|
הַלְלוּיָהּ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ, כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם: מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא: גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה', מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ: עֱנוּ לַה' בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר: הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר: נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ: לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: רוֹצֶה ה' אֶת־יְרֵאָיו, אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת־ה', הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן: כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ: הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ: הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר: מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים, לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם, יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָיִם: מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם, הַלְלוּיָהּ: <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור קמז בתהלים נאמר במסגרת "פסוקי דזמרה" של תפילת שחרית בשבתות ובחגים, בכל המנהגים. |
|
• (א) הַלְלוּיָהּ. כִּי טוֹב, לא רק במובן המוסרי, אלא גם נעים וגורם אושר, זַמְּרָה, לזמר לאֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים לשיר לו, ונָאוָה, נאָה התְהִלָּה שמהללים אותו. כאן מהלל המשורר את גדולת ה' ועזרתו לכול - מיצורים מסוימים הנתונים בצרה ועד לכוחו בבריאה כולה. (ב) בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִִַם ה', נִדְחֵי, הגולים מיִשְׂרָאֵל שרחקו הוא יְכַנֵּס. (ג) הָרֹפֵא, המרפא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם, חובש את פצעיהם ומרגיע את עצבוּתם - מטפל גם במכאובי נפשם. כשם שה' יורד ומטפל בקטני הקטנים, הוא גם אדון כל היקום: (ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים. כל הכוכבים ברשותו, ולכן הם מנויים אצלו, ולְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. לכל אחד ואחד מהם הוא קורא בשם, כעין קריאה שיתייצב למשמרתו. (ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, אי-אפשר לסכמה בגלל גודלה ועומקה. ושוב לעולם שלנו: (ו) מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה', וגם מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ. (ז) עֱנוּ, הרימו קול לַה' בְּשירי תוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר על השגחתו וגדולתו - (ח) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, בעננים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ בהָרִים חָצִיר, עשב למאכל בהמה, (ט) נוֹתֵן לִבְהֵמָה את לַחְמָהּ, מאכלה. הוא דואג לכל בריותיו, אפילו לִבְנֵי עֹרֵב, העלובים והמכוערים, כאֲשֶׁר יִקְרָאוּ לעזרה. (י) וכל זה הוא מצד חסדיו, ולא כחלק ממערכת של יחסי גומלין, שהרי לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, ולֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ, שהם משענתו, עצמתו וקלות תנועתו, יִרְצֶה. (יא) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, גם אם אין בידם לא גבורה ולא מרוץ, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. המזמור עובר למישור אחר: (יב) שַׁבְּחִי, יְרוּשָׁלִַם, אֶת ה'; הַלְלִי את אֱלֹהַיִךְ, צִיּוֹן, שהרי לה' יש יחס מיוחד אל עירו ואל מקדשו - (יג) כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. הוא מגן על ירושלים מפני כל אויב, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. (יד) הוא הַשָֹּם גְּבוּלֵךְ - גבול הארץ וגבולה של העיר, שיהיה גבול של שָׁלוֹם; את חֵלֶב, המובחר שבחִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ. ושוב הוא חוזר אל העולם הגדול: (טו) הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ, פקודתו לאָרֶץ, ועַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ, ויתבצע מיד. (טז) הוא הַנֹּתֵן שֶׁלֶג שנראה בלובנו כַּערמות צָּמֶר; כְּפוֹר, שכבת קרח כּמשטח של אֵפֶר יְפַזֵּר. (יז) מַשְׁלִיךְ את קַרְחוֹ לסוגיו - שלג וברד כְפִתִּים, כמו פתיתים; לִפְנֵי קָרָתוֹ, הקור העז שהוא מביא, מִי יַעֲמֹד?! (יח) ולחלופין - יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם - ימס את הקרח והשלג, וכאשר יַשֵּׁב רוּחוֹ, כביכול נושף רוח חמה יותר, ואז הכול יימס ויִזְּלוּ מָיִם. לנוכח כל גדולותיו אלה יש להודות על דבר נוסף: (יט) ה' מַגִּיד דְּבָרָו, תורתו ומצוותיו לְיַעֲקֹב, את חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו מסר לְיִשְׂרָאֵל. (כ) והוא לֹא עָשָׂה כֵן - לא נתן תורה ומצוות לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים של ה' בַּל יְדָעוּם הגויים, ואף אינם קשורים אליהם, שהרי זוהי המתנה המיוחדת שנתן ה' לעם ישראל לבדו. הַלְלוּיָהּ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים קמז: הללויה כי טוב זמרה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) הַלְלוּיָהּ.
כִּי טוֹב, לא רק במובן המוסרי, אלא גם נעים וגורם אושר, זַמְּרָה, לזמר לאֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים לשיר לו, ונָאוָה, נאָה התְהִלָּה שמהללים אותו.
כאן מהלל המשורר את גדולת ה' ועזרתו לכול - מיצורים מסוימים הנתונים בצרה ועד לכוחו בבריאה כולה. (ב) בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִִַם ה', נִדְחֵי, הגולים מיִשְׂרָאֵל שרחקו הוא יְכַנֵּס. (ג) הָרֹפֵא, המרפא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם, חובש את פצעיהם ומרגיע את עצבוּתם - מטפל גם במכאובי נפשם. כשם שה' יורד ומטפל בקטני הקטנים, הוא גם אדון כל היקום: (ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים. כל הכוכבים ברשותו, ולכן הם מנויים אצלו, ולְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. לכל אחד ואחד מהם הוא קורא בשם, כעין קריאה שיתייצב למשמרתו. (ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, אי-אפשר לסכמה בגלל גודלה ועומקה. ושוב לעולם שלנו: (ו) מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה', וגם מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ.
(ז) עֱנוּ, הרימו קול לַה' בְּשירי תוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר על השגחתו וגדולתו - (ח) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, בעננים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ בהָרִים חָצִיר, עשב למאכל בהמה, (ט) נוֹתֵן לִבְהֵמָה את לַחְמָהּ, מאכלה. הוא דואג לכל בריותיו, אפילו לִבְנֵי עֹרֵב, העלובים והמכוערים, כאֲשֶׁר יִקְרָאוּ לעזרה. (י) וכל זה הוא מצד חסדיו, ולא כחלק ממערכת של יחסי גומלין, שהרי לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, ולֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ, שהם משענתו, עצמתו וקלות תנועתו, יִרְצֶה. (יא) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, גם אם אין בידם לא גבורה ולא מרוץ, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.
המזמור עובר למישור אחר: (יב) שַׁבְּחִי, יְרוּשָׁלִַם, אֶת ה'; הַלְלִי את אֱלֹהַיִךְ, צִיּוֹן, שהרי לה' יש יחס מיוחד אל עירו ואל מקדשו - (יג) כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. הוא מגן על ירושלים מפני כל אויב, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. (יד) הוא הַשָֹּם גְּבוּלֵךְ - גבול הארץ וגבולה של העיר, שיהיה גבול של שָׁלוֹם; את חֵלֶב, המובחר שבחִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.
ושוב הוא חוזר אל העולם הגדול: (טו) הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ, פקודתו לאָרֶץ, ועַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ, ויתבצע מיד. (טז) הוא הַנֹּתֵן שֶׁלֶג שנראה בלובנו כַּערמות צָּמֶר; כְּפוֹר, שכבת קרח כּמשטח של אֵפֶר יְפַזֵּר. (יז) מַשְׁלִיךְ את קַרְחוֹ לסוגיו - שלג וברד כְפִתִּים, כמו פתיתים; לִפְנֵי קָרָתוֹ, הקור העז שהוא מביא, מִי יַעֲמֹד?! (יח) ולחלופין - יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם - ימס את הקרח והשלג, וכאשר יַשֵּׁב רוּחוֹ, כביכול נושף רוח חמה יותר, ואז הכול יימס ויִזְּלוּ מָיִם.
לנוכח כל גדולותיו אלה יש להודות על דבר נוסף: (יט) ה' מַגִּיד דְּבָרָו, תורתו ומצוותיו לְיַעֲקֹב, את חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו מסר לְיִשְׂרָאֵל. (כ) והוא לֹא עָשָׂה כֵן - לא נתן תורה ומצוות לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים של ה' בַּל יְדָעוּם הגויים, ואף אינם קשורים אליהם, שהרי זוהי המתנה המיוחדת שנתן ה' לעם ישראל לבדו.
הַלְלוּיָהּ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
