ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד־ה' לְדָוִד׃ נְאֻם־פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו׃ כִּי־הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא׃ דִּבְרֵי־פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב׃ אָוֶן יַחְשֹׁב עַל־מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל־דֶּרֶךְ לֹא־טוֹב רָע לֹא יִמְאָס׃ ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד־שְׁחָקִים׃ צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם־וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'׃ מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃ יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃ כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר׃ מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי־לֵב׃ אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי׃ שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא־יָכְלוּ קוּם׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור זה הוא תלונת המשורר על השחתת המידות של בני דורו – שברשעתם מענים את מעט הצדיקים שבדור ובטוחים שיחמקו מעונש. המזמור נחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון מתאר המשורר את השחתת המידות של בני דורו, בחלק השני הוא מזכיר להם את הגמול הרע הצפוי להם בעבור מעשיהם הרעים, ובחלק השלישי הוא מביע תקווה שעם ישראל ייוושע; הפרשנים סבורים שהרשעים הנזכרים במזמור זה הם הגויים הפוגעים ורודפים את עם ישראל, ולפיכך מסתיים המזמור בתפילה לישועת ישראל. המזמור אינו חלק מהתפילות היום יומיות, אך בחלק מקהילות הספרדים יש הנוהגים לומר את פסוק החתימה של המזמור ("מי יתן מציון") במסגרת לקט פסוקים שמקדים את תפילת ערבית של ימות החול, וכן כפתיח של תפילה הנאמרת אחרי קריאת תהלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד. (ב) נְאֻם הפֶּשַׁע. הגורם המחטיא והמרדן נושא דברים לָרָשָׁע. אין זה ציטוט של מישהו אלא נאום שאני מכיר בְּקֶרֶב לִבִּי. זוהי אמירה פנימית. אין צורך לחפש את הרשע בחוץ; פעמים שהרשע המדבר הוא חלק ממרכיבי התודעה העצמית. המאפיין המרכזי שלו הוא שאֵין פַּחַד אֱלֹֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. אף על פי שהוא מכיר בה', ובמובן מסוים גם מאמין בו, הוא איננו מתיירא מפניו, והוא מוצא דרכים כדי להמשיך ברשעו - (ג) כִּי הֶחֱלִיק הרשע אֵלָיו בְּעֵינָיו, מרמה את עצמו כדי לִמְצֹא, להשיג את עֲוֹנוֹ ולִשְׂנֹא אחרים. בדרכי רמייה ועקלקלות הוא מניח שיצליח להתחמק מה'. (ד) כיוון שהוא מניח לרע שבתוכו להתקיים באין מפריע, גם דִּבְרֵי פִיו אָוֶן, רֶשע וּמִרְמָה, והוא חָדַל מלְהַשְׂכִּיל, אינו לומד או מתבונן[1] לְהֵיטִיב, שכן הוא אינו מנסה עוד למצוא את דרך הטוב. (ה) אָוֶן, דברי עוול יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ בלכתו לישון, ובקומו יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב; ובשלב הבא רָע לֹא יִמְאָס. כאן מתואר שבר פנימי של אדם שייתכן שלא איבד את אמונתו לגמרי, אך אמונתו אינה משפיעה עוד על מחשבותיו או מעשיו. מתיאור הירידה והנפילה עובר דוד אל דרכי התבוננות שבהן אפשר להגיע להארה: (ו) ה', בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך והגנתך עצומים ונצחיים; אֱמוּנָתְךָ, נאמנותך מגיעה עַד שְׁחָקִים. (ז) מצד אחד צִדְקָתְךָ מתנשאת כְּהַרְרֵי אֵל, כמו ההרים הגבוהים ביותר; ומצד שני מִשְׁפָּטֶיךָ, דיניך וגזרותיך מגיעים עד מעמקי תְּהוֹם רַבָּה, אין להם חקר. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ, ה'. ישועתך וצדקתך מקיפות הכול, ומתייחסות הן לאדם והן לבהמה. וכאן באים כמה תיאורים חווייתיים: (ח) מַה יָּקָר, חשוב ומפואר חַסְדְּךָ, אֱלֹֹהִים! וּבְנֵי אָדָם המתקרבים אליך יכולים להרגיש כי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. הם מוגנים ועטופים בכנף בגדך, כביכול. (ט) יִרְוְיֻן, רצונם מסופק רק מִדֶּשֶׁן, שומן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ המלא נועם ועונג תַשְׁקֵם - את אלה הבאים לחסות בקרבתך. (י) הקִּרבה לה' עצמה נחווית כרוויה ורעננות, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, והמתקרבים אליך דבקים במקור ומקבלים מן החיים שאתה משפיע לעולם. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, שכן קרבת אלוקים כשלעצמה נותנת חיות והארה. (יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, אוהביך, הרוצים לדעת אותך, וְצִדְקָתְךָ תעניק לְיִשְׁרֵי לֵב שהם מי שמכֻוונים בפנימיותם אל הקדוש ברוך הוא, ואין בהם פיתולים ועקלקלות. ומכאן נובעת גם בקשה אישית: (יב) אַל תְּבוֹאֵנִי, לא מגורם חיצוני וגם לא מבפנים רֶגֶל גַּאֲוָה, שתרמוס את מעשיַ, אלא אוכל לזכות בקרבת אלוקים בלי סטיות, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, תרחיקני ממך, כדי שאוכל להישאר כל הזמן סמוך אליך. (יג) שָׁם - בקרבתך נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, הנמוגים ומתמוטטים מאור ה', דֹּחוּ, נדחו ונפלו וְלֹא יָכְלוּ קוּם.
[1] ראו רש"י כאן; רמב"ן במדבר כב,לג.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים לו: למנצח לעבד ה' לדוד |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד.
(ב) נְאֻם הפֶּשַׁע. הגורם המחטיא והמרדן נושא דברים לָרָשָׁע. אין זה ציטוט של מישהו אלא נאום שאני מכיר בְּקֶרֶב לִבִּי. זוהי אמירה פנימית. אין צורך לחפש את הרשע בחוץ; פעמים שהרשע המדבר הוא חלק ממרכיבי התודעה העצמית. המאפיין המרכזי שלו הוא שאֵין פַּחַד אֱלֹֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. אף על פי שהוא מכיר בה', ובמובן מסוים גם מאמין בו, הוא איננו מתיירא מפניו, והוא מוצא דרכים כדי להמשיך ברשעו - (ג) כִּי הֶחֱלִיק הרשע אֵלָיו בְּעֵינָיו, מרמה את עצמו כדי לִמְצֹא, להשיג את עֲוֹנוֹ ולִשְׂנֹא אחרים. בדרכי רמייה ועקלקלות הוא מניח שיצליח להתחמק מה'. (ד) כיוון שהוא מניח לרע שבתוכו להתקיים באין מפריע, גם דִּבְרֵי פִיו אָוֶן, רֶשע וּמִרְמָה, והוא חָדַל מלְהַשְׂכִּיל, אינו לומד או מתבונן[1] לְהֵיטִיב, שכן הוא אינו מנסה עוד למצוא את דרך הטוב. (ה) אָוֶן, דברי עוול יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ בלכתו לישון, ובקומו יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב; ובשלב הבא רָע לֹא יִמְאָס. כאן מתואר שבר פנימי של אדם שייתכן שלא איבד את אמונתו לגמרי, אך אמונתו אינה משפיעה עוד על מחשבותיו או מעשיו.
מתיאור הירידה והנפילה עובר דוד אל דרכי התבוננות שבהן אפשר להגיע להארה: (ו) ה', בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך והגנתך עצומים ונצחיים; אֱמוּנָתְךָ, נאמנותך מגיעה עַד שְׁחָקִים. (ז) מצד אחד צִדְקָתְךָ מתנשאת כְּהַרְרֵי אֵל, כמו ההרים הגבוהים ביותר; ומצד שני מִשְׁפָּטֶיךָ, דיניך וגזרותיך מגיעים עד מעמקי תְּהוֹם רַבָּה, אין להם חקר. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ, ה'. ישועתך וצדקתך מקיפות הכול, ומתייחסות הן לאדם והן לבהמה.
וכאן באים כמה תיאורים חווייתיים: (ח) מַה יָּקָר, חשוב ומפואר חַסְדְּךָ, אֱלֹֹהִים! וּבְנֵי אָדָם המתקרבים אליך יכולים להרגיש כי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. הם מוגנים ועטופים בכנף בגדך, כביכול. (ט) יִרְוְיֻן, רצונם מסופק רק מִדֶּשֶׁן, שומן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ המלא נועם ועונג תַשְׁקֵם - את אלה הבאים לחסות בקרבתך. (י) הקִּרבה לה' עצמה נחווית כרוויה ורעננות, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, והמתקרבים אליך דבקים במקור ומקבלים מן החיים שאתה משפיע לעולם. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, שכן קרבת אלוקים כשלעצמה נותנת חיות והארה. (יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, אוהביך, הרוצים לדעת אותך, וְצִדְקָתְךָ תעניק לְיִשְׁרֵי לֵב שהם מי שמכֻוונים בפנימיותם אל הקדוש ברוך הוא, ואין בהם פיתולים ועקלקלות.
ומכאן נובעת גם בקשה אישית: (יב) אַל תְּבוֹאֵנִי, לא מגורם חיצוני וגם לא מבפנים רֶגֶל גַּאֲוָה, שתרמוס את מעשיַ, אלא אוכל לזכות בקרבת אלוקים בלי סטיות, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, תרחיקני ממך, כדי שאוכל להישאר כל הזמן סמוך אליך. (יג) שָׁם - בקרבתך נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, הנמוגים ומתמוטטים מאור ה', דֹּחוּ, נדחו ונפלו וְלֹא יָכְלוּ קוּם.
[1] ראו רש"י כאן; רמב"ן במדבר כב,לג.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
