audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    הודו - קוצ'ין ישראל אברהם
  • 2.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אמיל זריהן, התזמורת האנדלוסית
  • 3.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו דוד ויצמן
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר יבוא דודי לגן עדנו
מעגל השנה לכל עת;שירת הבקשות
מועד התפילה אחר
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש


  • • דוֹדִי – אהובי, הקדוש ברוך הוא.
    • יָבוֹא דוֹדִי לְגַן עֶדְנוֹ – לפי שיר השירים ד, טז ...יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. קריאה לדוד, הקב"ה, לשוב אל גנו ולהתאחד עם הרעיה.
    • מִנִּי – ממני.
    • כִּצְבִי בָרַח – הדוד נטש כביכול את רעיתו, כפי שאומרת הרעיה בפסוק האחרון של שיר השירים (ח, יד): בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
    • עַל מֶה נָטַשׁ מְעַט צֹאנוֹ – מדוע ה' נטש את שרידי עמו, לפי דברי אליאב, אחיו הגדול של דוד לדוד בשמואל א יז, כח: לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר...
    • וּלְרוּם מְעוֹנָתוֹ אָרַח – למקום מושבו הגבוה, כלומר לשמים, הלך.
    • הֲשָׁכַח דּוֹד בֵּית מְלוֹנוֹ – האם ה' אינו זוכר את בית המקדש, המקום בו שכינתו לנה? לפי מדרש זוטא לשיר השירים א, יג על הפסוק משיר השירים א, יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין – "זו השכינה, שהיתה נתונה בין שני הכרובים".
    • וְיוֹם לִי מִשֵּׂעִיר זָרַח – האם אלוהים אינו זוכר את יום מתן תורה, שעליו נאמר בברכת משה (דברים לג, ב): ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ...
    • יִשְׁלַח מְבַשֵּׂר – הלוואי שישלח את המשיח, או אולי את אליהו הנביא, מבשר הגאולה.
    • הֲמוֹנוֹ – אל עמו.
    • חִישׁ – מהר.
    • כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח – ירוץ בדרך כמו גיבור, לפי הפסוק מתהלים יט, ו: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח, ושם מדובר בשמש.
    • עֹפֶר – הקב"ה, לפי כינויו בפסוק האחרון של שיר השירים (ח, יד): בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
    • שָׁכַח עֹפֶר קִרְיַת חָנָה – נראה כאילו הקב"ה שכח את עירו, ירושלים, המכונה בדברי ישעיהו (כט, א) הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד.
    • וּדְבִיר הֻלַּל – המקדש המהולל.
    • מִכְלַל יֹפִי – שכולו יופי, עטוף ביופי, לפי תהלים נ, ב: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ.
    • יָבֹא לְעֶרֶשׂ רַעְנָנָה – יבוא לציון, וכינוי זה שאול משיר השירים א, טז: הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.ּ
    • כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי חָרְפִּי – כפי שהיה בימי צעירותי, כלומר כפי שהיה בשחר נעוריו של העם, כשהשכינה שכנה במקדש.
    • יֶעְרַב לוֹ שָׁם – ינעם באוזניו שם, בציון.
    • שִׁיר צִפְצוּפִי רַחְשִׁי – תפילתי ושירי ההלל שלי.
    • כְּמוֹ מִנְחָה יָרַח – כמו ריח הניחוח של הקטורת המלווה את הקרבנות והמנחות במקדש.
    • רִשְׁפֵּי לְהָבִים – גחלי אש.
    • בִּי הִבְעִיר – שרף אותי והכאיב לי.
    • יְדִיד – אהוב, ה'.
    • בְּנוּדוֹ מִמֶּנִּי – כאשר נדד והסתלק מעם ישראל והסתיר ממנו פניו.
    • אִישׁ שָׂעִיר – עשו, המגלם כאן כנראה את המלכויות שצררו את ישראל לדורותיהם.
    • בְּשַׂעֲרָתוֹ יְשׁוּפֵנִי – ברוח סערה יכני ויפצעני, על פי דברי איוב (ט, יז): אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם.
    • אָן נְאֻם רַב יַעְבֹד צָעִיר – איפה היא הברכה בה בורך יעקב, שהוא ישלוט על אחיו הבכור, כלומר עם ישראל על אומות העולם, כדברי ה' לרבקה בבראשית כה, כג: וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, ואשר בניסוח שונה הועברה ליעקב על ידי יצחק בבראשית כז, כט: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ.
    • הוֹרִי – יצחק.
    • הוּא לִי אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי – עכשיו אחי עשו רק מתיש ומעייף אותי. שיבוץ מאיוב טז, ז: אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי.
    • מִתִּגְרָתוֹ – מהמאבק אתו.
    • בְּמַר אֶצְרָח – אצעק במרירות. עפ"י הפסוק בצפניה א, ד: קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר.
    • אִם הִתְמַהְמַהּ דּוֹד עַד הֲלוֹם – גם אם ה' התעכב עד עתה.
    • וְאִם אֵחֱרוּ פְעָמָיו – צעדיו הגיעו מאוחר, לפי דברי אם סיסרא בשירת דבורה (שופטים ה, כח): ...מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.
    • אֵלָיו אֲיַחֵל עַד עֵילוֹם – אקווה לו עד עולם, תמיד.
    • כִּי לִי יִכָּמְרוּ רַחֲמָיו – שהוא ירחם עלי.
    • יַעֲשֶׂה לִי שָׁלוֹם – לפי הפסוק מישעיהו כז, ה: אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי.
    • אֲבָל יִלְחַם אֶת לוֹחֲמָיו – ייאבק בעמים האחרים.
    • יֶאְסֹף נִדְחוֹ לְאוּלַמָּיו – יאסוף לחצרות המקדש את פזורי העם הגולים.
    • מִקַּצְוֵי תֵימָן – מקצות הדרום.
    • לְשַׁפְרִיר – לאוהל, לפי ירמיהו מג, י.
    • הֵיכָל וְאוּלָם – כינויים לקודש שבבית המקדש.
    • יָשׁוּב כְּאָז לְאֵיתָנוֹ – ישוב לשכון שם באופן מחוזק, כשם שקבע שם שכינתו בעבר.
    • מֵאֶרֶץ שִׁנְעָר וְעֵילָם – מבבל.
    • יִקְבֹּץ יֶתֶר עֵדֶר צֹאנוֹ – יאסוף את יתר עמו.
    • אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ – אהלי ארמונו, לפי הפסוק מדניאל יא, מה: וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.
    • יָשׁוּב לֵוִי עַל דוּכָנוֹ – הלוואי שיחזור הלוי לשיר את שירו בבית המקדש.
    • אַהֲרֹן מַטֵּהוּ יִפְרַח – הלוואי שישובו הכהנים לכהן במקדש. ביטוי זה שאוב מהאירוע שבו שבו פרח מטהו של אהרן כהוכחה לכך שבניו הם הראויים לכהונה (ראו במדבר יז, כ–כג).


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?