כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
תורת אמת נתן לנו / מרוקו / זרקא / להקת צפון מערב
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אלהים דיבר
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- פיוט
-
בביצוע
- מימון כהן מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - מרוקו סולם:
- נובה: חיג'אז אלכביר-מרוקו מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- הופעה חיה
|
אלהים דיבר בקדשו / ר' דוד חסין אֱלֹהִים דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ [X3] יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ [X2] נָטַע שַׁחַק וְחִדְּשׁוֹ [X3] וְעַל יָמִים יִסַּד אַרְצוֹ [X2] יוֹם שְׁבִיעִי כִּלָּה חֶפְצוֹ [X3] כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר מִצְוָה לָהּ תָרוּצוּ לֹא תִכָּלְמוּ וְלֹא תֵבוֹשׁוּ וּתְחוּם שַׁבָּת אַל תֶּהֶרְסוּ אַלְפַּיִם אַמָּה בּוֹ קָצְצוּ יוֹם זֶה שִׂמְחוּ וְשׂוֹשׂ שִׂישׂוּ תָּגִּילוּ וְגַם תַּעַלְצוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיכֶם אֶת יְיָ דִּרְשׁוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ הִתְאוֹשָׁשׁוּ [X3] מִבְּעוֹד יוֹם לוֹ הַכְנִיסוּ [X2] |
| הפיוט עוסק במצוות השבת שניתנה אמנם בסיני, אך ששורשיה בבריאת העולם. מצווה זו מעידה על כך שה' ברא את השמים ואת הארץ, ושהוא אף מחדשם. בפיוט נזכר האיסור הכללי של עשיית מלאכה, ובאופן ספציפי יותר מוזכר כאן האיסור לצאת ממקום המושב והעיר, מעבר לאלפיים אמה, המהווים 'תחום שבת'. השבת, אפוא, מאופיינת כאן כיום של עצירת התנועה במרחב. המקרה שבו מותר כן לרוץ בשבת הוא לצורך מצווה. בסיומו מזכיר המשורר את השמחה הכרוכה בשבת, את התורה והתפילות העומדות במרכזה ואת ההכנות אליה. |
| • אֱלֹהִים דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ – ה' אמר במעמד הר סיני. שיבוץ הוא מתהלים ס, ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. וראו גם תהלים קח, ח. • יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – זהו המשותף לדיבר על השבת בשמות ובדברים. בשמות כ, ח נאמר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. ואילו בדברים ה, יב נאמר שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. • נָטַע שַׁחַק – שתל כביכול את השמים, כפי שנאמר בישעיהו נא, טז: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. • וְחִדְּשׁוֹ – האל גם מחדש את השמים בכל עת, לפי הקבלה. ביטוי זה נשען אולי על הפסוק מ ישעיהו סו, כב כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם, ומופיע גם בפרקי דר' אליעזר, פרק נ. • וְעַל יַמִּים יָסַד אַרְצוֹ – האל הקים את היבשה מעל הים, לפי המתואר בתהלים כד, א-ב: לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. • יוֹם שְׁבִיעִי כִּלָּה חֶפְצוֹ – בשבת סיים את כל מה שרצה לעשות. • כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ – כמו שנאמר בויקרא כג, ג: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. • דְּבַר מִצְוָה לָהּ תָּרוּצוּ – למרות שהילוכו של אדם בשבת צריך להיות מתון מהילוכו ביום חול, כדי להגיע לבית כנסת בשבת מותר לרוץ, כפי שאומר הרמב"ם ב"יד החזקה", הלכות שבת כד, ה: "מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש". • לֹא תִּכָּלְמוּ לֹא תֵבוֹשׁוּ – לא תתביישו. כפי שנאמר בתיאורי הגאולה בישעיהו נד, ד אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד. • וּתְחוּם שַׁבָּת אַל תֶּהֶרְסוּ – אל תעברו ואל תפרצו מעבר לתחום שבת שהוא אלפיים אמה מסביב לעיר, כמו שאומרת התורה בשמות טז, כט רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת... שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. • קָצְצוּ – חכמים קצבו. • וְשׂוֹשׂ שִׂישׂוּ תָּגִּילוּ וְגַם תַּעַלְצוּ – תשמחו. • דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיכֶם – עִסקוּ בתורה, דברי התורה לא יסורו מפיכם. • אֶת יְיָ דִּרְשׁוּ – חפשו את קרבת ה' על ידי העיסוק בתורה, בתפילה ובזמירות השבת. • חִזְקוּ וְאִמְצוּ – התחזקו, כפי שאומר משה לעם ישראל קודם כניסתם לארץ בדברים לא, ו: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. • הִתְאוֹשָׁשׁוּ – התחזקו. • מִבְּעוֹד יוֹם לוֹ הַכְנִיסוּ – מצווה להוסיף מן הקודש על החול ולהכניס את השבת מוקדם. • יִשְׂמַח בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ מֹשֶׁה – משה ישמח במתנה שקיבל, הלא היא התורה. לפי לשון תפילת העמידה בשחרית של שבת: ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו. • מֹשֶׁה עֶבֶד צוּר נֶאֱמָן – משה הוא עבדו הנאמן של ה', כפי שמעיד עליו ה' (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. • יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן – כינויים לקב"ה. הביטוי ידיד נפש עשוי להתפרש הן כמכוון אל משה כביטוי ליחסי הקב הינו לבין הקב"ה, האב הרחמן. משפט זה לקוח מפיוטו הידוע של ר' אלעזר אזכרי "ידיד נפש". ראו באתר זה. • עוֹבְדֵי פְלִילִיָּה פָקוּ – הגויים, עובדי עבודה זרה, ייכשלו. פָקוּ מלשון "פיק ברכים". הביטוי לקוח מישעיהו כח, ז: תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה. • וְשֻׁדְּדוּ כְּשׁוֹד שַׁלְמָן – שוד, רעה, תבוא על הגויים. הלשון עפ"י המתואר בהושע (י, יד) בנוגע לעם ישראל דווקא: וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה. לא ברור מי היה שלמן וכנראה בחר כאן המשורר בביטוי זה בשל החרוז. • בּוֹ יִתְהַלְלוּ יִצְדָּקוּ כָּל יִשְׂרָאֵל – עם ישראל ישתבחו וישמחו בשבת ובקב"ה. עפ"י הלשון בישעיהו (מה, כה): בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. • עַם לֹא אַלְמָן – כינוי לעם ישראל, המכונה כך ע"י ירמיהו הנביא ברצותו לבטא את הקשר החי והנצחי בין עם ישראל והקב"ה, כקשר בין אב ובנים, דוד ורעיה: כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו... (ירמיהו נא, ה). • יֹאכְלוּ יִשְׂבְּעוּ וְיִינָקוּ מִזִּיז כְּבוֹדָהּ יָמֹצוּ – תיאורי העונג של ישראל מהשבת, על פי תיאור הגאולה בישעיהו סו, יא: לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ. |
| כותר |
אלהים דיבר / מרוקו / בסיט חג'אז אלכביר-מרוקו / מימון כהן בהופעה |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו |
| לחן ממסורת |
אלהים דיבר / מרוקו / חג'אז אלכביר-מרוקו |
| מאפייני הקלטה |
הופעה חיה |
| סולם |
נובה: חיג'אז אלכביר-מרוקו |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אֱלֹהִים דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ – ה' אמר במעמד הר סיני. שיבוץ הוא מתהלים ס, ח אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. וראו גם תהלים קח, ח. • יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – זהו המשותף לדיבר על השבת בשמות ובדברים. בשמות כ, ח נאמר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. ואילו בדברים ה, יב נאמר שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. • נָטַע שַׁחַק – שתל כביכול את השמים, כפי שנאמר בישעיהו נא, טז: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. • וְחִדְּשׁוֹ – האל גם מחדש את השמים בכל עת, לפי הקבלה. ביטוי זה נשען אולי על הפסוק מ ישעיהו סו, כב כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם, ומופיע גם בפרקי דר' אליעזר, פרק נ. • וְעַל יַמִּים יָסַד אַרְצוֹ – האל הקים את היבשה מעל הים, לפי המתואר בתהלים כד, א-ב: לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. • יוֹם שְׁבִיעִי כִּלָּה חֶפְצוֹ – בשבת סיים את כל מה שרצה לעשות. • כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ – כמו שנאמר בויקרא כג, ג: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. • דְּבַר מִצְוָה לָהּ תָּרוּצוּ – למרות שהילוכו של אדם בשבת צריך להיות מתון מהילוכו ביום חול, כדי להגיע לבית כנסת בשבת מותר לרוץ, כפי שאומר הרמב"ם ב"יד החזקה", הלכות שבת כד, ה: "מותר לרוץ בשבת לדבר מצוה כגון שירוץ לבית הכנסת או לבית המדרש". • לֹא תִּכָּלְמוּ לֹא תֵבוֹשׁוּ – לא תתביישו. כפי שנאמר בתיאורי הגאולה בישעיהו נד, ד אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד. • וּתְחוּם שַׁבָּת אַל תֶּהֶרְסוּ – אל תעברו ואל תפרצו מעבר לתחום שבת שהוא אלפיים אמה מסביב לעיר, כמו שאומרת התורה בשמות טז, כט רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת... שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. • קָצְצוּ – חכמים קצבו. • וְשׂוֹשׂ שִׂישׂוּ תָּגִּילוּ וְגַם תַּעַלְצוּ – תשמחו. • דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיכֶם – עִסקוּ בתורה, דברי התורה לא יסורו מפיכם. • אֶת יְיָ דִּרְשׁוּ – חפשו את קרבת ה' על ידי העיסוק בתורה, בתפילה ובזמירות השבת. • חִזְקוּ וְאִמְצוּ – התחזקו, כפי שאומר משה לעם ישראל קודם כניסתם לארץ בדברים לא, ו: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. • הִתְאוֹשָׁשׁוּ – התחזקו. • מִבְּעוֹד יוֹם לוֹ הַכְנִיסוּ – מצווה להוסיף מן הקודש על החול ולהכניס את השבת מוקדם. • יִשְׂמַח בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ מֹשֶׁה – משה ישמח במתנה שקיבל, הלא היא התורה. לפי לשון תפילת העמידה בשחרית של שבת: ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו. • מֹשֶׁה עֶבֶד צוּר נֶאֱמָן – משה הוא עבדו הנאמן של ה', כפי שמעיד עליו ה' (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. • יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן – כינויים לקב"ה. הביטוי ידיד נפש עשוי להתפרש הן כמכוון אל משה כביטוי ליחסי הקב הינו לבין הקב"ה, האב הרחמן. משפט זה לקוח מפיוטו הידוע של ר' אלעזר אזכרי "ידיד נפש". ראו באתר זה. • עוֹבְדֵי פְלִילִיָּה פָקוּ – הגויים, עובדי עבודה זרה, ייכשלו. פָקוּ מלשון "פיק ברכים". הביטוי לקוח מישעיהו כח, ז: תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה. • וְשֻׁדְּדוּ כְּשׁוֹד שַׁלְמָן – שוד, רעה, תבוא על הגויים. הלשון עפ"י המתואר בהושע (י, יד) בנוגע לעם ישראל דווקא: וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה. לא ברור מי היה שלמן וכנראה בחר כאן המשורר בביטוי זה בשל החרוז. • בּוֹ יִתְהַלְלוּ יִצְדָּקוּ כָּל יִשְׂרָאֵל – עם ישראל ישתבחו וישמחו בשבת ובקב"ה. עפ"י הלשון בישעיהו (מה, כה): בַּה' יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. • עַם לֹא אַלְמָן – כינוי לעם ישראל, המכונה כך ע"י ירמיהו הנביא ברצותו לבטא את הקשר החי והנצחי בין עם ישראל והקב"ה, כקשר בין אב ובנים, דוד ורעיה: כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו... (ירמיהו נא, ה). • יֹאכְלוּ יִשְׂבְּעוּ וְיִינָקוּ מִזִּיז כְּבוֹדָהּ יָמֹצוּ – תיאורי העונג של ישראל מהשבת, על פי תיאור הגאולה בישעיהו סו, יא: לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
