ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לְדָוִד אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה׃ כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן׃ בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃ וְהִתְעַנַּג עַל־ה' וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ׃ גּוֹל עַל־ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה׃ וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃ דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל־תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת׃ הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל־תִּתְחַר אַךְ־לְהָרֵעַ׃ כִּי־מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ־אָרֶץ׃ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל־מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ׃ וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם׃ זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו׃ אֲדֹנָי יִשְׂחַק־לוֹ כִּי־רָאָה כִּי־יָבֹא יוֹמוֹ׃ חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי־דָרֶךְ׃ חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה׃ טוֹב־מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים׃ כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'׃ יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה׃ לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ׃ כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ׃ לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן׃ כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ׃ מֵה' מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ׃ כִּי־יִפֹּל לֹא־יוּטָל כִּי־ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ׃ נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם׃ כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה׃ סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם׃ כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת׃ צַדִּיקִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ׃ פִּי־צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט׃ תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו׃ צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ׃ ה' לֹא־יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ׃ קַוֵּה אֶל־ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃ רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן׃ וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא׃ שְׁמָר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי־אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃ וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה׃ וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי־חָסוּ בוֹ׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור זה נועד לחזק את לבו של האדם הרואה את הצלחת הרשעים ולהזהירו מהליכה בדרכיהם הרעות. המזמור מסודר בסדר אלפביתי ויש בו חמישה חלקים: החלק הראשון, הפתיחה, הוא עידוד כללי לביטחון בה'; החלק השני מתאר את התחמקות הצדיק מכלי נשקם של הרשעים; החלק השלישי מתאר את הינצלותו מסכנת רעב; החלק הרביעי עוסק בהימלטותו של הצדיק מעלילת שווא של הרשעים; החלק החמישי, הסיום, הוא אזהרה לחסות בה' ולבטוח בישועתו. מלבד פסוקים כה–כו ("נער הייתי וגם זקנתי"), ששובצו בסוף ברכת המזון לפי נוסח הספרדים והתימנים (בלדי ולא דרדעי) ובנוסח האשכנזים (פסוק כה בלבד), ופסוקים לט-מ ("ותשועת צדיקים מה'") שהם חלק מהתפילה למוצאי שבת לפי מנהגים אחדים, המזמור אינו חלק מהתפילות היום יומיות. |
|
• (א) לְדָוִד. אַל תִּתְחַר, תתחרה[1] בַּמְּרֵעִים, בעושי רע. אל תנסה להיות כמותם, ואַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה, שכן עצם הכניסה לתחרות עם אנשים רעים פוגמת בדמותו של האדם ומעוותת את מאווייו ואת עולמו. (ב) יתר על כן, גם אם המרעים ועושי העוולה נראים תמיד מצליחים, הצלחתם זמנית, כִּי כֶחָצִיר, עשב המשמש למאכל בהמות המתייבש מהר מאוד, מְהֵרָה יִמָּלוּ, יקמלו, או: ייכרתו, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. זמן קצר לאחר הגשם מתמלאים השדות בירק רענן, אך כעבור זמן לא רב הכול נובל מעצמו. ומכאן להנחיה חיובית: (ג) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ, היֵה בין הנמוכים וּרְעֵה, התחבר, לֵך אחר אֱמוּנָה. אל תנסה לטפס גבוה מדי אלא הנמך לשבת, ובמקום לעסוק בתכניות בדבר הצלחות בעולם, שב בשקט והתפרנס באמונה. (ד) וְהִתְעַנַּג עַל ה' ועל הקִּרבה אליו, ובסופו של דבר הוא יִתֶּן לְךָ את מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. (ה) גּוֹל, גלגל, השלך עַל ה' את דַּרְכֶּךָ, אורח חייך ופעילותך, ואל תנסה להשתמש באמצעים אחרים, וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה את הראוי להיעשות. (ו) גם אם באים אליך בעלילות, אינך צריך לנקוט אותן דרכי שקר ורמייה, אלא סמוך על ה' וְהוֹצִיא כָאוֹר, הוא יברר לעין כול את צִדְקֶךָ, ואת מִשְׁפָּטֶךָ יגלה בבירור כַּצָּהֳרָיִם. (ז) דּוֹם לַה', הֱיה עם ה' מתוך דממה וְהִתְחוֹלֵל, צַפה, חכה לוֹ. אַל תִּתְחַר בְּמי שנראה מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, אך נוקט דרכים שאינן כשרות - בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת. כך יש לפעול לא רק במישור המעשה אלא גם בהרגשת הלב: (ח) הֶרֶף, חדל מֵאַף, מן הכעס וַעֲזֹב חֵמָה, שהרי לא פעם הזעם מביא את האדם לצאת מכליו ולחטוא. ואַל תִּתְחַר, תנסה להשתוות עם הרשעים או לגבור עליהם, גם לא אַךְ לְהָרֵעַ, כדי להרע להם ולהתנקם בהם, משום שדבר זה אינו טוב לנפש, ואף איננו נחוץ[2] - (ט) כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן בעצמם, וְאז קֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ. (י) אמנם הרשע נראה יציב וחזק, וְאולם אם תמתין, תיווכח שעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ אז עַל מְקוֹמוֹ, תנסה להיזכר במעמדו ובגדולתו - וְהנה אֵינֶנּוּ עוד. הוא נעלם לגמרי מן העולם, ועל כל פנים כבר אינו נמנה עם בעלי ההשפעה. (יא) וַעֲנָוִים הם אלו שיִירְשׁוּ אָרֶץ, יישארו בקביעות במקומם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. (יב) זֹמֵם רָשָׁע להזיק לַצַּדִּיק ולאבדו, וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו, קוצף וזועם, ומן הסתם גם נראה מפחיד, (יג) אבל אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ - לרשע, כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ של הרשע, ואיומיו לא יהיו אלא הבל. כיוצא בזה: (יד) חֶרֶב פָּתְחוּ, שלפו מנדנה רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ, (טו) אך חַרְבָּם השלופה תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה. (טז) טוֹב המְעַט שלַצַּדִּיק יותר מֵהֲמוֹן, רכוש רב[3] של רְשָׁעִים רַבִּים, (יז) משום שאין קיום למה שבידי הרשעים, כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה, וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'. (יח) יוֹדֵעַ, מכיר ואוהב ה' יְמֵי תְמִימִם, את התמימים ואת חייהם, וְכיוון שהוא דואג להם, נַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. (יט) לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה, וגם בִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ. (כ) כִּי, אכן הרְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים, תפארת השדות המוריקים. או: שומן הכבשים המפוטמים, שבסופו של דבר נאכלים בידי אחרים, כָּלוּ בֶעָשָׁן, כָּלוּ. (כא) לֹוֶה הרָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, שהרי דרכו של הרשע, אם הוא רק יכול, לקחת ולא לתת; וְאילו צַדִּיק חוֹנֵן, מרחם, מעניק וְנוֹתֵן מתנה או הלוואה, על כל פנים הוא מסייע לאחרים. (כב) כִּי מְבֹרָכָיו של הצדיק יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ. (כג) מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, מבוססים, גם: מכוּונים. ה' מחזק ומכוון את האנשים בדרכם, וְאת דַרְכּוֹ של האדם ההגון והטוב יֶחְפָּץ ה'. (כד) כִּי יִפֹּל, כאשר אותו צדיק נוטה ליפול, הוא לֹא יוּטָל, יישאר מוטל, כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. זהו דימוי סמוי לילד האוחז בידו של אביו; לפעמים הוא נכשל בדרך, אך לעולם לא ייפול נפילה גמורה מפני שיד אביו מחזיקה בו. (כה) נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. גם אם הצדיק אינו עשיר ומצליח, הרי אין הוא נעזב כליל, ובדרך כלל גם זרעו לא יבקש נדבת לחם. לעומת זאת, מפלתם של הרשעים מהירה וחדה. ייתכן מאוד שאדם אשר בזמן מסוים היה ברומו של עולם, לא ישאיר אחריו שום דבר אפילו לצאצאיו, (כו) שכן הצדיק כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן, מרחם ומעניק וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ נתון לִבְרָכָה, לא רק בגלל הגמול העליון, אלא גם מפני שאף כאשר האיש החונן והמלווה עצמו אינו חי עוד, תמיד יהיו מי שיזכרו לצאצאיו את הטוב שעשה. (כז) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, ואם תנהג כך - שְׁכֹן לְעוֹלָם. (כח) כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, ולְעוֹלָם הם נִשְׁמָרוּ; וְאילו זֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת, (כט) אולם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ. וכעת מתוארת התנהגותו של הצדיק: (ל) פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה, וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט, דברים נכונים וראויים. (לא) תּוֹרַת אֱלֹֹהָיו בְּלִבּוֹ, לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו, ימעדו צעדיו. דרכו בטוחה מהתמוטטות. (לב) אמנם צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, (לג) אך ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ של הרשע וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ - את הצדיק בְּהִשָּׁפְטוֹ, בדינו עם הרשע. (לד) קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, ובעקבות זאת, ה' ירוֹמִמְךָ ממצבך השפל לָרֶשֶׁת אָרֶץ. אז בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. (לה) לעומת הצדיק שלא ראיתי אותו נעזב, רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ, תקיף ומאיים, והוא נראה מִתְעָרֶה, משתרש כְּאֶזְרָח רַעֲנָן, עץ המושרש במקום גידולו, מושקה ומתפתח, (לו) ואולם - וַיַּעֲבֹר, כאשר עבר זמן-מה, או: הרשע חלף מעיני, וְהִנֵּה זה שנראה שתול ואיתן אֵינֶנּוּ במקומו עוד, וָאֲבַקְשֵׁהוּ, אחפש אותו - וְלֹא נִמְצָא. (לז) שְׁמָר תָּם, דרך תום, וּרְאֵה, בחר לך דרך יָשָׁר, כִּי יש אַחֲרִית, תקווה וסוף טוב לְאִישׁ שָׁלוֹם. (לח) וּלעומת זאת, פֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, כולם, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה. סיום בטוב: (לט) וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה', שהוא מָעוּזָּם, מבצרם, החוזק שלהם בְּעֵת צָרָה. (מ) וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם, יצילם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.
[1] רש"י ורד"ק. [2] פירושים חלופיים: אל תתחרה במי שכוונתו אך להרע; אל תתמלא חרון, שאינו מועיל אלא אך מרע. [3] ראו ראב"ע כאן; רמב"ן דברים ו,ה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים לז: לדוד אל תתחר במרעים |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לְדָוִד.
אַל תִּתְחַר, תתחרה[1] בַּמְּרֵעִים, בעושי רע. אל תנסה להיות כמותם, ואַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה, שכן עצם הכניסה לתחרות עם אנשים רעים פוגמת בדמותו של האדם ומעוותת את מאווייו ואת עולמו. (ב) יתר על כן, גם אם המרעים ועושי העוולה נראים תמיד מצליחים, הצלחתם זמנית, כִּי כֶחָצִיר, עשב המשמש למאכל בהמות המתייבש מהר מאוד, מְהֵרָה יִמָּלוּ, יקמלו, או: ייכרתו, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. זמן קצר לאחר הגשם מתמלאים השדות בירק רענן, אך כעבור זמן לא רב הכול נובל מעצמו.
ומכאן להנחיה חיובית: (ג) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ, היֵה בין הנמוכים וּרְעֵה, התחבר, לֵך אחר אֱמוּנָה. אל תנסה לטפס גבוה מדי אלא הנמך לשבת, ובמקום לעסוק בתכניות בדבר הצלחות בעולם, שב בשקט והתפרנס באמונה. (ד) וְהִתְעַנַּג עַל ה' ועל הקִּרבה אליו, ובסופו של דבר הוא יִתֶּן לְךָ את מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. (ה) גּוֹל, גלגל, השלך עַל ה' את דַּרְכֶּךָ, אורח חייך ופעילותך, ואל תנסה להשתמש באמצעים אחרים, וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה את הראוי להיעשות. (ו) גם אם באים אליך בעלילות, אינך צריך לנקוט אותן דרכי שקר ורמייה, אלא סמוך על ה' וְהוֹצִיא כָאוֹר, הוא יברר לעין כול את צִדְקֶךָ, ואת מִשְׁפָּטֶךָ יגלה בבירור כַּצָּהֳרָיִם. (ז) דּוֹם לַה', הֱיה עם ה' מתוך דממה וְהִתְחוֹלֵל, צַפה, חכה לוֹ. אַל תִּתְחַר בְּמי שנראה מַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, אך נוקט דרכים שאינן כשרות - בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
כך יש לפעול לא רק במישור המעשה אלא גם בהרגשת הלב: (ח) הֶרֶף, חדל מֵאַף, מן הכעס וַעֲזֹב חֵמָה, שהרי לא פעם הזעם מביא את האדם לצאת מכליו ולחטוא. ואַל תִּתְחַר, תנסה להשתוות עם הרשעים או לגבור עליהם, גם לא אַךְ לְהָרֵעַ, כדי להרע להם ולהתנקם בהם, משום שדבר זה אינו טוב לנפש, ואף איננו נחוץ[2] - (ט) כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן בעצמם, וְאז קֹוֵי ה' הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ. (י) אמנם הרשע נראה יציב וחזק, וְאולם אם תמתין, תיווכח שעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ אז עַל מְקוֹמוֹ, תנסה להיזכר במעמדו ובגדולתו - וְהנה אֵינֶנּוּ עוד. הוא נעלם לגמרי מן העולם, ועל כל פנים כבר אינו נמנה עם בעלי ההשפעה. (יא) וַעֲנָוִים הם אלו שיִירְשׁוּ אָרֶץ, יישארו בקביעות במקומם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.
(יב) זֹמֵם רָשָׁע להזיק לַצַּדִּיק ולאבדו, וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו, קוצף וזועם, ומן הסתם גם נראה מפחיד, (יג) אבל אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ - לרשע, כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ של הרשע, ואיומיו לא יהיו אלא הבל. כיוצא בזה: (יד) חֶרֶב פָּתְחוּ, שלפו מנדנה רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ, (טו) אך חַרְבָּם השלופה תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.
(טז) טוֹב המְעַט שלַצַּדִּיק יותר מֵהֲמוֹן, רכוש רב[3] של רְשָׁעִים רַבִּים, (יז) משום שאין קיום למה שבידי הרשעים, כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה, וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'. (יח) יוֹדֵעַ, מכיר ואוהב ה' יְמֵי תְמִימִם, את התמימים ואת חייהם, וְכיוון שהוא דואג להם, נַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. (יט) לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה, וגם בִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ. (כ) כִּי, אכן הרְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים, תפארת השדות המוריקים. או: שומן הכבשים המפוטמים, שבסופו של דבר נאכלים בידי אחרים, כָּלוּ בֶעָשָׁן, כָּלוּ. (כא) לֹוֶה הרָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, שהרי דרכו של הרשע, אם הוא רק יכול, לקחת ולא לתת; וְאילו צַדִּיק חוֹנֵן, מרחם, מעניק וְנוֹתֵן מתנה או הלוואה, על כל פנים הוא מסייע לאחרים. (כב) כִּי מְבֹרָכָיו של הצדיק יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ.
(כג) מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, מבוססים, גם: מכוּונים. ה' מחזק ומכוון את האנשים בדרכם, וְאת דַרְכּוֹ של האדם ההגון והטוב יֶחְפָּץ ה'. (כד) כִּי יִפֹּל, כאשר אותו צדיק נוטה ליפול, הוא לֹא יוּטָל, יישאר מוטל, כִּי ה' סוֹמֵךְ יָדוֹ. זהו דימוי סמוי לילד האוחז בידו של אביו; לפעמים הוא נכשל בדרך, אך לעולם לא ייפול נפילה גמורה מפני שיד אביו מחזיקה בו. (כה) נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. גם אם הצדיק אינו עשיר ומצליח, הרי אין הוא נעזב כליל, ובדרך כלל גם זרעו לא יבקש נדבת לחם. לעומת זאת, מפלתם של הרשעים מהירה וחדה. ייתכן מאוד שאדם אשר בזמן מסוים היה ברומו של עולם, לא ישאיר אחריו שום דבר אפילו לצאצאיו, (כו) שכן הצדיק כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן, מרחם ומעניק וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ נתון לִבְרָכָה, לא רק בגלל הגמול העליון, אלא גם מפני שאף כאשר האיש החונן והמלווה עצמו אינו חי עוד, תמיד יהיו מי שיזכרו לצאצאיו את הטוב שעשה.
(כז) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, ואם תנהג כך - שְׁכֹן לְעוֹלָם. (כח) כִּי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו, ולְעוֹלָם הם נִשְׁמָרוּ; וְאילו זֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת, (כט) אולם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.
וכעת מתוארת התנהגותו של הצדיק: (ל) פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה, וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט, דברים נכונים וראויים. (לא) תּוֹרַת אֱלֹֹהָיו בְּלִבּוֹ, לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו, ימעדו צעדיו. דרכו בטוחה מהתמוטטות. (לב) אמנם צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, (לג) אך ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ של הרשע וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ - את הצדיק בְּהִשָּׁפְטוֹ, בדינו עם הרשע.
(לד) קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, ובעקבות זאת, ה' ירוֹמִמְךָ ממצבך השפל לָרֶשֶׁת אָרֶץ. אז בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
(לה) לעומת הצדיק שלא ראיתי אותו נעזב, רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ, תקיף ומאיים, והוא נראה מִתְעָרֶה, משתרש כְּאֶזְרָח רַעֲנָן, עץ המושרש במקום גידולו, מושקה ומתפתח, (לו) ואולם - וַיַּעֲבֹר, כאשר עבר זמן-מה, או: הרשע חלף מעיני, וְהִנֵּה זה שנראה שתול ואיתן אֵינֶנּוּ במקומו עוד, וָאֲבַקְשֵׁהוּ, אחפש אותו - וְלֹא נִמְצָא.
(לז) שְׁמָר תָּם, דרך תום, וּרְאֵה, בחר לך דרך יָשָׁר, כִּי יש אַחֲרִית, תקווה וסוף טוב לְאִישׁ שָׁלוֹם. (לח) וּלעומת זאת, פֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, כולם, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.
סיום בטוב: (לט) וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה', שהוא מָעוּזָּם, מבצרם, החוזק שלהם בְּעֵת צָרָה. (מ) וַיַּעְזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם, יצילם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.
[1] רש"י ורד"ק.
[2] פירושים חלופיים: אל תתחרה במי שכוונתו אך להרע; אל תתמלא חרון, שאינו מועיל אלא אך מרע.
[3] ראו ראב"ע כאן; רמב"ן דברים ו,ה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
