אבות / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנה
יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם |
אחד מהפיוטים הידועים והנפוצים ביותר, המושר בזמנים שונים במהלך השבת. את הפיוט חיבר ר' אלעזר אזכרי, מחוג מקובלי צפת של המאה ה-16, בן למגורשי ספרד. |
• יְדִיד נֶפֶשׁ - כינוי ופנייה לאל. הביטוי 'ידיד נפש' נשען על הפסוק בירמיהו (יב,ז) 'עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף איְבֶיהָ'. ברקע הביטוי מצוי המדרש המופיע בתלמוד הבבלי (מנחות נ"ג ע"א-ע"ב), המתאר את היחסים המיוחדים שבין ישראל והקב"ה הבאים לידי ביטוי בבניין בית המקדש: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד - זה שלמה המלך (שמואל ב י"ב), בן ידיד - זה אברהם (ירמיהו יא), ויבנה ידיד - זה בית המקדש (תהלים פד,( לידיד - זה הקב"ה, (ישעיהו ה), בחלקו של ידיד - זה בנימין (דברים לג), ויתכפרו בו ידידים - אלו ישראל, (ירמיהו יב). |
לארבעת בתי השיר לחן אחד, בסולם מינורי ובמשקל שתיים עשרה שמיניות. בביצועים רבים, עת תמות המילים, עולה ניגון ללא מילים. (ניגון געגועים ממסורת חסידות חב"ד, אשר הפך לחלק בלתי נפרד מהלחן המיוחד הזה. אינו מופיע בביצוע שבאתר). מבנה הלחן לכל אחד משלושת מהטורים בכל בית, מתאים משפט מוסיקלי. במשפט השלישי התנועה היא כלפי מטה אך מאפיינות אותה ירידה ועליה, שלוש פעמים עד שחוזרים אל הצליל היסודי. למשפט הראשון צורה קשתית, והוא עולה בשלושה גלים לעבר המלה "משוך". בכל אחת משלוש התנועות המוסיקליות העולות ניתן לשמוע חזרה (משולשת) על מוטיב של מרווח מוסיקלי עולה. (בראשונה, "ידיד נפש" - קוורטה, בשנייה, "אב הרחמן" - טרצה ובשלישית, "משוך עבדך" - סקונדה.) המרווחים הולכים ומצטמצמים, וכמו מובעת בכך השאיפה לקרבה ולהתאחדות המובעת במלות הבית הראשון: "משוך עבדך אל רצונך". מהמלה "משוך" יורד הלחן אל צליל היסוד. המשפט השני ממשיך את המשפט הראשון לעבר שיא מלודי. הוא פותח גבוה, בצליל החמישי. בתחילתו חוזרת אותה תנועה מוסיקלית שסיימה את הטור הראשון, אך בצליל גבוה יותר ובאינטנסיביות גבוהה יותר, המדגישה את הנכונות של העבד לעשות את הצעד כלפי ידיד נפשו. (נסו להשוות בשירה, בזה אחר זה את "ירוץ עבדך" לעומת "משוך עבדך"). במלים "כמו איל" נשמע ההד בדמותה של התנועה המוסיקלית הפותחת. (ניתן להשוות בשירה "ידיד נפש" עם "כמו איל"). בביצועים רבים מגיעים אל השיא המלודי במלה האחרונה שבטור ("הדרך", "זיוך", "עוזך"). בביצוע שבאתר עולים לשיא זה רק בבית האחרון ("ונשמחה בך"). המשפט השלישי מכיל תנועה של ירידה ועליה שלוש פעמים. כך מובילה התנועה אל סיום הלחן בצליל היסודי. החומר המוסיקלי חדש, אך הוא עושה רושם של סיכום, ובסופו מהדהדת התנועה המוסיקלית המרכזית הטומנת בחובה את המטען הרגשי של הלחן, המובילה אל הבית הבא או אל סיום המלים. התנועה המוסיקלית המרכזית עולה בקנה אחד עם הכותרת שנתן מחבר המלים, ר' אלעזר אזכרי, לשיר "בקשה על החשק ועל האהבה". והיא יכולה להתפרש כדרך בקשה, תחינה וגעגוע, ולהוות נתיב לדבקות, שאליה משתוקקות המלים. גם מבלי לפרש את הלחן, אותה תנועה מוסיקלית חוזרת, המופיעה בלבושים שונים גם בטורים הבאים, מייחדת את השיר במפעם פנימי, ויוצרת תחושת אחדות בשיר. המשתתף בשירת הלחן בבית הכנסת, עת מתכונן הקהל לקבלת השבת, ירגיש התרוממות רוח מיוחדת. לחסידות חב"ד, מסורת של שירת ניגוני געגועים. אחד מניגוני הגעגועים של חב"ד מצורף פעמים רבות ללחן זה, לאחריו. זהו קטע מוסיקלי, שנוצר בעולם מוסיקלי שונה, והוא עומד בפני עצמו. בהקשר הלא-חב"די, שבו מצרפים אותו לאחר שירת 'ידיד נפש' בלחן הזה, הוא נושא משמעות, כאילו לא הספיקו המלים לבטא את מלוא עצמת הרגש. כלי אחר נדרש כדי להכיל וכדי להמשיך את מסע הנפש בדבקותה. לניגון הגעגועים צורת לחן קשתית, כמו ללחן של "ידיד נפש". יש לו שלושה חלקים המופיעים בסדר הבא: א' א' ב' ב' ג' ב' ב'. החלקים א' ו-ב', שכל אחד מהם מושר פעמיים, מבוססים על גרעין קצבי קצר החוזר שלוש פעמים. חלק ג' משלב מרכיבים שירתיים עם המרכיב הקצבי של א' ו-ב'. (תוך שימוש בעולם הדמיון שמציע המשורר של "ידיד נפש", ניתן לדמיין בעת שירת הניגון את ההתעוררות בנפש העבד שמובילה אותו לרוץ כמו איל, לקרוא לידיד נפשו, ולרוממות הנפש האוחזת בו.) הניגון מאפשר לנפש כר פתוח ונרחב של שוטטות והתרחבות, הוא מאפשר לשר אותו, להביע תחושות שהתפתחו בו בעת שירת "ידיד נפש", ומעניק מימד נוסף לחוויית השירה המילולית. |
כותר |
ידיד נפש בלחן ממסורת הודו-קוצ'ין |
---|---|
מסורת |
אשכנז - אשכנז כללי |
לחן ממסורת |
ידיד נפש / אשכנז |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
ימים נוראים |
מועד התפילה |
אחר |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• יְדִיד נֶפֶשׁ - כינוי ופנייה לאל. הביטוי 'ידיד נפש' נשען על הפסוק בירמיהו (יב,ז) 'עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף איְבֶיהָ'. ברקע הביטוי מצוי המדרש המופיע בתלמוד הבבלי (מנחות נ"ג ע"א-ע"ב), המתאר את היחסים המיוחדים שבין ישראל והקב"ה הבאים לידי ביטוי בבניין בית המקדש: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד - זה שלמה המלך (שמואל ב י"ב), בן ידיד - זה אברהם (ירמיהו יא), ויבנה ידיד - זה בית המקדש (תהלים פד,( לידיד - זה הקב"ה, (ישעיהו ה), בחלקו של ידיד - זה בנימין (דברים לג), ויתכפרו בו ידידים - אלו ישראל, (ירמיהו יב).
• אָב הָרַחֲמָן - כינוי לאל המתייחס אליו כאל אב רחום. מטבע לשון המצוי בתפילות רבות.
• עַבְדָּךְ - המשורר, המייצג כאן גם את עם ישראל.
• מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ - משוך וקרב אותי אליך כך שאעשה את רצונך. על פי שיר השירים א, ד: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
• יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל - כאשר ימשוך ה' אליו את המשורר, אז הוא ירוץ אל ה' כמו אייל. ברקע מהדהד הפסוק מתהלים (מב, ב): כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
• כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם - קרבת ה' טובה מכל מאכל מתוק. על פי דברי השבח לתורה בתהלים (יט, ט): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים.
• הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם - זיו העולם מתואר בספר הזוהר בהקשר של מעמד מתן תורה (זוהר שמות, פרשת בשלח, דף נז ע"ב): "בשעתא דקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל נפק נהורא מההוא נעם ואתעטר ביה קודשא בריך הוא ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין" [=בשעה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל, יצא אור מאותו נועם, והתעטר בו הקדוש ברוך הוא, ומאותו נועם יצא הזיו לכל העולם].
• נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ - על פי דברי הרעיה בשיר השירים (ה, ב): סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁות רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חולַת אַהֲבָה אָנִי.
• אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ - כך התפלל משה לרפואת מרים אחותו (במדבר יב, יג).
• בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ - זה יהיה המרפא לנפשו חולת האהבה של המשורר. ייתכן שהמשורר, שהיה מקובל, מייחל כאן לסוג של התגלות של ה' אליו.
• אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם - ואז תהיה נפשו של המשורר מסורה לה' ומשועבדת לו לעולם. בשורה זו חלו שיבושים במהלך הדורות והגרסה הנפוצה היא: וְהָיְתָה לָה שִׁמְחַת עוֹלָם.
• וָתִיק - כינוי לקב"ה, שהוא קדמון לכל.
• יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ - יתעוררו רחמיך ותרחם עלינו.
• וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ - רחם וחמול על עם ישראל, המכונה בנו של אוהבך, שהוא אברהם אבינו.
• כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ - המשורר משתוקק לחזות בגאולה, שאז תתגלה תפארתו של הקב"ה ועם ישראל, כלשון הבקשה הנאמרת בתפילת 'עלינו לשבח': עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ... הצירוף ' נִכְסֹף נִכְסַף' מבוסס על דברי לבן ליעקב (בראשית לא, ל): וְעַתָּה הָלךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ.
• אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם - בקשה מהקב"ה למהר ולמלא את בקשתו של המשורר לגאולה. בשורה זו חלו שיבושים במהלך הדורות ויש לה גרסאות שונות.
• הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ - כאן הבקשה להתגלות היא ברורה ומפורשת, התגלות שתביא את הגאולה. לצירוף 'סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ', מלבד זה שהוא לקוח מתפילת ערבית של שבת (ופרוש עלינו סוכת שלומך), נודעת כאן חשיבות מיוחדת. המשורר, ר' אלעזר אזכרי, ייסד בצפת חבורה שקרא לה בשם 'סוכת שלום' שמטרתה היתה לקרב לבבות לעבודת ה' ולהחזיר בתשובה. מטרה נוספת שר' אלעזר שם לנגד עיניו היתה להרבות שלום בעם ישראל, כחלק חשוב בבניין ירושלים ובתהליך הגאולה.
• תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ - בשעה שתתגלה, כפי שמתאר יחזקאל הנביא (מג, ב) את התגלות ה' בירושלים בזמן הגאולה: וְהִנֵּה כְּבוד אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.
• נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ - בשעת הגאולה. שיבוץ משיר השירים (א, ד): מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה...נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
• מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד - פנייה לאל כאל אהוב ובקשה ממנו שימהר ויביא את הגאולה, כי הגיע כבר הזמן שהיא תגיע. על פי תהלים (כב, יד): כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.
• וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם - החזר את עבודת בית המקדש כפי שהיה מקדם. נשען על נבואות של מלאכי (ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת; ושל עמוס (ט, יא): בַּיּום הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם.
הפירוש נשען על מאמריהם של פרופ' אפרים חזן ושל ד"ר בני גזונטהייט.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?