שולמית בשיר יספה / מרוקו / חג'אז אלכביר / להקת צפון מערב
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
להאזנה
אל יום זה יאות קינה / סימן א(ני) שלום בן צור אֶל יוֹם זֶה יָאוּת קִינָה עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ קַדְּשׁוּ צוֹם וַאֲנִינָה רְדוּ עַל הָאָרֶץ לִינוּ הַרְחֵק שְׂחוֹק וּנְגִינָה וּמִסְפֵּד תַּמְרוּר עָנוּ מִרְחִיצָה הִשָּׁמְרוּ נָא יְחֵפִים אָבְלוּ אָנוּ עַל יְדִיד אָנָּה פָּנָה אֲקוֹנֵן כְּאַלְמָנָה כֹּל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַיִם אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה עַל קִרְיַת דָּוִד חָנָה חֲרֵבָה קָרְאוּ אוֹי לָנוּ שְׁחִי חוֹלִי וְגוֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה שַׂעְרֵךְ גָּזִּי וְקָרְחִי אָרְחִי חִיל וּרְעָדָה וְלַמְקוֹנְנוֹת שִׁלְחִי עַל כִּי בָּאָה קְפָדָה וְקוֹל בְּקִינָה פִּצְחִי בְּתוּלַת בַּת יְהוּדָה כִּי מִדְּחִי אֶל דְּחִי יְדִיד נַפְשִׁי וְרוּחִי גָּדַע רִבְעִי וְאָרְחִי גָּדַר בַּעֲדִי כֹּחִי מִבֶּטֶן כָּשַׁל כֹּחִי זְקֵנִים לֹא חָנָנוּ לְיוֹם זֶה אֶקְרָא אַכְזָר יוֹם מְצוּקָה יוֹם צָרָה יוֹם בּוֹ קְהָלִי נִפְזַר יוֹם הוֹ הוֹ וְיוֹם עֶבְרָה צָרִי עָלַי נֶאְזַר בְּכֹח גַּם בִּגְבוּרָה בּוֹ דִּינִי נִגְמַר נִגְזַר לִהְיוֹת גּוֹלָה וְסוּרָה גַּלְגַּלוֹ עָלַי חָזַר מוֹצִיא בְּעִתּוֹ מַזָּר עַד כִּי לְאֶחַי מוּזָר הָיִיתִי בְּלִי מַעֲזַר יוֹם חָשׁ בּוֹ זָר שֵׁשׁ מָשְׁזָר נָטוּ צְלָלַי פָּנוּ וּמוֹעֵד עָלַי קָרָא יוֹם זֶה לְכַלּוֹת שְׁאֵרִי הָיִיתִי שַׁעֲרוּרָה קָדְרוּ כּוֹכְבֵי מְאוֹרִי וּמִמְּזָרִים קָרָה אֲהָהּ אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי לְמִי אָנוּס לְעֶזְרָה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי קָרְאוּ לִי מָרָה וַעֲנִיָּה סוֹעֲרָה לָמָּה לִּי חֵי צָרָה אֶצְעַק כְּמוֹ מַבְכִּירָה בּוֹשָׁה חַמָּה וְחָפְרָה כּוֹכְבֵי עָשׁ קִינָה עָנוּ מִכֶּם אֶשְׁאֲלָה עֵצָה הוֹרוּנִי מָתַי סוֹדִי עַל מִי תְּחִלָּה אֶשָּׂא בְּמַר אֵבֶל יְחִידִי יוֹם תּוֹכָחָה וּנְאָצָה יוֹם שָׁח אַרְצָה כְּבוֹדִי אִם עַל אֶבֶן הַרֹאשָׁה אִם עַל רֵעִי וְדוֹדִי אִם עַל עֵדָה קְדוֹשָׁה תַּמָּה נָאוָה כְּתִרְצָה עַתָּה גּוֹלָה נְפוּצָה נְטוּשָׁה גַּם נְתוּצָה אֵם עַל בָּנִים רוּטָּשָׁה נָסְעוּ בְּמָרָה חָנוּ בְּקִרְבִּי לִבִּי עָנָה בְּכוּ קְרָא בְגָרוֹן עַל מַחֲנֶה שְׁכִינָה וְעַל לוּחוֹת וְאָרוֹן אַיֵּה בִגְדֵי כְּהֻנָּה אַיֵּה זֶרַע אַהֲרוֹן אַיֵּה סַמִּים וּלְבוֹנָה גַּם לְוִיִּים יָשִׁירוּן אַיֵּה שְׁכִינָה שָׁכְנָה בֵּין שְׁפַתַּיִם לָנָה בֵּית אֶלְקָנָה וְחַנָּה הָיָה לִבְנוֹת יַעֲנָה שָׁמָּה קִיפּוֹז קִנְּנָה גַּם תַּנִים שָׁם יִתְּנוּ נֶטַע נַעֲמָן הָיָה אֵיךְ קָדַר בָּא יוֹם אֵידוֹ אֵיךְ אַח הָיָה לְדַיָּה שַׂק תָּפַר עֲלֵי גִלְדּוֹ נָפַל בִּשְׁאֹל תַּחְתִּיָּה לֹא מָצָא עֵזֶר נֶגְדּוֹ אֵיכָה תַּחַת כְּוִיָּה יִמַּס כַּעַס חֲמוּדוֹ עַמִּי שְׂאוּ תַּאֲנִיָּה עַל כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה בֵּין הָעַמִּים בְּזוּיָה וְעַל הַר הַמּוֹרִיָּה הָיָה חָרְבָּה וּשְׁאִיָּה שָׁם צִפּוֹרִים קִנְנוּ צִוְחַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁחָקִים הִגִּיעָה עַד אָן יוֹשֵׁב שָׁמַיִם אֶהְיֶה בְּטִיט טְבוּעָה עַד רָפוּ כֹּל בִּרְכַּיִם לֹא עָמְדוּ עַד אַגִּיעָה רָבְצוּ בִּי צִיִּים אִיִּים וּבִי לִילִית הִרְגִּיעָה הֶחֱרִיבוּנִי לְבָאִים בְּיוֹם זֶה פַעֲמַיִם עַל זֹאת שׁוֹמּוּ שָׁמַיִם תַּחְתִּיִּים גַּם שְׁנִיִּים וְעַיִן תִּזַּל מַיִם כֹּל שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתֵנוּ וְקוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה תִּדְמַע עַל בָּנִים בְּיַד צָרִים בְּיַד דּוּמָה וּמִשְׁמָע בַּכְּבָלִים אֲסוּרִים מֵהַר פָּארָן הוֹפִיעַ וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים אֵיכָה יָשְׁבוּ בַּיְּעָרִים בֵּין עֲדַת הַדְּבוֹרִים עַד הָיוּ כִּיקַר כָּרִים זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים וְזֶה נִצַּב בִּימִינוֹ רָנִּי שִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא אֵלַיִךְ אֶבְנֶה לָךְ שַׁפְרִיר חֶבְיוֹן אַאֲרִיךְ מֵיתָרַיִךְ קּומִי הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּן אָנֹכִי אֱלֹהַיִךְ מִנְעִי רַגְלֵךְ מֵרִפְיוֹן אוֹרִי יִזְרַח עָלַיִךְ אֶסְלַח לַעֲוֹנֵיכִי אֶרְפָּא תַּחֲלוּאָיְכִי אֶפְדֶּה מִצַּר חַיַּיְכִי אֲחַדֵּשׁ נְעוּרַיְכִי שָׂשׂוֹן וְצָהֲלָה עִרְכִי צַדִּיקִים בִּי רָנְנוּ |
קינה הנאמרת על ידי חלק מקהילות צפון אפריקה בתפילת שחרית של תשעה באב, היום בו מצוין חורבן בית המקדש; קינה זו נכתבה על ידי ר' שלום אבן-צור (סאלי, מרוקו; מפנה המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה), בן למשפחת פייטנים נודעת מצאצאי מגורשי ספרד; שמו חתום בראשי המחרוזות: א(ני) שלום בן צור. אופייה הפתוח של מסגרת הקינות בתשעה באב, בה ניתן לשלב פיוטים חדשים עם ישנים בלא לדחוק קינות אל מחוץ למסגרת, וללא חשש של הפסק בתפילה, היה מהגורמים הבולטים לפריחתה של הקינה ביצירתם של פייטני צפון אפריקה; אך גורם חשוב לא פחות היה תחושות תסכול וצער אין-קץ מן הגלות הממושכת, אשר גרמו לפייטנים לשקע מתהומות נפשם בקינות לתשעה באב. גם הקינה שלפנינו מבטאת היטב את הזיכרון הקולקטיבי של החורבן ואת כאב הגלות. חרף אורכה הרב – עשר מחרוזות בנות שבעה טורים כל אחת – אין היא מונוטונית כלל וכלל; כבקינות רבות, ניכרת גם כאן תנועה מאבל לנחמה, ומיגון לשמחה; אך מעבר לכך, נראה כי הדובר בשיר מחליף ללא הרף את זהותו, ושומר על עניין מתמיד: עתים הוא הפייטן עצמו, המעורר את שומעיו לבכי ומספד; עתים זו ירושלים החרבה, המקוננת על אובדן בניה; עתים זו היא כנסת ישראל, הנתונה למכים בגלותה; ולבסוף – קולו של הקדוש ברוך הוא בכבודו בוקע מגרונו של הדובר, שעה שהוא מנחם את בניו ומעניק להם תוחלת ותקווה. |
כותר |
אל יום זה יאות קינה |
---|---|
סולם |
כללי |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?