את בין עצי עדן / תימן-עדן / דורון יעקב
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - עדן
להאזנה
אש תוקד בקרבי / מחבר לא ידוע אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְקִינוֹת אָעִירָה יַעַן כִּי אַזְכִּירָה בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם אָז יָשִׁיר משֶׁה שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה וּנְהָה נְהִי נִהְיָה בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם בֵּיתִי הִתְכּוֹנָן וְשָׁכַן הֶעָנָן בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וַחֲמַת אֵל שָׁכְנָה עָלַי כַּעֲנָנָה בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם {{גַּלֵּי יָם הָמוּ}} {{וְכַחוֹמָה קָמוּ {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{מַיִם שָׁטְפוּ}} {{עֲלֵי רֹאשִׁי צָפוּ}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{דָּגָן מִשָּׁמַיִם}} {{וְצוּר יָזוּב מַיִם}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{לַעֲנָה וְתַמְרוּרִים}} {{וּמַיִם הַמָּרִים}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב}} {{סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵב}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{קָרָא אֶל אֵבֶל}} {{עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{וּמַרְאֶה כְּבוֹד יְיָ}} {{כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנַי}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{וְחֶרֶב לְטוּשָׁה}} {{לַטֶּבַח נְטוּשָׁה}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{זֶבַח וּמִנְחָה}} {{וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{סְגוּלָה לְקוּחָה}} {{כַּצּאֹן לְטִבְחָה}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{חַגִּים וְשַׁבָּתוֹת}} {{וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{תַּעֲנִית וְאֵבֶל}} {{וּרְדוֹף הַהֶבֶל}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{טוֹבוּ אָהֳלִים}} {{לְאַרְבַּע הַדְּגָלִים}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{אָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים}} {{וּמַחֲנוֹת הַזָּרִים}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{יוֹבֵל וּשְׁמִיטָה}} {{וְאֶרֶץ שׁוֹקְטָה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{מָכוֹר לִצְמִיתוּת}} {{וְכָרוֹת לִכְרִיתוּת}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{כַּפּוֹרֶת וְאָרוֹן}} {{וְאַבְנֵי זִכָּרוֹן}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{וְאַבְנֵי הַקָּלָע}} {{וּכְלֵי הַבַּלַּע}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{לְוִיִּים וְכֹהֲנִים}} {{וְשִׁבְעִים זְקֵנִים}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{נוֹגְשִׂים וּמוֹנִים}} {{וּמוֹכְרִים וְקוֹנִים}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{מֹשֶׁה יִרְעֵנִי}} {{אַהֲרֹן יַנְחֵנִי}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{וּנְבוּכַדְנֶצַר}} {{וְאַדְרִיאַנוֹס קֵיסָר}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{נַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה}} {{וַייְ שָׁמָּה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{רָחַק מִמֶּנּוּ}} {{וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{סִתְרֵי פָּרוֹכֶת}} {{וְסִדְרֵי מַעֲרֶכֶת}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{וְחֵמָה נִתֶּכֶת}} {{עָלַי סוֹבֶכֶת}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{עוֹלוֹת וּזְבָחִים}} {{וְאִשֵּׁי נִיחוֹחִים}} בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{בַּחֶרֶב מְדֻקָּרִים}} {{בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים}} בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת}} {{לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹת}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת}} {{לְקָלוֹן וּזְוָעוֹת}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{צִיצַת הַזָּהָב}} {{וְהֶמְשֵׁל וָרָהָב}} {{ בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{אָפֵס הָעֶזֶר}} {{וְהֻשְׁלַח הַנֶּזֶר}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{קְדוּשָׁה וּנְבוּאָה}} {{וּשְׁכִינָה נוֹרָאָה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{מְגוֹאֲלָה וּמוֹרָאָה}} {{וְרוּחַ הַטּוּמְאָה}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} {{רִנָּה וִישׁוּעָה}} {{וַחֲצוֹצְרוֹת תְּרוּעָה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{וְזַעֲקַת עוֹלָל}} {{עִם נַאֲקַת חָלָל}} {{בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם}} שׁוּלְחָן וּמְנוֹרָה וְכָלִיל וּקְטוֹרָה בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וֶאֱלִיל וְתוֹעֵבָה וּפֶסֶל וּמַצֵבָה בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְחֶסְרוֹן הַתַּלְמִיד וּבִטוּל הַתָּמִיד בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם אֵל אֱלוֹהֵי הַצְּבָאוֹת יַרְאֵנּוּ נִפְלָאוֹת בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְיָשֵׁב שְׁכִינָתוֹ אֶל צִיּוֹן וַעֲבוֹדָתוֹ אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם {{תּוֹרָה וּתְעוּדָה}} {{וּכְלֵי הַחֶמְדָה}} {{בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם}} {{קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה}} {{וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה}} {{בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלַיִם}} |
קינה הנאמרת בתפילת שחרית של תשעה באב בכל המסורות - אשכנז וספרד. בכל הסידורים לא מצוין שם המחבר וקינה זו נחשבת לקינה שמחברה אינו ידוע, אולם פרופ' ישראל לוין, שהוציא מהדורה מדעית של שירי אבן עזרא, מייחס שיר זה לראב"ע. הנוסח המובא כאן הוא לפי הגרסה המובאת בספר זה. הנוסחים השונים במקצת בהם מושרת הקינה במסורות השונות יש להם על מה להסתמך והם מופיעים בכתבי היד השונים של קינה זו. בקינה, הכתובה על פי סדר הא"ב, מקביל המשורר את יציאת עם ישראל ממצרים - מגלות לגאולה - ליציאה מירושלים לגלות בעקבות החורבןיציאת מצרים מתוארת כזמן של כינון האומה, זמן של קירבה לקב"ה וחיים במציאות ניסית, לעומת היציאה מירושלים לגלות, המתוארת כהרס וכשבירת המציאות. הפיוט בנוי על המדרש באיכה זוטא יט (מובא בילקוט שמעוני איכה): כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה (תהלים קיד, ב): "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" - וכשיצאו ישראל מירושלים אמר ירמיה (איכה ד, טו): "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ" וגו' (צאו משם). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה (תהלים קיד, ג): "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" - וכשיצאו ישראל מירושלים אמר ירמיה (תהלים קלז, א): "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ"... כשיצאו ממצרים בשירה יצאו, שנאמר (שמות טו, א): "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" - וכשיצאו מירושלים בבכיה יצאו,שנאמר (איכה א, ב): "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָה". הקינה מסתיימת בתקווה לגאולה העתידה, מתוך חיבור בין מצרים לירושלים - לעומת הניגוד ביניהן לאורך כל הקינה: יַרְאֵנּוּ נִפְלָאוֹת בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם וְיָשֵׁב שְׁכִינָתוֹ אֶל צִיּוֹן וַעֲבוֹדָתוֹ אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם. |
• אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי – המשורר מרגיש שאש אוכלת בקרבו כשהוא עומד מול הניגוד הבלתי אפשרי בין מצב החורבן בו הוא נמצא לבין זכרון יציאת מצרים, המסמל את הגאולה. האש הבוערת בקרבו מעלה בזכרון את המקדש שעלה באש מצד אחד ואת אש התמיד שבערה תדיר בבית המקדש, עפ"י ויקרא ו, ו: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. • צֵאתִי מִמִּצְרַיִם – בכל הפיוט הצלע הראשונה מתארת את יציאת מצרים כמצב של גאולה ואילו הצלע השניה, בהנגדה, את הווית החורבן – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם. • וְקִינוֹת אָעִירָה – אעורר, אכתוב. • יַעַן/לְמַעַן כִּי אַזְכִּירָה – בזוכרי את החורבן והשבר. • צֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם – המשורר משווה ומנגיד בין שתי יציאות – בעוד שיציאת מצרים היא הגאולה הרי שהיציאה מירושלים היא הגלות והשבר. • אָז יָשִׁיר משֶׁה – המציאות הניסית לה היו עדים גרמה לשירת שמחה והודיה, היא שירת הים, ככתוב בשמות טו, א: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ. • שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה – שיר שלא יישכח, גם בשעת החורבן והגלות עם ישראל זוכר את שירת הים, שירת הגאולה. בצלע זו משתמש הפייטן באות שין בתכיפות רבה ונשמע כעין שריקת השי"ן. • וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה – מול שירת השמחה ביציאת מצרים מעמיד המשורר את קינותיו של הנביא ירמיהו, נביא החורבן, שהיה עד לחורבן בית המקדש הראשון וכתב גם את מגילת איכה. • וְנָהָה נְהִי נִהְיָה – כינויים לבכי ואבל ע"פ מיכה ב, ד: בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ. בצלע זו בולטת האות נון ונשמעת בה כעין נהמת הבכי. • בֵּיתִי הִתְכּוֹנַן וְשָׁכַן הֶעָנָן – נבנה המשכן ושרתה שכינה על עם ישראל – הענן במדבר סימל את השכינה השורה על המשכן. • וַחֲמַת אֵל שָׁכְנָה עָלַי כַּעֲנָנָה – לעומת השכינה והענן ביציאת מצרים נוכחת בחורבן חמת האל המתוארת כעננה – ביטוי שלילי לעומת המלה ענן שלה הקשר חיובי. • גַּלֵּי יָם הָמוּ וְכַחוֹמָה קָמוּ – מזכיר את הנס הגדול של קריעת ים סוף. עפ"י שמות יד, כב: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. • זְדוֹנִים/מַיִם שָׁטָפוּ עֲלֵי רֹאשִׁי צָפוּ – מול גלי הים שהפכו לחומה מגוננת, החורבן נדמה בעיני המשורר כמבול שוטף המאיים לבלעו. עפ"י איכה ג, נד: צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי. ומהדהדים כאן גם הפסוקים מתהלים קכד (ב–ה): לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם...אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים. • דָּגָן מִשָּׁמַיִם – במדבר סיני ירד עליהם מָן מן השמים, עפ"י תהלים עח, כד: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. • וְצוּר יָזוּב מַיִם – המים ששתו עם ישראל במדבר היו חלק מהמציאות הניסית והדאגה של הקב"ה לקיומם. עפ"י תהלים עח, כ: הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ. • לַעֲנָה וְתַמְרוּרִים – בגלות לעומת זאת מרגיש המשורר בפיו טעם מר כלענה, שהוא צמח מר. עפ"י איכה ג, טו: הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה. • וּמַיִם הַמָּרִים – הם המים בהם משקים את הסוטה כבדיקה. כך החורבן והגלות הם עונש על סטיה של עם ישראל מדרך הישר. • הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵב – אז חנו בני ישראל מול הר חורב, שם קיבלו את התורה. • קָרוּא אֱלֵי אֵבֶל עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – הגולים לבבל התאבלו על חורבן. "על נהרות בבל" הם המלים הפותחות את מזמור תהלים קלז: עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. זהו המזמור המקונן על החורבן והגלות ופותח את תפילות תשעה באב לפי מנהגי הספרדים. • וּמַרְאֶה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנַי – התגלות הקב"ה לעם ישראל בהר סיני, כמתואר בשמות כד, יז: וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. • וְחֶרֶב לְטוּשָׁה – חרב מלוטשת, מוכנה לקרב. • לַטֶּבַח נְטוּשָׁה – החרב המזומנת להרוג מסמלת את המלחמה שהיתה נטושה על פני כל הארץ בזמן החורבן. הביטוי לקוח מישעיהו כא, טו: כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כּבֶד מִלְחָמָה. • זֶבַח וּמִנְחָה – הקרבנות שהיו נהוגים בבית המקדש. • וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה – השמן בו היו מקדישים ומושחים את הכהן הגדול לכהונה ואת המלך למלוכה ובו יימשח המשיח לעתיד לבוא. • סְגֻלָה לְקוּחָה כַּצּאֹן לְטִבְחָה – עם ישראל, שהוא עם סגולה, נלקח כצאן לטבח, עפ"י תיאורו של ירמיהו (יב, ג.): הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה. • חַגִּים וְשַׁבָּתוֹת וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת – בערבי חגים ושבתות ירדה כמות כפולה של מן וחגגו מתוך שמחה ומנוחה. • תַּעֲנִית וְאֵבֶל וּרְדוֹף הַהֶבֶל – ואילו בגלות הימים הם ימי השבתת השמחה, ימי תענית ואבלות. • טוֹבוּ אָהֳלִים לְאַרְבַּע הַדְּגָלִים – עם ישראל במדבר היה מחולק לארבעה מחנות, כשלכל מחנה דגל משלו. כשבלעם ראה את עם ישראל השוכן לשבטיו ברכם, על אף שהיה אמור לקללם (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. • אָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים וּמַחֲנוֹת עֲרֵלִים/הַזָּרִים – מחנות האויבים, הגויים. ערל הוא כינוי לגוי שאינו נימול. מול זכרון מחנה ישראל במדבר, עומדים מחנות האויבים. • יוֹבֵל וּשְׁמִיטָה וְאֶרֶץ שׁוֹקְטָה – יובל ושמיטה מציינים את התודעה שהכל הוא מהקב"ה. בשנת השמיטה הקרקע נחה, וביובל הקרקע שנמכרה חוזרת לבעליה ולאדם אין קניין של ממש. הלשון עפ"י זכריה א, יא: וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. • מָכוּר לִצְמִיתוּת וְכָתוּב לִכְרִיתוּת – עם ישראל בגלות, כאילו נמכר לעבדות לצמיתות, לעולם. נכתב כתב כריתות, גט, בין הקב"ה וכנסת ישראל. • כַּפֹּרֶת וְאָרוֹן וְאַבְנֵי זִכָּרוֹן – כלי המשכן והמקדש והאפוד אשר לבש הכהן הגדול, כמתואר בשמות כח, יב: וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְיָ עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן. ומפרש רש"י : לְזִכָּרֹן – שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם. • וְאַבְנֵי הַקֶּלַע וּכְלֵי הַבֶּלַע – בגלות האבנים אינן אבני זכרון אלא אבני קלע וכלי בלע - כלי משחית - המכוונים כנגד עם ישראל. • לְוִיִּים וְאַהֲרֹנִים /וְכֹהֲנִים וְשִׁבְעִים זְקֵנִים – בשכון ישראל בארצו, נהגה הסנהדרין הגדולה ששכנה בלשכת הגזית והלוויים והכהנים עבדו את עבודת בית המקדש. • נוֹגְשִׂים וּמוֹנִים וּמוֹכְרִים וְקוֹנִים – בגלות שולטים האויבים הרודים בעם ישראל ומתייחסים אליו כחפץ עובר לסוחר. • מֹשֶׁה יִרְעֵנִי אַהֲרֹן יַנְחֵנִי – ביציאת מצרים הנהיגו את העם משה ואהרון שהם סמל להנהגה הרוחנית של עם ישראל. • וּנְבוּכַדְנֶצַר הָרַע, וְטִיטוּס הָרָשָׁע/וְאַדְרִיאַנוֹס קֵיסָר – נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש הראשון, טיטוס שהחריב ושרף את בית המקדש השני ואדריאנוס קיסר רומי, שהוציא להורג את עשרת הרוגי מלכות בזמן מרד בר כוכבא, גזר גזירות שמד על היהודים (למשל, איסור לימוד תורה, ברית מילה, שבת) והפך את ירושלים לעיר רומית – איליה קפיטולינה. • נַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה וַה' שָׁמָּה – ביציאת מצרים ולאחריה ה' נלחם את מלחמות עם ישראל והיה אתם במלחמותיהם, כמתואר בשמות יד, יד: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. • רָחַק מִמֶּנּוּ וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ – ובגלות הקב"ה רחק מאיתנו ואנו מצויים בהסתר פנים. • סִתְרֵי פָרֹכֶת וְסִדְרֵי מַעֲרֶכֶת – בבית המקדש הבדילה הפרוכת בין הקודש וקודש הקודשים אליו נכנס הכהן פעם בשנה ביום הכיפורים ומכפר על עם ישראל. • וְחֵמָה נִתֶּכֶת עָלַי סוֹבֶכֶת – עם החורבן חולל קודש הקודשים ומקום המסתרים נפרץ, וחמתו של הקב"ה כמו מכה על עמו וסוגרת עליה כסבכה – רשת צפופה. עפ"י ירמיהו ז, כ: הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. • עוֹלוֹת וּזְבָחִים וְאִשֵּׁי נִיחוֹחִים – העולות והזבחים שהועלו לכבוד ה' בבית המקדש. • בַּחֶרֶב מְדֻקָּרִים בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים – ואילו ביציאה לגלות עם ישראל נדקר בחרב כעולה על המזבח. השיבוץ מאיכה ד, ב: בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז. • פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹת – המגבעת היא אחד מבגדי הכהונה, עפ"י שמות לט, כח: וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ. בגדי הכהנים מנכיחים את כבוד ה', כמתואר בשמות כח, מ: וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. • שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת לְקָלוֹן וּזְוָעוֹת – בגלות לעומת זאת כבודו של עם ישראל נרמס והם לחרפה בכל הגויים. • צִיצַת הַזָּהָב – ציץ הזהב שהיה על מצחו של הכהן הגדול. • וְהַמְשַׁל וָרַהַב – מלוכה ופאר. • אָפֵס הָעֵזֶר וְהֻשְׁלַךְ הַנֵּזֶר – הַנֶּזֶר הוא הציץ, עפ"י ויקרא ח, ט: וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶש. עם החורבן אבד גם הציץ ואינו עומד עוד לעזרת ישראל כחלק מהקשר עם הקב"ה. הָעֶזֶר הן במובן של עֶזְרָה והן במובן של עֲזָרָה – כחלק מבית המקדש. • קְדוּשָׁה וּנְבוּאָה וּשְׁכִינָה נוֹרָאָה – בהיות עם ישראל בארצו שרתה שכינה קדושה ונבואה. • נִגְאָלָה וּמֹרְאָה/מְגוֹאֲלָה וּמוֹרָאָה וְרוּחַ הַטּוּמְאָה – מגואלת, מלוכלכת וטמאה. עפ"י צפניה ג, א: הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה. שם מתפרשת המלה מֹרְאָה כ–מורדת. • רִנָּה וִישׁוּעָה – הרינה והישועה היו חלקם של עם ישראל כששכן לבטח בארצו ובית המקדש היה על מכונו. השיבוץ מתהלים קיח, טו: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים. • וַחֲצוֹצְרוֹת תְּרוּעָה – כאשר היו ישראל יוצאים למלחמה היו מריעים בחצוצרות, כמתואר למשל בבמדבר לא, ו: אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. • וְזַעֲקַת עוֹלָל עִם נַאֲקַת חָלָל – עם החורבן לעומת זאת נשמעו זעקת התינוקות ואנחת ההרוגים טרם מותם, עפ"י יחזקאל ל, כד: וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו. • שׁוּלְחָן וּמְנוֹרָה – כלי המקדש. • וְכָלִיל וּקְטוֹרָה – העולה והקטורת שהיו קרבים ומוקטרים על המזבח בבית המקדש, עפ"י דברים לג, י: יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. • וֶאֱלִיל וְתוֹעֵבָה וּפֶסֶל וּמַצֵבָה – במקום זאת טימאו האויבים את בית המקדש וחיללוהו, בהכניסם צלם להיכל. כנגד הציווי בויקרא כו, א: לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם. • תּוֹרָה וּתְעוּדָה – ביציאת מצרים קיבלו בני ישראל את התורה ושמרו אותה. השיבוץ מישעיהו ח, כ: לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה. • וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה – עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים, כאשר עמד בית המקדש על מכונו. • וְחֶסְרוֹן הַתַּלְמִיד – התמעטותם של תלמידי חכמים בגלות. • וּבִטוּל הַתָּמִיד – קרבן התמיד שהוקרב תמיד, מדי יום בבקר ובערב, בבית המקדש. • יַרְאֵנּוּ נִפְלָאוֹת בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם – המשורר מבקש שכשם שהקב"ה גאל את עמו ממצרים באותות ובמופתים, כך יהא גם בגאולה העתידה, זאת עפ"י הבטחת הגאולה אצל מיכה (ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. • וְיָשֵׁב שְׁכִינָתוֹ אֶל צִיּוֹן – השכינה שגלתה תשוב לשכון בציון. • וַעֲבוֹדָתוֹ לְתּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם – ואז תתחדש עבודת בית המקדש. כאן בסיום הפיוט משתמש המשורר לראשונה במלה יְרוּשָׁלַיִם בהקשר חיובי – השיבה אל תוך ירושלים, לעומת היציאה ממנה אל הגלות, עליה סובבת הקינה. מכאן פירוש הבית האחרון בגרסה השונה: • וּכְלֵי הַחֶמְדָה – כלי המקדש. • קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה – בנבואותיו של ירמיהו השבתת קול ששון ושמחה מציינים את החורבן: וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ (ז, לד). ואילו השבת קולות השמחה הוא סימן לגאולה: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ (ירמיהו לג, יא). • וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה – בעת הגאולה העתידה לא יהיו יגון ואנחה, עפ"י נבואת ישעיהו (לה, י): וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה (אותו פסוק בשינוי קל חוזר בישעיהו נא, יא). • בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלַיִם – המשורר מסיים את קינתו בתקוה לגאולה, גם בעת החורבן והצרות התוכפות זוכר את גאולת מצרים ואת תקות הגאולה העתידה מתוך בטחון שיזכה בימיו לשוב לירושלים. |
כותר |
אש תוקד בקרבי / תימן-עדן / שלמה מיוש, צפניה שלום, שילה דוד |
---|---|
מסורת |
דרום תימן (שרעב וסביבותיה) - עדן |
לחן ממסורת |
אש תוקד בקרבי / תימן-עדן |
מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
לכל עת |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?