תורת אמת נתן לנו / מרוקו / זרקא / להקת צפון מערב
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
להאזנה
בת אהובת אל (חון תחון) / סימן: בנימן חזק בַּת אֲהוּבַת אֵל קָמָה בַּשַּׁחַר תִּתְלַבֵּן אֹדֶם כִּתְמָהּ כַּצַּחַר שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר נָדְדָה שְׁנַת עֵינָהּ גּוֹבֶרֶת וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ שׁוֹחֶרֶת צוֹעֶקֶת עַל חַטָּאתָהּ שׁוֹפֶכֶת בְּדִמְעָתָהּ עֲתֶרֶת יוֹשֶׁבֶת בְּרֹב פַּחְדָהּ כִּי חָטְאָה לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה לָךְ קוֹרְאָה עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ נִרְפָּאָה מִדֵּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵל לִתְפִלָּה אֲבִיר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל מְחוֹל לָהּ תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ תִּזְכֹּר לָהּ נוֹרָא אַתָּה שַׁוְעָתָהּ הַקְשִׁיבָה אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ אֵל רִיבָה נַחֵם נָא אֶת עַם אֶבְיוֹן גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן הֵיטִיבָה חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ לָךְ שָׁבִים וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים יְרֵאִים עֵת יִקָּרְאוּ לַדִּין כִּי עַל כֵּן בָּאוּ נִכְאָבִים זָכֹר תִּזְכֹּר רַחֲמִים יוֹם הַדִּין הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים עֵת תָּדִין לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךָ הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל וּפְדֵנִי עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל תַּנְחֵנִי וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי לְמַשָּׂא רְאֵה צוּרִי גֹּאֲלִי אֵיךְ אֶשָּׂא לֹא אוּכַל שְׂאֵת עָלַי אֲבָל רֹעַ מִפְעָלַי, אֵל תִּשָּׂא |
פיוט זה פותח את תפילת ערבית של היום השני של ראש השנה בעדות המזרח. כנסת ישראל מדומה בו לבת ששנתה נודדת עליה בשל המחשבות על חטאיה ועוונותיה והיא קמה בשחר לשפוך את לבה ותחינותיה לפני האל. התיאור מעלה בזכרון את הרעיה בשיר השירים המבקשת את דודה בלילות, גם כאן נודדת שנתה של הבת והיא קמה לחפש את קרבת הדוד, את הסליחה והמחילה, גם כאן פונה כנסת ישראל אל הדוד ומבקשת: עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי. בהמשך השיר נעלמת הבת ואז מוצג עם ישראל כבנים העומדים לפני אביהם בתשובה ומקווים לרחמיו: חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ לָךְ שָׁבִים וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים - זהו הבית המוכר יותר של השיר ובו בעצם פותחים את תפילת הערב השני של ראש השנה. מעניין שהשיר הזה מצד אחד פותח את ראש השנה ומצד שני חותם (בכמה עדות) את אמירת הסליחות. הוא מושר גם בין שחרית למוסף של היום השני של ראש השנה, כאשר מחזירים את ספר התורה למקומו, ואז ניצב כל הקהל על רגליו כאיש אחד ושר את "חון תחון": קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל וּפְדֵנִי... עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי. |
• בַּת אֲהוּבַת אֵל - כינוי לכנסת ישראל, שהיא כמו בת אהובה לקב"ה. |
כותר |
בת אהובת (חון תחון) / מרוקו / אורית עטר |
---|---|
מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו |
לחן ממסורת |
בת אהובת אל / מרוקו |
מאפייני הקלטה |
מסחרי |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
יום כיפור |
מועד התפילה |
שחרית |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• בַּת אֲהוּבַת אֵל - כינוי לכנסת ישראל, שהיא כמו בת אהובה לקב"ה.
• קָמָה בַּשַּׁחַר - שנתה נודדת והיא קמה בשחר לשאת תפילה וסליחה.
• תִּתְלַבֵּן אֹדֶם כִּתְמָהּ כַּצַּחַר - חטאיה ילבינו ויהיו צחורים. הכתם האדום מסמל את החטא, ואילו הלובן הוא סמל לטוהר וכפרה. עפ"י ישעיהו א, יח: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
• אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר - על פי תהלים כב, א: לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא כוכב בוקר, לַמְנַצֵּחַ על אילת השחר הוא הקב"ה. אילת השחר פה היא הן כנסת ישראל הן הגאולה המדומה לאילת השחר. הבית כולו מדבר על ההשכמה המוקדמת של הבת לבקשת סליחה, ואילת השחר מרמז גם הוא לשעה המוקדמת. לפי רש"י (שיר השירים ו, י) אילת היא כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר.
• נָדְדָה שְׁנַת עֵינָהּ, גּוֹבֶרֶת - שנתה נודדת מצער על החטאים והיא מתגברת לקום ולהתוודות על חטאיה. על פי דברי יעקב ללבן בבראשית לא, מ: וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.
• וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ - מבקשת לכפר על עוונה.
• שׁוֹחֶרֶת - מלשון לשחֵר, לבקש, מהדהד גם את השחר, קמה בשחר.
• שׁוֹפֶכֶת בְּדִמְעָתָהּ עֲתֶרֶת - בלשון המקרא: שפע רב. כאן מרבה בשפיכת דמעה. מהדהד גם את פעולת העתירה, הבקשה לפני האל - מעתירה ובוכה.
• לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה - סוּת הוא כסות, לבוש, כמו מתעטפת בחרדה בשל חטאיה. עפ"י הלשון ביחזקאל כו, טז: חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ וְחָרְדוּ לִרְגָעִים.
• עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ - נושאת דבריה, תפילתה.
• אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ נִרְפָּאָה - אולי נסלח לה על חטאיה, עפ"י הלשון בהושע יד, ה: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.
• מִדֵּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵל - על פי הנאמר על חנה בשמואל א א, ז: וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְיָ.
• אֲבִיר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל - כינויים לאל. על פי ישעיהו א, כד: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל.
• תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ - תמחל על חטאיה, על פי לשון בקשתו של משה רבנו: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות לב, לב).
• וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ תִּזְכֹּר לָהּ - הברית שכרת האלוהים עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב.
• נוֹרָא אַתָּה - כינוי לאל, עפ"י מלאכי א, יד: כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם.
• אַתָּה שַׁוְעָתָהּ - אתה ישועתה ואליך היא משוועת.
• אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ, אֵל רִיבָה - תריב את מריבותיה, מלחמותיה, עם צורריה, עפ"י ישעיהו מט, כה: כִּי כה אָמַר יְיָ... וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ.
• גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן הֵיטִיבָה - בקשה להיטיב עם ציון ולכפר על חטאם, או להיטיב אותם - לגרום להם להיות טובים, עפ"י תהלים נא, כ: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן.
• חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ - בקשת חנינה, לפנים משורת הדין, על פי התגלות האל בי"ג מדות למשה (שמות לג, יט): ...וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, ובשמות רבה מה, ו: "ואחר כך ראה משה רבינו אוצר גדול אמר (להקב"ה) אוצר הזה של מי הוא? אמר לו: מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני נותן לו חנם...שנאמר וחנותי את אשר אחון..."
• זָכֹר תִּזְכֹּר רַחֲמִים יוֹם הַדִּין - בראש השנה, הנקרא יום הדין, זכור את רחמיך - עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים.
• הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים עֵת תָּדִין - בזמן שתדון אותנו, בטל ושכח את הכעס על החטאים והעוונות, עפ"י תהלים פה, ה: שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ.
• לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךָ הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין - עם ישראל, הירא אותך, העומד לדין עתה. הביטוי לקוח משירת דבורה, שופטים ה, י: הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְיָ... יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין.
• קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל - הגואל הוא המשיח, קרב את זמן הגאולה, כפי הלשון בישעיהו סג, ד: וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.
• עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל תַּנְחֵנִי - הבא אותי אל המנוחה ואל הנחלה, עפ"י תהלים כג, ב: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
• וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם - זכור לישראל זכות אביהם יעקב, עליו נאמר בבראשית כה, כז: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.
• עַל לִבְּךָ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי - אל תשכחני. על פי דברי הרעיה לדוד בשיר השירים (ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ.
• אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר לִי לְמַשָּׂא - אם תזכור לי את עוונותי ולא תמחל לי עליהם, הם יהיו עלי כמשא קשה מנשוא, לא אוכל לשאת אותם. עפ"י פסוק במזמור תהלים קל (ממעמקים), הנאמר במשך כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה וחותם את הסליחות: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.
• צוּרִי גֹּאֲלִי - כינויים לאל. צור הוא כינוי המבטא חוזק; גֹּאֲלִי - גואלם של ישראל.
• לֹא אוּכַל שְׂאֵת עָלַי - לא אוכל לשאת עלי את משא עוונותי, עפ"י דברי קין בבראשית ד, יג: וַיּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא.
• אֲבָל רֹעַ מִפְעָלַי אֵל תִּשָּׂא - בקשת סליחה מהאל, שרק הוא יכול "לשאת עליו" את כל עוונות האדם.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?