שומרים על מנהג ספרד הקדום לומר אותה בתוך חזרת הש"ץ.
גם בתכלאל התימני אומץ סדר תיקון הטל של מסורות הספרדים (וכן תיקון הגשם), אך בעבר לא היה נהוג בתימן לומר תיקון הטל (או תיקון הגשם) בכלל.