אשריכם ישראל
עכשווי - ישראל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אז ירנן
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- ללא מבצע מסורת:
- עכשווי - ישראל מעגל השנה:
- ט"ו בשבט מאפייני הקלטה:
- מסחרי מועד התפילה:
- אחר ללא לחן
נגן שירים ברצף
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
-
1.
ספרדים מסורות המזרח - בבל ארז לב ארי, יהודה עובדיה-פתיה
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דיוואן סאז
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
-
5.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
-
6.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
-
7.
ספרדים מסורות המזרח - בבל מיתרי דוד
-
8.
ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
-
9.
עכשווי - ישראל חיים פרחי
-
10.
עכשווי - ישראל יהודה קדרי
-
11.
עכשווי - ישראל ללא מבצע
-
12.
תימן - כלל תימן יצחק נהרי
נגן שירים ברצף
|
אז ירנן / ר' יוסף חיים (ה"בן איש חי") אָז יְרַנֵּן עֵץ הַיְעָרִים לִפְנֵי אֵל אַדִּיר אַדִּירִים יָעִיר זְמִירוֹת וְשִׁירִים אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ בָּרוּךְ אֵל שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת הַבּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וּבָרָא אִילָנוֹת טוֹבוֹת אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ רָם אֵל בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים בָּרוּךְ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים מַצְמִיחַ עִנְּבֵי גְפָנִים אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ כַּבְּדוּ אֵל בָּאוּרִים הִגְדִּיל עֲנָפִים וּזְמִירִים וּבָרָא זֵיתִים וּתְמָרִים אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ {{יִתְבָּרַךְ חַי דָּר מְעוֹנָה}} {{מַצְמִיחַ פְּרִי תְּאֵנָה}} {{נוֹדֶה לוֹ בְּשִׁיר וּרְנָנָה}} {{אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ}} {{יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ}} {{הַלְּלוּ אֵל חַי בִּזְמִירוֹת}} {{הַמַּגְדִּיל עַל מֵי נְהָרוֹת}} {{רִמּוֹנִים וּמִינֵי פֵרוֹת}} {{אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ}} {{יִתְפָּאַר אֵל חַי צוּרֵנוּ וּשְׁמוֹ יִתְקַדָּשׁ}} |
| פיוט לט"ו בשבט שחיבר ר' יוסף חיים (ה"בן איש חי"), גדול חכמי בבל בדורות האחרונים. הפיוט מצוי ברפרטואר של יהודי בבל ומרוקו. הוא נשען על הרעיון, שמקורו בספר תהלים, שהצומח כולו שר לה'. ואף יתרה מזאת, ההתחדשות של הטבע מולידה שיר חדש- מילים המסיימות כל בית. הפייטן משבח את האל מצד אחד בכינויים הקושרים אותו למרומים, כמו "שוכן ערבות", "רם... בשמי מעונים", "דר מעונה", ומצד שני מפרט את שבחו באמצעות הפירות שבשבעת המינים: גפן, זית, תמר תאנה ורמון ובאמצעות לשון הברכות השונות שהוא משבץ בשירו. הוא אף בוחר לחתום בראשי הבתים באקרוסטיכון "אברך יה חזק" ובכך מעצים את תחושת ההלל והברכה. יתר על כן, ט"ו בשבט, כמו כל ראש שנה, הוא גם יום של חשבון נפש, והמשורר שוזר בשיר את רעיון התשובה שתביא לגאולה ולקירוב בין הבנים והאבות. |
| • אָז יְרַנֵּן עֵץ הַיְעָרִים לִפְנֵי אֵל... – ביום הגאולה, שבו יוכר ה' כשופט העולם ויוכר שמו בעולם, ישיר וירנן גם הטבע, לפי תהלים צו, יב-יג: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ. • אַדִּיר אַדִּירִים – הקב"ה הוא אדיר מהכל. כינוי החוזר בשיריו הרבים של ה"בן איש חי" המיוסדים לפי הא"ב. מזכיר גם את הכינוי המופיע בקדושה אַדִּיר אַדִּירֵנוּ ה' אֲדֹנֵינוּ. • יָעִיר זְמִירוֹת וְשִׁירִים – העצים והבריאה יתרוננו ויעוררו את האדם לשירה. • אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ – רומז פה לשבת שירה, השבת בה קוראים בתורה בפרשת "בשלח" את שירת הים. שבת זו תמיד סמוכה לט"ו בשבט, או לפני או אחרי החג. לפי תהלים קמד, ט: אֶלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ. • אֵל חַי – כינוי לקב"ה, בניגוד לאלילים מעשה ידי אדם, המופיע מספר פעמים במקרא (יהושע ג, י; הושע ב, א; תהלים פד, ג). • שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת – שמקומו בשמים. • הַבּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת – הפייטן רומז פה לברכה האחרונה שאומרים אחרי אכילת ושתיית רוב מיני המאכלים (להוציא לחם ודגנים, יין ושבעת המינים): בָּרוּךְ אַתָּה ה'... בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. • וּבָרָא אִילָנוֹת טוֹבוֹת – רומז ללשון ברכת האילנות, הנאמרת בימי ניסן, כאשר רואים לראשונה אילנות פורחים: בָּרוּךְ אַתָּה ה'... שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָבָר, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. • רָם – גבוה. • בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים – השוכן במרומים. • בָּרוּךְ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים – רומז לחתימת ברכת השנים, שהיא הברכה התשיעית של תפילת "העמידה" ועניינה בקשה לצלחה בפרנסה וביבולי הארץ; בחורף מבקשים בברכה זו על הגשמים. • מַצְמִיחַ עִנְּבֵי גְפָנִים – מזכיר את הגפן, שהיא אחד משבעת המינים. • כַּבְּדוּ אֵל בָּאוּרִים – הדליקו נרות לכבוד האל, כבדו אותו בהדלקת המנורה. השיבוץ לקוח מישעיהו כד,טו: עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְיָ בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְיָ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. • הִגְדִּיל עֲנָפִים וּזְמִירִים – האל שמצמיח עצים וזמורות. הענפים והזמירים מביאים אורה וברכה לעולם והם צומחים ושואפים כלפי מעלה, כמו האור המוזכר בצלעית הקודמת וכמו הצדיקים אליהם רומז המשורר בשורה הבאה. הפסוק הבא בישעיהו (כד, טז, אחרי הפסוק שהזכרנו לעיל) אומר כך: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק. • וּבָרָא זֵיתִים וּתְמָרִים – מוזכרים פה שני מינים נוספים משבעת המינים - זיתים ותמרים. הצדיק מדומה בתהלים (צב, יג), לתמר: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. הצדיק, כמו התמר, מיתמר למעלה, רם ונשא מעל כולם ומראה לעולם את הדרך כתמרור. הצדיק נמשל גם לשמן זית טהור המאיר לעולם. • דָּר מְעוֹנָה – שוכן שמים. • מַצְמִיחַ פְּרִי תְּאֵנָה – עוד מין משבעת המינים. • הַמַּגְדִּיל – המצמיח ומגדל. • רִמּוֹנִים וּמִינֵי פֵרוֹת – הרמון הוא מין נוסף משבעת המינים • לְבָבוֹת שׁוֹבֵבוֹת – לבותיהם של חוטאים, ע"פ קריאתו של ירמיהו הנביא ( ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם. המשורר רומז פה לימי ה"שובבי"ם" שט"ו בשבט מצוי בתוכם. אלו הם ראשי תיבות לשבועות בהן קוראים את פרשות התורה בספר שמות (שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה) ויש הנוהגים להתענות בשבועות אלו בימי שני וחמישי כתשובה על חטאים שונים שאדם נוטה לחטוא בעיקר בימי נעוריו, ורמז לכך במלה שובבים. • שִׂמְחוּ בָּנִים עִם הָאָבוֹת – אותם בנים שובבים, משישובו בתשובה, ישמחו עם אבותיהם, כדברי נבואתו של מלאכי (ג, כד), אחרון הנביאים, שהתנבא על ימי הגאולה: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. • כֹּה נִזְכֶּה לְשָׁנִים רַבּוֹת – מהדהדות פה המלים החותמות את שירו של ר' משה אבן עזרא – אל נורא עלילה, המושר בחיתומו של יום הדין, יום הכיפורים: תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת הַבָּנִים וְהָאָבוֹת. זוהי גם לשון הברכה בה נוהגים עד היום יהודי בבל לברך איש את רעהו בכל יום טוב: תזכו לשנים רבות ונעימות. |
| כותר |
אז ירנן / ישראל – לחן: יהודה קדרי / יהודה קדרי |
|---|---|
| מסורת |
עכשווי - ישראל |
| לחן ממסורת |
אז ירנן / ישראל – לחן: יהודה קדרי |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
ט"ו בשבט |
| מועד התפילה |
אחר ללא לחן |
| מלחין |
יהודה קדרי |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אָז יְרַנֵּן עֵץ הַיְעָרִים לִפְנֵי אֵל... – ביום הגאולה, שבו יוכר ה' כשופט העולם ויוכר שמו בעולם, ישיר וירנן גם הטבע, לפי תהלים צו, יב-יג: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ. • אַדִּיר אַדִּירִים – הקב"ה הוא אדיר מהכל. כינוי החוזר בשיריו הרבים של ה"בן איש חי" המיוסדים לפי הא"ב. מזכיר גם את הכינוי המופיע בקדושה אַדִּיר אַדִּירֵנוּ ה' אֲדֹנֵינוּ. • יָעִיר זְמִירוֹת וְשִׁירִים – העצים והבריאה יתרוננו ויעוררו את האדם לשירה. • אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ – רומז פה לשבת שירה, השבת בה קוראים בתורה בפרשת "בשלח" את שירת הים. שבת זו תמיד סמוכה לט"ו בשבט, או לפני או אחרי החג. לפי תהלים קמד, ט: אֶלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ. • אֵל חַי – כינוי לקב"ה, בניגוד לאלילים מעשה ידי אדם, המופיע מספר פעמים במקרא (יהושע ג, י; הושע ב, א; תהלים פד, ג). • שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת – שמקומו בשמים. • הַבּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת – הפייטן רומז פה לברכה האחרונה שאומרים אחרי אכילת ושתיית רוב מיני המאכלים (להוציא לחם ודגנים, יין ושבעת המינים): בָּרוּךְ אַתָּה ה'... בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. • וּבָרָא אִילָנוֹת טוֹבוֹת – רומז ללשון ברכת האילנות, הנאמרת בימי ניסן, כאשר רואים לראשונה אילנות פורחים: בָּרוּךְ אַתָּה ה'... שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָבָר, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. • רָם – גבוה. • בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים – השוכן במרומים. • בָּרוּךְ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים – רומז לחתימת ברכת השנים, שהיא הברכה התשיעית של תפילת "העמידה" ועניינה בקשה לצלחה בפרנסה וביבולי הארץ; בחורף מבקשים בברכה זו על הגשמים. • מַצְמִיחַ עִנְּבֵי גְפָנִים – מזכיר את הגפן, שהיא אחד משבעת המינים. • כַּבְּדוּ אֵל בָּאוּרִים – הדליקו נרות לכבוד האל, כבדו אותו בהדלקת המנורה. השיבוץ לקוח מישעיהו כד,טו: עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְיָ בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְיָ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. • הִגְדִּיל עֲנָפִים וּזְמִירִים – האל שמצמיח עצים וזמורות. הענפים והזמירים מביאים אורה וברכה לעולם והם צומחים ושואפים כלפי מעלה, כמו האור המוזכר בצלעית הקודמת וכמו הצדיקים אליהם רומז המשורר בשורה הבאה. הפסוק הבא בישעיהו (כד, טז, אחרי הפסוק שהזכרנו לעיל) אומר כך: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק. • וּבָרָא זֵיתִים וּתְמָרִים – מוזכרים פה שני מינים נוספים משבעת המינים - זיתים ותמרים. הצדיק מדומה בתהלים (צב, יג), לתמר: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. הצדיק, כמו התמר, מיתמר למעלה, רם ונשא מעל כולם ומראה לעולם את הדרך כתמרור. הצדיק נמשל גם לשמן זית טהור המאיר לעולם. • דָּר מְעוֹנָה – שוכן שמים. • מַצְמִיחַ פְּרִי תְּאֵנָה – עוד מין משבעת המינים. • הַמַּגְדִּיל – המצמיח ומגדל. • רִמּוֹנִים וּמִינֵי פֵרוֹת – הרמון הוא מין נוסף משבעת המינים • לְבָבוֹת שׁוֹבֵבוֹת – לבותיהם של חוטאים, ע"פ קריאתו של ירמיהו הנביא ( ג, כב): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם. המשורר רומז פה לימי ה"שובבי"ם" שט"ו בשבט מצוי בתוכם. אלו הם ראשי תיבות לשבועות בהן קוראים את פרשות התורה בספר שמות (שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה) ויש הנוהגים להתענות בשבועות אלו בימי שני וחמישי כתשובה על חטאים שונים שאדם נוטה לחטוא בעיקר בימי נעוריו, ורמז לכך במלה שובבים. • שִׂמְחוּ בָּנִים עִם הָאָבוֹת – אותם בנים שובבים, משישובו בתשובה, ישמחו עם אבותיהם, כדברי נבואתו של מלאכי (ג, כד), אחרון הנביאים, שהתנבא על ימי הגאולה: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. • כֹּה נִזְכֶּה לְשָׁנִים רַבּוֹת – מהדהדות פה המלים החותמות את שירו של ר' משה אבן עזרא – אל נורא עלילה, המושר בחיתומו של יום הדין, יום הכיפורים: תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת הַבָּנִים וְהָאָבוֹת. זוהי גם לשון הברכה בה נוהגים עד היום יהודי בבל לברך איש את רעהו בכל יום טוב: תזכו לשנים רבות ונעימות.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת עכשווי - ישראל
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
