מנחה של שבת / כורדיסטן / ישי סיידוף
ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן
להאזנה
יָחִיד וְאֵין בִּלְתּוֹ אַחֵר, אֵל בְּשִׁירֵי זִמְרָה בּוֹחֵר: יוֹשֵׁב בְּרוּם שְׁמֵי זְבוּל. וּמַצְמִיחַ כָּל עֵץ יְבוּל. גָּדוֹל בְּלִי חֵקֶר וּגְבוּל. יוֹם יוֹם פָּנֶיך אֲשַׁחֵר: שִׂבַּרְתִּי עַד עֵת בּוֹא שִׁילֹה. יָשִׁיב נִדָּחַי יָרִים דִּגְלוֹ. אִם יִתְמַהְמֵהַּ אֲחַכֶּה לוֹ. כִּי בּוֹא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר: רְדוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׁיגֵם. וּכְדוֹנַג תְּמוֹגְגֵם. בְּגֵיא צַלְמָוֶת נַהֲגֵם. תָּאֳרָם מִשְּׁחוֹר שַׁחֵר: אַל יָשׁוּב דַּךְ מִמְּךָ נִכְלָם. צוּר מִבְטָחִי מֶלֶךְ עוֹלָם. מִשַּׁוְעַת דַּל אַל תִּתְעַלַּם. לְבַקֵּשׁ רָצוֹן טוֹב שׁוֹחֵר: |
פיוט זה הוא חלק משירת הבקשות בקרב יהודי כורדיסטן. הוא נאמר לעתים גם בסליחות במסורת כורדיסטן לאחר תיקון חצות. בפיוט חרוז מבריח -חֵר", שבשלושה מקרים מתוך חמישה מתחבר לשורש ש.ח.ר. (שחר), הזמן המתאים לאמירת הפיוט. בארבעת בתי הפיוט חריזה פנימית משולשת. הפיוט, המדבר בגוף ראשון, פותח בקביעה בנוגע לייחוד ה' ולבחירתו בשירי זמרה – אותה הפעולה שמבצע משורר השיר. יש לציין כי בחירה זו בשירי זמרה (ציטוט שמקורו בתפילת ישתבח) עשויה להתפרש כהשתקפות של בחירת הלווים, העוסקים בשירה, וכך פירש ר' דוד אבודרהם את המילים. נראה שהקשר בין הדלת לסגור בבית הראשון אינו רק אסתטי, ולא רק החריזה חי"ת מקשרת ביניהם. המשפט הפותח הופך את התאולוגיה לאינטימית – הוא פונה אל הקב"ה ומסב את תשומת לבו לבחירתו בשירים, בה בשעה שהשיר מושר – כאשר השיר יעסוק בשבח ובתפילה. בהצבעה על הנקודה הזו יש כדי להכניס איכות מיוחדת לשירה, הן בקרב המפייטים והן – מבחינת נקודת מבטם של המתפללים – אצל הב"ה לכאורה. ארבעת הבתים של הפיוט מתחלקים לשני סוגים – שני הראשונים עוסקים בשבח והשניים האחרונים בבקשה. הבית הראשון עוסק בהצהרה על גדולת הקב"ה ומסתיים באזכור התפילה – הקשר היום־יומי של המשורר עם הבורא. הבית השני עוסק בציפייה לגאולה, והדגש בו מושם פחות על בקשתה אלא יותר על הגדרת תודעת הציפייה בקרב מפייטי השיר: "אם יתמהמה אחכה לו כי בוא יבוא לא יאחר". הביטחון בגאולה – מצד מי שידוע כי התחייב להביאה, ואשר – כפי שנאמר בבית הקודם – גדולתו היא עד אין חקר – מוצג כנקודת המוצא בפיוט בעמידה מול הקב"ה. מתוך ביטחון זה ממשיך הפיוט אל הבקשות. הבקשה הראשונה, הנמצאת בבית השלישי, עוסקת בהשמדתם של אויביו של המשורר באופן חד־משמעי. בהנחה כי המשורר משקף "אני קיבוצי" (עם ישראל כולו, קהילת יהודי כורדיסטן או בבל, מתפללי בית הכנסת), סביר להניח כי מדובר באויבים שצרו על עם ישראל. עומק בקשת הענישה לאויבים אלו מלמד את המצוקה שבה המשורר נתון. מצוקה זו באה לידי ביטוי בבית הרביעי, שבו המשורר מכנה עצמו "דך" ו"דל" ומבקש על עצם קבלת התפילה – שוב מתוך אותו הביטחון ב"מלך העולם". |
|
כותר |
יחיד ואין בלתו אחר / כורדיסטן - סלמניה / הרב צאלח אליהו ומשפחתו |
---|---|
מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן |
לחן ממסורת |
יחיד ואין בלתו אחר / כורדיסטן - סלמניה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
לכל עת |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?