בת אהובת (חון תחון)

• בַּת אֲהוּבַת אֵל - כינוי לכנסת ישראל, שהיא כמו בת אהובה לקב"ה.
• קָמָה בַּשַּׁחַר - שנתה נודדת והיא קמה בשחר לשאת תפילה וסליחה.
• תִּתְלַבֵּן אֹדֶם כִּתְמָהּ כַּצַּחַר - חטאיה ילבינו ויהיו צחורים. הכתם האדום מסמל את החטא, ואילו הלובן הוא סמל לטוהר וכפרה. עפ"י ישעיהו א, יח: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
• אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר - על פי תהלים כב, א: לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא כוכב בוקר, לַמְנַצֵּחַ על אילת השחר הוא הקב"ה. אילת השחר פה היא הן כנסת ישראל הן הגאולה המדומה לאילת השחר. הבית כולו מדבר על ההשכמה המוקדמת של הבת לבקשת סליחה, ואילת השחר מרמז גם הוא לשעה המוקדמת. לפי רש"י (שיר השירים ו, י) אילת היא כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר.
• נָדְדָה שְׁנַת עֵינָהּ, גּוֹבֶרֶת - שנתה נודדת מצער על החטאים והיא מתגברת לקום ולהתוודות על חטאיה. על פי דברי יעקב ללבן בבראשית לא, מ: וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.
• וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ - מבקשת לכפר על עוונה.
• שׁוֹחֶרֶת - מלשון לשחֵר, לבקש, מהדהד גם את השחר, קמה בשחר.
• שׁוֹפֶכֶת בְּדִמְעָתָהּ עֲתֶרֶת - בלשון המקרא: שפע רב. כאן מרבה בשפיכת דמעה. מהדהד גם את פעולת העתירה, הבקשה לפני האל - מעתירה ובוכה.
• לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה - סוּת הוא כסות, לבוש, כמו מתעטפת בחרדה בשל חטאיה. עפ"י הלשון ביחזקאל כו, טז: חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ וְחָרְדוּ לִרְגָעִים.
• עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ - נושאת דבריה, תפילתה.
• אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ נִרְפָּאָה - אולי נסלח לה על חטאיה, עפ"י הלשון בהושע יד, ה: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.
• מִדֵּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵל - על פי הנאמר על חנה בשמואל א א, ז: וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְיָ.
• אֲבִיר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל - כינויים לאל. על פי ישעיהו א, כד: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל.
• תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ - תמחל על חטאיה, על פי לשון בקשתו של משה רבנו: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות לב, לב).
• וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ תִּזְכֹּר לָהּ - הברית שכרת האלוהים עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב.
• נוֹרָא אַתָּה - כינוי לאל, עפ"י מלאכי א, יד: כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם.
• אַתָּה שַׁוְעָתָהּ - אתה ישועתה ואליך היא משוועת.
• אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ, אֵל רִיבָה - תריב את מריבותיה, מלחמותיה, עם צורריה, עפ"י ישעיהו מט, כה: כִּי כה אָמַר יְיָ... וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ.
• גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן הֵיטִיבָה - בקשה להיטיב עם ציון ולכפר על חטאם, או להיטיב אותם - לגרום להם להיות טובים, עפ"י תהלים נא, כ: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן.
• חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ - בקשת חנינה, לפנים משורת הדין, על פי התגלות האל בי"ג מדות למשה (שמות לג, יט): ...וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, ובשמות רבה מה, ו: "ואחר כך ראה משה רבינו אוצר גדול אמר (להקב"ה) אוצר הזה של מי הוא? אמר לו: מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני נותן לו חנם...שנאמר וחנותי את אשר אחון..."
• זָכֹר תִּזְכֹּר רַחֲמִים יוֹם הַדִּין - בראש השנה, הנקרא יום הדין, זכור את רחמיך - עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים.
• הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים עֵת תָּדִין - בזמן שתדון אותנו, בטל ושכח את הכעס על החטאים והעוונות, עפ"י תהלים פה, ה: שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ.
• לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךָ הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין - עם ישראל, הירא אותך, העומד לדין עתה. הביטוי לקוח משירת דבורה, שופטים ה, י: הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְיָ... יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין.
• קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל - הגואל הוא המשיח, קרב את זמן הגאולה, כפי הלשון בישעיהו סג, ד: וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.
• עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל תַּנְחֵנִי - הבא אותי אל המנוחה ואל הנחלה, עפ"י תהלים כג, ב: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
• וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם - זכור לישראל זכות אביהם יעקב, עליו נאמר בבראשית כה, כז: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.
• עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי - אל תשכחני. על פי דברי הרעיה לדוד בשיר השירים (ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ.
• אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר לִי לְמַשָּׂא - אם תזכור לי את עוונותי ולא תמחל לי עליהם, הם יהיו עלי כמשא קשה מנשוא, לא אוכל לשאת אותם. עפ"י פסוק במזמור תהלים קל (ממעמקים), הנאמר במשך כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה וחותם את הסליחות: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.
• צוּרִי גֹּאֲלִי - כינויים לאל. צור הוא כינוי המבטא חוזק; גֹּאֲלִי - גואלם של ישראל.
• לֹא אוּכַל שְׂאֵת עָלַי - לא אוכל לשאת עלי את משא עוונותי, עפ"י דברי קין בבראשית ד, יג: וַיּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא.
• אֲבָל רֹעַ מִפְעָלַי אֵל תִּשָּׂא - בקשת סליחה מהאל, שרק הוא יכול "לשאת עליו" את כל עוונות האדם.