אל בנה / בלקן - בלגרד / סטפן סבליץ'
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
להאזנה
נוסח ספרדים יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא (אָמֵן) בְּעַלְמָא דִּי־בְרָא כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (אָמֵן). בְּחַיֵּיכוֹן, וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן) (קהל וש"צ) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעַלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא, וְיִתְהַדַּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ־הוּא (אָמֵן) לְעֵלָּא מִן כָּל־בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעַלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן) תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא, וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן). עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל־כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן). תרגום: יתגדל ויתקדש שמו הגדול. בעולם שברא כרצונו וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו. בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן. יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים יתברך, וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא למעלה מכל הברכות, השירות, התשבחות והנחמות שאמורות בעולם ואמרו אמן. תתקבל תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים ובארץ ואמרו אמן. יהא שלום רב מן השמים, חיים ושובע, וישועה ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן. עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן. |
מטרתו המקורית של קדיש תתקבל להיות קדיש "שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁגּוֹמֵר הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אַחֲרָיו כְּלוּם, אֵלָא כָּל הָעָם שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ וְיוֹצְאִין וְנִפְטָרִין" [=עוזבין] (רמב"ם, משנה תורה, ספר אהבה, סדר התפילה). בקדיש זה נוספות שלוש פסקאות על הקדיש הרגיל (הקרוי "חצי קדיש"), שבסיום כל אחת מהן עונה הקהל אמן – "תתקבל"; "יהא שלמא"; "עושה שלום". שם הקדיש מבוסס על המילה "תתקבל", הפותחת את התוספת המרכזית לו. בפסקה זו מתפלל החזן שתתקבל התפילה לפני ה'. תוספת זו, הידועה לנו מתקופת הגאונים, נאמרת משום שקדיש זה נאמר בפי החזן לעולם לאחר תפילת העמידה, ולמעשה ולכן הוא מכונה גם "קדיש בתרא (=אחרון)". שם נוסף לקדיש הוא "קדיש שלם", ככל הנראה משום שהוא הקדיש הארוך ביותר שכולל את כל חלקי הקדיש הקיימים בקדישים הנאמרים בשגרה. נוסח פסקת תתקבל משתנה בין הנוסחים השונים, כאשר בחלק מן הנוסחים מסתפקים בבקשה הכללית "תתקבל תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל", ובנוסחים אחרים החזן מקפיד לכלול את ציבור המתפללים הנוכחי בתוך הברכה "תתקבל תפילתנו ובקשתנו (או: 'תפילתכם ובקשתכם') עם תפילתם..." בנוסח תימן הבלדי הפסקאות "תתקבל" ו"יהא שלמא" מאוחדות לפסקה אחת רצופה והקהל עונה אמן בסוף שתי הפסקאות בלבד.
|
• יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב). • בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו. • וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש. • וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו. • בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש). • בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב. • וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן. • יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב). • יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה). • שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש. • לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הקטע כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה). • תתקבל - לקראת סיום התפילה מבקש שליח הציבור שתתקבל תפילתם ברצון. צלותהון ובעותהון - הצירוף תפילה ובקשה שכיח מאוד בתרגום יונתן (תרגום לתנ"ך, חובר כנראה בתקופת הגאונים על בסיס תרגומים ירושלמיים עתיקים). • אבונא דבשמיא וארעא - המילה "וארעא" היא תוספת מאוחרת. בנוסחים קדומים יותר מופיע "אבונא דבשמיא" בלבד, כלשון המשנה: "ועל מה לנו להִשען על אבינו שבשמים" (סוטה ט, טו). • יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה. |
כותר |
קדיש תתקבל / בלקן / סטפן סבליץ' - אשר אלקלעי בליווי חזנים |
---|---|
מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - בלקן |
לחן ממסורת |
קדיש תתקבל / בלקן |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
ימים נוראים |
מועד התפילה |
מוסף |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב).
• בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו.
• וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש.
• וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו.
• בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש).
• בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב.
• וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן.
• יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב).
• יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה).
• שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש.
• לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הקטע כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה).
• תתקבל - לקראת סיום התפילה מבקש שליח הציבור שתתקבל תפילתם ברצון.
צלותהון ובעותהון - הצירוף תפילה ובקשה שכיח מאוד בתרגום יונתן (תרגום לתנ"ך, חובר כנראה בתקופת הגאונים על בסיס תרגומים ירושלמיים עתיקים).
• אבונא דבשמיא וארעא - המילה "וארעא" היא תוספת מאוחרת. בנוסחים קדומים יותר מופיע "אבונא דבשמיא" בלבד, כלשון המשנה: "ועל מה לנו להִשען על אבינו שבשמים" (סוטה ט, טו).
• יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?