אשריכם ישראל
עכשווי - ישראל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
|
הלל תמלל / ר' אברהם אבן עזרא הַלֵל תְּמַלֵּל לְמַלֵּא לֹא חָסַר נִשְׁמַת כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר אֵין לְךָ דִּמְיוֹן וְאֵין לְךָ עֵרֶךְ יָחִיד אֲשֶׁר לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ אָנָה מְקוֹמְךָ וְאֵין לְךָ דֶּרֶךְ מוֹלִיךְ שִׁבְעָה עַל שְׁנֵים הֶעָשָׂר בּוֹרֵא שִׁבְעָה יְסוֹבְבוּן עַל שִׁבְעָה וְכֵן אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה זְכוֹר נָא לְחֶבְלָךְ בְּרִית חֹב וּשְׁבוּעָה הַלֵל תְּמַלֵּל לְמַלֵּא לֹא חָסַר נִשְׁמַת כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר כִּי אַתָּה שַׂחְתָּ רָזוֹת תַּעֲבֹרְנָה עַל יְדֵי מוֹנֶה וְעִיר עַל תִּלָּהּ מְהֵרָה תִּבְנֶה וְשָׁמָה דֶגֶל מוּל דֶּגֶל יַחֲנֶה וּכְאָב יְרַחֵם עַל הַבֵּן הַמְיֻסָּר הַלֵל תְּמַלֵּל לְמַלֵּא לֹא חָסַר נִשְׁמַת כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר הַכֹּל יִכְלֶה וְזִכְרָךְ לֹא יִכְלֶה הַכֹּל יִבְלֶה וְשִׁמְךָ לֹא יִבְלֶה הַכֹּל חָסֵר וְאַתָּה מָלֵא כִּי בָךְ יִדַּל דַּל גַּם בָּךְ יָשׂוֹר שַׂר מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים נוֹרָא וְנִשְׂגָב מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים הַכֹּל מִמְךָ פּוֹחֲדִים וְרוֹהִים וְעַבְדְךָ בְּיִשְׁעֲךָ מְהֵרָה יְבֻשָּׂר הַלֵל תְּמַלֵּל לְמַלֵּא לֹא חָסַר נִשְׁמַת כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר |
|
פיוט זה נתחבר כפיוט "רשות" ל"נשמת כל חי". מחברו של הפיוט הוא הפרשן והפייטן הנודע, ר' אברהם אבן עזרא, מחשובי המשוררים בספרד. "נשמת כל חי" נקראת "ברכת השיר" והיא נאמרת בשבתות ובימים טובים כהרחבה לברכת "ישתבח" החותמת את "פסוקי דזמרה" וכן בליל הסדר. משוררי ספרד אהבו לחבר רשויות לברכה זו. איננו יודעים עבור איזו שבת או איזה מועד חובר פיוט זה, וגם מתוכו לא ניתן לדעת. אך על פי הפזמון החוזר והתבנית השירית וכן על פי כמה מהמוטיבים המופיעים בשיר ניתן לקבוע כי מדובר ב"רשות לנשמת". לפיוט זה אין זכר במנהגים השונים, לפחות אלו שנתקבלו מזמן ראשית הדפוס, והוא אינו נמצא באף סידור תפילה למעט מחזור ארם צובה העתיק ששם נהגו לאומרו במסגרת הסליחות לשבתות חודש אלול (שבת פרשת שופטים). הבתים הראשונים מדברים על גדולתו של הבורא שכל הבריות משתחוות לו וצבא השמים נתון למרותו ולשליטתו. בבית האמצעי הפייטן מעמיד למול השגב של הקב"ה את עמו וצאן מרעיתו - עם ישראל, שבגלות הוא כצאן דל ורזה, אך מיד מביע את בטחונו שהקב"ה יגאל אותו ישיב אותו לציון, ויבנה את ירושלים. הבתים האחרונים חוזרים לדבר בגדולתו של הקב"ה שכל הבריאה כולה בלה וחולפת ואין דבר שיעמוד לעולם אלא רק הקב"ה הוא לבדו. הבית האחרון הוא מעין סיכום המראה את גדלותו של הקב"ה מעל כל אלהים, מעל כל הבריאה ומעל לכל בני האדם. אך האחרונה חתימת הפיוט חוזרת לעניין גאולת ישראל ובה מביע המשורר את בטחונו שהקב"ה יושיע במהרה את עבדו – עם ישראל. פיוט עתיק זה נתחדש בימינו בלחן של המוסיקאי אלעד הראל, במסגרת הפרויקט 'תן זמירות עמי' של אתר הזמנה לפיוט בשיתוף המרכז לחקר המוסיקה היהודית ובתמיכת קרן אדמונד י. ספרא. |
| כותר |
הלל תמלל |
|---|---|
| סולם |
מקאם: ביאת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
פיוט זה נתחבר כפיוט "רשות" ל"נשמת כל חי". מחברו של הפיוט הוא הפרשן והפייטן הנודע, ר' אברהם אבן עזרא, מחשובי המשוררים בספרד.
"נשמת כל חי" נקראת "ברכת השיר" והיא נאמרת בשבתות ובימים טובים כהרחבה לברכת "ישתבח" החותמת את "פסוקי דזמרה" וכן בליל הסדר. משוררי ספרד אהבו לחבר רשויות לברכה זו. איננו יודעים עבור איזו שבת או איזה מועד חובר פיוט זה, וגם מתוכו לא ניתן לדעת. אך על פי הפזמון החוזר והתבנית השירית וכן על פי כמה מהמוטיבים המופיעים בשיר ניתן לקבוע כי מדובר ב"רשות לנשמת".
לפיוט זה אין זכר במנהגים השונים, לפחות אלו שנתקבלו מזמן ראשית הדפוס, והוא אינו נמצא באף סידור תפילה למעט מחזור ארם צובה העתיק ששם נהגו לאומרו במסגרת הסליחות לשבתות חודש אלול (שבת פרשת שופטים).
הבתים הראשונים מדברים על גדולתו של הבורא שכל הבריות משתחוות לו וצבא השמים נתון למרותו ולשליטתו. בבית האמצעי הפייטן מעמיד למול השגב של הקב"ה את עמו וצאן מרעיתו - עם ישראל, שבגלות הוא כצאן דל ורזה, אך מיד מביע את בטחונו שהקב"ה יגאל אותו ישיב אותו לציון, ויבנה את ירושלים.
הבתים האחרונים חוזרים לדבר בגדולתו של הקב"ה שכל הבריאה כולה בלה וחולפת ואין דבר שיעמוד לעולם אלא רק הקב"ה הוא לבדו.
הבית האחרון הוא מעין סיכום המראה את גדלותו של הקב"ה מעל כל אלהים, מעל כל הבריאה ומעל לכל בני האדם. אך האחרונה חתימת הפיוט חוזרת לעניין גאולת ישראל ובה מביע המשורר את בטחונו שהקב"ה יושיע במהרה את עבדו – עם ישראל.
פיוט עתיק זה נתחדש בימינו בלחן של המוסיקאי אלעד הראל, במסגרת הפרויקט 'תן זמירות עמי' של אתר הזמנה לפיוט בשיתוף המרכז לחקר המוסיקה היהודית ובתמיכת קרן אדמונד י. ספרא.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת עכשווי - ישראל
עוד מוזיקה בסולם מקאם: ביאת
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
