|
אָנָּא כָעָב זְדוֹנִי תִמְחֵהוּ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחְשָׁבִי לִמְחוֹת מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיוֹם רִיבִי כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא נָא אִם תַּחֲקֹר וְתִפְרֹשׁ צוּר עֲלוּמָיו אָוֶן בְּלֵילוֹ יַחֲרֹשׁ וּבְיָמָיו וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרֹשׁ וְלַאֲשָׁמָיו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אָשָׁם הוּא יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעֲיוֹנָי יוֹם בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנָי אָכֵן סְעִפַּי יְבִינוּן כִּי אֲדֹנָי נוֹשֵׂא עָוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הוּא מַה לִּידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר וְאֶשְׁפֹּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי וְאֵין עוֹתֵר וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלוֹם חָשְׁכִּי וְאֵין פּוֹתֵר וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר בַּבְּרִית לְהוֹדִיעָם אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם וְנֻחָם וְאִם לֹא עַם בִּינוֹת הוּא הוֹסֵף יָד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ יִגְבַּר וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלֹהִים הוּא |
|
פיוט מתוך סדר הסליחות במנהג חלק מן הקהילות הספרדיות. מחברו של הפיוט הוא ר' משה אבן עזרא, מגדולי משוררי ספרד ומי שכונה לימים "הסלח", על שום יצירתו המסועפת והמפוארת בתחום הסליחות. הפייטן חתם בראשי המחרוזות את התיבות "אני משה". כבר בראשית הפיוט, בבית החוזר על עצמו כפזמון, מפציר הדובר באלוהיו למחות את פשעיו כאילו היו ענן קל המשייט בשמיים ונעלם, אף שרבים הם. אלא שמודעותו החריפה של הדובר לחומרת מעשיו אינה מניחה לו, הראשונה ובבית הראשון הוא תוהה כיצד ייתכן שחטאיו יימחקו כלא היו, והרי הם כתובים וחקוקים לפני הקדוש ברוך הוא. ר' משה אבן עזרא מותיר תהייה זו בלתי פתורה. מי שרגילים לראות את התשובה כמעשה קסם הפועל בהכרח את פעולתו המובטחת אצל האל, הנוקט לשם כך את מידת הרחמים, עשויים להיות מופתעים מנוכחותה הלא־מתפשרת של מידת הדין בפיוטו של ר' משה אבן עזרא. באורח מעניין, החסד שמור בפיוט זה אך ורק לגאולת הכלל, שאינה זקוקה לתירוץ והצדקה. הפרט, לעומת זאת, נותר שרוי לבדו במתח שבין החטא הכתוב ובין התחינה הנואשת למחיקתו. |
| Title |
אנא כעב זדוני |
|---|---|
| Scale |
כללי |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
פיוט מתוך סדר הסליחות במנהג חלק מן הקהילות הספרדיות. מחברו של הפיוט הוא ר' משה אבן עזרא, מגדולי משוררי ספרד ומי שכונה לימים "הסלח", על שום יצירתו המסועפת והמפוארת בתחום הסליחות. הפייטן חתם בראשי המחרוזות את התיבות "אני משה".
כבר בראשית הפיוט, בבית החוזר על עצמו כפזמון, מפציר הדובר באלוהיו למחות את פשעיו כאילו היו ענן קל המשייט בשמיים ונעלם, אף שרבים הם. אלא שמודעותו החריפה של הדובר לחומרת מעשיו אינה מניחה לו, הראשונה ובבית הראשון הוא תוהה כיצד ייתכן שחטאיו יימחקו כלא היו, והרי הם כתובים וחקוקים לפני הקדוש ברוך הוא. ר' משה אבן עזרא מותיר תהייה זו בלתי פתורה.
מי שרגילים לראות את התשובה כמעשה קסם הפועל בהכרח את פעולתו המובטחת אצל האל, הנוקט לשם כך את מידת הרחמים, עשויים להיות מופתעים מנוכחותה הלא־מתפשרת של מידת הדין בפיוטו של ר' משה אבן עזרא. באורח מעניין, החסד שמור בפיוט זה אך ורק לגאולת הכלל, שאינה זקוקה לתירוץ והצדקה. הפרט, לעומת זאת, נותר שרוי לבדו במתח שבין החטא הכתוב ובין התחינה הנואשת למחיקתו.
Have more information? Found a mistake?
