Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד־ה' לְדָוִד׃ נְאֻם־פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו׃ כִּי־הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא׃ דִּבְרֵי־פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב׃ אָוֶן יַחְשֹׁב עַל־מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל־דֶּרֶךְ לֹא־טוֹב רָע לֹא יִמְאָס׃ ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד־שְׁחָקִים׃ צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם־וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'׃ מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃ יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃ כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר׃ מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי־לֵב׃ אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי׃ שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא־יָכְלוּ קוּם׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור זה הוא תלונת המשורר על השחתת המידות של בני דורו – שברשעתם מענים את מעט הצדיקים שבדור ובטוחים שיחמקו מעונש. המזמור נחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון מתאר המשורר את השחתת המידות של בני דורו, בחלק השני הוא מזכיר להם את הגמול הרע הצפוי להם בעבור מעשיהם הרעים, ובחלק השלישי הוא מביע תקווה שעם ישראל ייוושע; הפרשנים סבורים שהרשעים הנזכרים במזמור זה הם הגויים הפוגעים ורודפים את עם ישראל, ולפיכך מסתיים המזמור בתפילה לישועת ישראל. המזמור אינו חלק מהתפילות היום יומיות, אך בחלק מקהילות הספרדים יש הנוהגים לומר את פסוק החתימה של המזמור ("מי יתן מציון") במסגרת לקט פסוקים שמקדים את תפילת ערבית של ימות החול, וכן כפתיח של תפילה הנאמרת אחרי קריאת תהלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד. (ב) נְאֻם הפֶּשַׁע. הגורם המחטיא והמרדן נושא דברים לָרָשָׁע. אין זה ציטוט של מישהו אלא נאום שאני מכיר בְּקֶרֶב לִבִּי. זוהי אמירה פנימית. אין צורך לחפש את הרשע בחוץ; פעמים שהרשע המדבר הוא חלק ממרכיבי התודעה העצמית. המאפיין המרכזי שלו הוא שאֵין פַּחַד אֱלֹֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. אף על פי שהוא מכיר בה', ובמובן מסוים גם מאמין בו, הוא איננו מתיירא מפניו, והוא מוצא דרכים כדי להמשיך ברשעו - (ג) כִּי הֶחֱלִיק הרשע אֵלָיו בְּעֵינָיו, מרמה את עצמו כדי לִמְצֹא, להשיג את עֲוֹנוֹ ולִשְׂנֹא אחרים. בדרכי רמייה ועקלקלות הוא מניח שיצליח להתחמק מה'. (ד) כיוון שהוא מניח לרע שבתוכו להתקיים באין מפריע, גם דִּבְרֵי פִיו אָוֶן, רֶשע וּמִרְמָה, והוא חָדַל מלְהַשְׂכִּיל, אינו לומד או מתבונן[1] לְהֵיטִיב, שכן הוא אינו מנסה עוד למצוא את דרך הטוב. (ה) אָוֶן, דברי עוול יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ בלכתו לישון, ובקומו יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב; ובשלב הבא רָע לֹא יִמְאָס. כאן מתואר שבר פנימי של אדם שייתכן שלא איבד את אמונתו לגמרי, אך אמונתו אינה משפיעה עוד על מחשבותיו או מעשיו. מתיאור הירידה והנפילה עובר דוד אל דרכי התבוננות שבהן אפשר להגיע להארה: (ו) ה', בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך והגנתך עצומים ונצחיים; אֱמוּנָתְךָ, נאמנותך מגיעה עַד שְׁחָקִים. (ז) מצד אחד צִדְקָתְךָ מתנשאת כְּהַרְרֵי אֵל, כמו ההרים הגבוהים ביותר; ומצד שני מִשְׁפָּטֶיךָ, דיניך וגזרותיך מגיעים עד מעמקי תְּהוֹם רַבָּה, אין להם חקר. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ, ה'. ישועתך וצדקתך מקיפות הכול, ומתייחסות הן לאדם והן לבהמה. וכאן באים כמה תיאורים חווייתיים: (ח) מַה יָּקָר, חשוב ומפואר חַסְדְּךָ, אֱלֹֹהִים! וּבְנֵי אָדָם המתקרבים אליך יכולים להרגיש כי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. הם מוגנים ועטופים בכנף בגדך, כביכול. (ט) יִרְוְיֻן, רצונם מסופק רק מִדֶּשֶׁן, שומן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ המלא נועם ועונג תַשְׁקֵם - את אלה הבאים לחסות בקרבתך. (י) הקִּרבה לה' עצמה נחווית כרוויה ורעננות, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, והמתקרבים אליך דבקים במקור ומקבלים מן החיים שאתה משפיע לעולם. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, שכן קרבת אלוקים כשלעצמה נותנת חיות והארה. (יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, אוהביך, הרוצים לדעת אותך, וְצִדְקָתְךָ תעניק לְיִשְׁרֵי לֵב שהם מי שמכֻוונים בפנימיותם אל הקדוש ברוך הוא, ואין בהם פיתולים ועקלקלות. ומכאן נובעת גם בקשה אישית: (יב) אַל תְּבוֹאֵנִי, לא מגורם חיצוני וגם לא מבפנים רֶגֶל גַּאֲוָה, שתרמוס את מעשיַ, אלא אוכל לזכות בקרבת אלוקים בלי סטיות, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, תרחיקני ממך, כדי שאוכל להישאר כל הזמן סמוך אליך. (יג) שָׁם - בקרבתך נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, הנמוגים ומתמוטטים מאור ה', דֹּחוּ, נדחו ונפלו וְלֹא יָכְלוּ קוּם.
[1] ראו רש"י כאן; רמב"ן במדבר כב,לג.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים לו: למנצח לעבד ה' לדוד |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד.
(ב) נְאֻם הפֶּשַׁע. הגורם המחטיא והמרדן נושא דברים לָרָשָׁע. אין זה ציטוט של מישהו אלא נאום שאני מכיר בְּקֶרֶב לִבִּי. זוהי אמירה פנימית. אין צורך לחפש את הרשע בחוץ; פעמים שהרשע המדבר הוא חלק ממרכיבי התודעה העצמית. המאפיין המרכזי שלו הוא שאֵין פַּחַד אֱלֹֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. אף על פי שהוא מכיר בה', ובמובן מסוים גם מאמין בו, הוא איננו מתיירא מפניו, והוא מוצא דרכים כדי להמשיך ברשעו - (ג) כִּי הֶחֱלִיק הרשע אֵלָיו בְּעֵינָיו, מרמה את עצמו כדי לִמְצֹא, להשיג את עֲוֹנוֹ ולִשְׂנֹא אחרים. בדרכי רמייה ועקלקלות הוא מניח שיצליח להתחמק מה'. (ד) כיוון שהוא מניח לרע שבתוכו להתקיים באין מפריע, גם דִּבְרֵי פִיו אָוֶן, רֶשע וּמִרְמָה, והוא חָדַל מלְהַשְׂכִּיל, אינו לומד או מתבונן[1] לְהֵיטִיב, שכן הוא אינו מנסה עוד למצוא את דרך הטוב. (ה) אָוֶן, דברי עוול יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ בלכתו לישון, ובקומו יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב; ובשלב הבא רָע לֹא יִמְאָס. כאן מתואר שבר פנימי של אדם שייתכן שלא איבד את אמונתו לגמרי, אך אמונתו אינה משפיעה עוד על מחשבותיו או מעשיו.
מתיאור הירידה והנפילה עובר דוד אל דרכי התבוננות שבהן אפשר להגיע להארה: (ו) ה', בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך והגנתך עצומים ונצחיים; אֱמוּנָתְךָ, נאמנותך מגיעה עַד שְׁחָקִים. (ז) מצד אחד צִדְקָתְךָ מתנשאת כְּהַרְרֵי אֵל, כמו ההרים הגבוהים ביותר; ומצד שני מִשְׁפָּטֶיךָ, דיניך וגזרותיך מגיעים עד מעמקי תְּהוֹם רַבָּה, אין להם חקר. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ, ה'. ישועתך וצדקתך מקיפות הכול, ומתייחסות הן לאדם והן לבהמה.
וכאן באים כמה תיאורים חווייתיים: (ח) מַה יָּקָר, חשוב ומפואר חַסְדְּךָ, אֱלֹֹהִים! וּבְנֵי אָדָם המתקרבים אליך יכולים להרגיש כי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. הם מוגנים ועטופים בכנף בגדך, כביכול. (ט) יִרְוְיֻן, רצונם מסופק רק מִדֶּשֶׁן, שומן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ המלא נועם ועונג תַשְׁקֵם - את אלה הבאים לחסות בקרבתך. (י) הקִּרבה לה' עצמה נחווית כרוויה ורעננות, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, והמתקרבים אליך דבקים במקור ומקבלים מן החיים שאתה משפיע לעולם. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, שכן קרבת אלוקים כשלעצמה נותנת חיות והארה. (יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, אוהביך, הרוצים לדעת אותך, וְצִדְקָתְךָ תעניק לְיִשְׁרֵי לֵב שהם מי שמכֻוונים בפנימיותם אל הקדוש ברוך הוא, ואין בהם פיתולים ועקלקלות.
ומכאן נובעת גם בקשה אישית: (יב) אַל תְּבוֹאֵנִי, לא מגורם חיצוני וגם לא מבפנים רֶגֶל גַּאֲוָה, שתרמוס את מעשיַ, אלא אוכל לזכות בקרבת אלוקים בלי סטיות, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, תרחיקני ממך, כדי שאוכל להישאר כל הזמן סמוך אליך. (יג) שָׁם - בקרבתך נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, הנמוגים ומתמוטטים מאור ה', דֹּחוּ, נדחו ונפלו וְלֹא יָכְלוּ קוּם.
[1] ראו רש"י כאן; רמב"ן במדבר כב,לג.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
