|
אָנָּא כָעָב זְדוֹנִי תִמְחֵהוּ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחְשָׁבִי לִמְחוֹת מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיוֹם רִיבִי כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא נָא אִם תַּחֲקֹר וְתִפְרֹשׁ צוּר עֲלוּמָיו אָוֶן בְּלֵילוֹ יַחֲרֹשׁ וּבְיָמָיו וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרֹשׁ וְלַאֲשָׁמָיו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אָשָׁם הוּא יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעֲיוֹנָי יוֹם בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנָי אָכֵן סְעִפַּי יְבִינוּן כִּי אֲדֹנָי נוֹשֵׂא עָוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הוּא מַה לִּידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר וְאֶשְׁפֹּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי וְאֵין עוֹתֵר וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלוֹם חָשְׁכִּי וְאֵין פּוֹתֵר וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר בַּבְּרִית לְהוֹדִיעָם אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם וְנֻחָם וְאִם לֹא עַם בִּינוֹת הוּא הוֹסֵף יָד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ יִגְבַּר וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלֹהִים הוּא |
|
פיוט מתוך סדר הסליחות במנהג חלק מן הקהילות הספרדיות. מחברו של הפיוט הוא ר' משה אבן עזרא, מגדולי משוררי ספרד ומי שכונה לימים "הסלח", על שום יצירתו המסועפת והמפוארת בתחום הסליחות. הפייטן חתם בראשי המחרוזות את התיבות "אני משה". כבר בראשית הפיוט, בבית החוזר על עצמו כפזמון, מפציר הדובר באלוהיו למחות את פשעיו כאילו היו ענן קל המשייט בשמיים ונעלם, אף שרבים הם. אלא שמודעותו החריפה של הדובר לחומרת מעשיו אינה מניחה לו, הראשונה ובבית הראשון הוא תוהה כיצד ייתכן שחטאיו יימחקו כלא היו, והרי הם כתובים וחקוקים לפני הקדוש ברוך הוא. ר' משה אבן עזרא מותיר תהייה זו בלתי פתורה. מי שרגילים לראות את התשובה כמעשה קסם הפועל בהכרח את פעולתו המובטחת אצל האל, הנוקט לשם כך את מידת הרחמים, עשויים להיות מופתעים מנוכחותה הלא־מתפשרת של מידת הדין בפיוטו של ר' משה אבן עזרא. באורח מעניין, החסד שמור בפיוט זה אך ורק לגאולת הכלל, שאינה זקוקה לתירוץ והצדקה. הפרט, לעומת זאת, נותר שרוי לבדו במתח שבין החטא הכתוב ובין התחינה הנואשת למחיקתו. |
| כותר |
אנא כעב זדוני |
|---|---|
| סולם |
כללי |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
פיוט מתוך סדר הסליחות במנהג חלק מן הקהילות הספרדיות. מחברו של הפיוט הוא ר' משה אבן עזרא, מגדולי משוררי ספרד ומי שכונה לימים "הסלח", על שום יצירתו המסועפת והמפוארת בתחום הסליחות. הפייטן חתם בראשי המחרוזות את התיבות "אני משה".
כבר בראשית הפיוט, בבית החוזר על עצמו כפזמון, מפציר הדובר באלוהיו למחות את פשעיו כאילו היו ענן קל המשייט בשמיים ונעלם, אף שרבים הם. אלא שמודעותו החריפה של הדובר לחומרת מעשיו אינה מניחה לו, הראשונה ובבית הראשון הוא תוהה כיצד ייתכן שחטאיו יימחקו כלא היו, והרי הם כתובים וחקוקים לפני הקדוש ברוך הוא. ר' משה אבן עזרא מותיר תהייה זו בלתי פתורה.
מי שרגילים לראות את התשובה כמעשה קסם הפועל בהכרח את פעולתו המובטחת אצל האל, הנוקט לשם כך את מידת הרחמים, עשויים להיות מופתעים מנוכחותה הלא־מתפשרת של מידת הדין בפיוטו של ר' משה אבן עזרא. באורח מעניין, החסד שמור בפיוט זה אך ורק לגאולת הכלל, שאינה זקוקה לתירוץ והצדקה. הפרט, לעומת זאת, נותר שרוי לבדו במתח שבין החטא הכתוב ובין התחינה הנואשת למחיקתו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
