אנא כעב זדוני

• אָנָּא כָעָב זְדוֹנִי תִמְחֵהוּ - אנא אלוהי, העלם את חטאי כאילו היו ענן קל השט בשמים ונעלם; מיוסד על נבואת הנחמה של ישעיהו (מד, כב): מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ.
• וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא - ותסלח על כל חטאי, אף שרבים הם. שיבוץ קטע פסוק מתהלים (כה, יא): לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא.
• אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי - לאחר שביקש מן הקב"ה למחות את חטאו, נמלך הדובר בדעתו ותוהה האם בכלל יש סיכוי שיימחה חטאו, והלא כבר נכתב ונחקק אל מול פני הקב"ה.
• כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחְשָׁבִי לִמְחוֹת מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיוֹם רִיבִי - שמא ואולי - חושש הדובר - אין הקב"ה מעלה על דעתו למחות את גזר דינו של החוטא, שהרי אין מחשבות הקב"ה כמחשבות האדם, המשתנות תדיר. ככתוב בישעיהו (נה, ח): כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'.
• כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא - שהרי גזר הדין נעשה בידי הקב"ה, וכיצד זה יימחה? המשורר משבץ קטע פסוק המתייחס במקורו לעשרת הדברות החקוקות בלוחות הברית: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות לב, טז).
• נָא אִם תַּחֲקֹר וְתִפְרֹשׁ צוּר עֲלוּמָיו אָוֶן בְּלֵילוֹ יַחֲרֹשׁ וּבְיָמָיו - הרי אם תבדוק, אלוהי, מה אני מסתיר- תגלה שאיני חדל מלחטוא ולחשוב מחשבות אוון בלילות ובימים, מעין הכתוב במשלי (ו, יח): לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.
• וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרֹשׁ וְלַאֲשָׁמָיו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אָשָׁם הוּא - ואם באמת תחפש אחר כל חטאי, תגלה שכולי אשם וחייב בדין. לשון הטורים מיוסדת על שילובם של שלושה פסוקים: מאיוב (י, ו-ז): כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל; מישעיהו (א, ו): מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם...; ומויקרא (ה, יט): אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה'.
• יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעֲיוֹנָי - מחשבות לבי הורסות ובונות בתוכי בעת ובעונה אחת, כפי שמסביר הדובר בהמשך.
• יוֹם בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנָי - מדי יום חטאי עונים כנגדי ומסיתים אותי לרע. לשון הטור מושפעת מן הכתוב בישעיהו (נט, יב): כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם.
• אָכֵן סְעִפַּי יְבִינוּן כִּי אֲדֹנָי נוֹשֵׂא עָוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הוּא - ומצד שני, מחשבותי יודעות ומבינות שהקב"ה הוא אל רחום וחנון, ומפצירות בי לשוב בתשובה. המחרוזת נחתמת בשילוב פסוקים משמות (לד, ו-ז): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע... ומיואל (ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.
• מַה לִּידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר - מדוע, אלוהי, אתה נסתר מעִמי? לשון הטור מבוססת על שימוש מושאל בירמיהו (יא, טו): מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי...
• וְאֶשְׁפֹּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי וְאֵין עוֹתֵר - אני מתפלל ומתחנן לפניו, ואיני זוכה למענה.
• וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלוֹם חָשְׁכִּי וְאֵין פּוֹתֵר - כאן עובר הדובר משאלת גאולתו האישית אל גאולת העם: מתי יגיע קץ הגלות אותו חלם דניאל ואין מי שיפתור אותו (ראו דניאל פרק יב).
• וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא - דניאל מבקש לדעת מתי יגיע קץ הגלות ונענה במלים: לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ (דניאל יב, ט). הטור מיוסד על שיבוץ קטע פסוק מנבואת ישעיהו (כט, יא): וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא.
• שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם - השב את עם ישראל מן הגלות לארץ ישראל מולדתו, ככתוב בתהלים (קכו, ד): שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב; ואפשר גם: קבל את תשובתנו. 'עַם הוּעַם' - עם שיופיו דהה וחשכה ירדה עליו.
• וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר בַּבְּרִית לְהוֹדִיעָם אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם - ושלח לנו את אליהו הנביא, מבשר הגאולה, כפי שהבטחת בבריתך איתנו, והוא יודיענו אימתי יגיע קץ תלאותינו. לשון הטורים מיוסדת על ישעיהו (נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ, וכן על דניאל (ח, יט): וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ.
• וְנֻחָם וְאִם לֹא עַם בִּינוֹת הוּא - או אז יזכה עם ישראל לנחמה, גם אם אין בו די בינה לראות את חטאיו הגורמים למצבו. על פי ישעיהו (כז, יא): ...כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ.
• הוֹסֵף יָד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ -גאל אותנו שנית, ושלח את משיחנו. לשון הטור על פי ישעיהו (יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם, וכן משלי (כה, יג): כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב.
• וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ - כשתשלח לנו את המשיח, תעניק לעמך - המעונה והרדוף על ידי נוגשיו - הצלחה, תקווה וגאולה, ככתוב ביחזקאל (כט, כא): בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. לשון הטור מושפעת מן הכתוב בישעיהו (נג, ז): נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו.
• יִגְבַּר וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ - או אז יתגבר ישראל, ויצליח במעשיו, ככתוב ביחס לצדיק בתהלים (א, ג): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. ואפשר לפרש הטור גם ביחס למעשי המשיח, שיצלחו בידיו.
• וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלֹהִים הוּא - אז ידעו הכל כי מי ששלחת לנו הוא משיחך. הטור משבץ קטע פסוק שנאמר במקורו ביחס לשאול המלך בספר שמואל א (כד, ו): וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא.