כל עת אליך / ספרד ירושלים / עג'אם / מקהלת תפארת המזרח
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
להאזנה
אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה עַד מָה תַעְלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת בְּדַלֵּי דַּלּוּת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ זְמִירָהּ שָׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ נְחֵהָ בְּנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ |
פיוט הפותח את תפילות ראש השנה של עדות המזרח והמאגרב. אלו בעצם המלים הראשונות הפותחות את השנה החדשה, בעוד השמש הולכת ושוקעת. יומה האחרון של השנה הולך ומסתיים לו בעת ששרים את הבתים החותמים במלים - תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ וממש ברגעים של תחילת השנה החדשה מגיעים אל הבית האחרון - בית שכולו תקוה ושמחה על הגאולה הקרבה ובאה, החותם במלים: תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. |
• אָחוֹת קְטַנָּה - כנסת ישראל, עפ"י שיר השירים ח, ח: אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה. |
ספרדי ירושלמי הפיוט 'אחות קטנה' הוא הפותח את תפילות ראש השנה, ולמעשה - את תפילות השנה החדשה בכלל. הלחן שבו מושר הפיוט משמש במסורת הירושלמית גם לשירת הפיוט 'עת שערי רצון', הנאמר לפני תפילת מוסף של ראש-השנה. מבנהו פשוט יחסית, אך הביצוע כלל וכלל אינו פשוט - כפי שניתן לשמוע, מנגינת הפיוט משוחררת מקצב וממסגרת זמן כלשהי, מה שמאפשר לסולן ואף דורש ממנו יצירתיות ויכולת לחדש ולגוון במהלך הביצוע. בשל כך ניתן לשמוע מספר וריאציות לאותה מנגינה במסגרת אותו ביצוע. השירה האיטית והמשתפכת של הפיוט מעניקה למתפללים זמן להרהור ולחשבון נפש בשעת מעבר זו, בה הם נפרדים מהשנה החולפת ונכנסים לשנה החדשה. |
כותר |
אחות קטנה / ספרד ירושלים / יחזקאל ציון |
---|---|
מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים |
לחן ממסורת |
אחות קטנה / ספרד ירושלים |
מאפייני הקלטה |
מסחרי |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
ימים נוראים |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• אָחוֹת קְטַנָּה - כנסת ישראל, עפ"י שיר השירים ח, ח: אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה.
• אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ - בקשה מהקב"ה לגאול את עמו ולרפא את כאביו. השיבוץ מתוך תפילת משה על מרים אחותו: וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג).
• תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ - בקשה מהאל שיחד עם השנה המסתיימת, יכלו גם הצרות והפגעים, עפ"י מסכת מגילה לא, ע"ב.
• תִּקְרָאֶה - תקרא ותתפלל.
• זָרִים - אומות העולם.
• אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ - שולטים בארץ ישראל ואוכלים את תנובתה.
• צֹאנְךָ - כינוי לעם ישראל.
• אֲרָיוֹת - כינוי לאויבים.
• זָרוּ - פיזרו לארבע רוחות.
• וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ - את כעסך הַפְנֵה אל הגויים, המבקשים לערער ולהרוס את ישראל, עפ"י תהלים קלז, ז: זְכר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה.
• וְכַנַּת יְמִינְךָ - עם ישראל. ייתכן שמדובר בכנה מלשון "לכונן" ולייסד, וכך פירשו רבים. ייתכן שיש כאן משל לגפן שנטע ה'. כנה היא מלה יחידאית במקרא והכוונה בה היא כנראה לשתיל רך, על פי תהלים פ, טו-טז: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ."
• פָּרְצוּ וְאָרוּ - האויבים פרצו את גדרות הכרם - הלא היא כנסת ישראל - וקטפו ותלשו את פריה.
• לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ - האויבים החריבו הכל, לא השאירו אפילו עוללות, שהם האשכולות הקטנים שהבוצרים לא קוטפים ומותירים אותם. הדימוי על פי עובדיה א, ה: אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת.
• הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשֹ מַמְלֶכֶת - הקם ורומם את כנסת ישראל ממעמדה השפל והפוך אותה להיות ראש הממלכות.
• כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת - הגלות מדומה לבור, ונפשה של כנסת ישראל כמו נמסה מצער ומכאוב.
• וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת - שופכת את לבה ומבקשת להתרומם ממעמדה השפל, המזולזל. כְרֻם במשמעות של: כמו רוּם (הכ"ף היא כ"ף השימוש). הביטוי לקוח מתהלים יב, ט: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.
• מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר - מתי תגאל את כנסת ישראל מגלותה.
• וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר - תשחרר את כנסת ישראל מעוּלם של האויבים השולטים בה.
• וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר - תעשה נסים ונפלאות כשתצא להילחם באויבים, עפ"י ישעיהו מב, יג: יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה.
• לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלוֹתֶיהָ - לכלות ולהשמיד את האויבים המבקשים לכלות את עם ישראל.
• חֵילָהּ קָבְעוּ - גזלו ושדדו את רכושה, במקרא מפורשת המלה קביעה בהקשר מסוים כגזילה, (ראו תנחומא, תרומה ט, מדרש תהלים נז, ב).
• וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ - שבעו מהדברים הטובים שגזלו מישראל.
• וְלִבָּהּ קָרְעוּ - פגעו אף בנפש.
• לֹא מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ - ישראל המשיכו לנוע סביב ה' כבמעגל.
• זְמִירָהּ שָׁבַת - שיריה וזמירותיה פסקו מפאת צער הגלות.
• וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר - בכל זאת אהבת כנסת ישראל לקב"ה מתעצמת.
• לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ - והיא מבקשת את קרבתו של הדוד, הקב"ה.
• וְתַעֲבִיר מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר - והיא מתעלמת מכאבה וצערה.
• לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ - ומבקשת וזוכרת את אהבתה הראשונה לקב"ה, על פי ירמיהו ב, ב: כּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
• נְחֵהָ בְּנַחַת - תנחה אותה בשלוה, כרועה הנוהג את הצאן.
• לִנְוֵה רִבְצָהּ - למקום מרבצה, היא ארץ ישראל.
• רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ - זמן רב מדי נעזבה כנסת ישראל ע"י דודה, הקב"ה, שבו היא חפצה.
• וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ - הניצנים החלו לפרוח ולהיראות, כנסת ישראל החלה להתעורר לקראת דודה.
• לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ - אולם הניצנים לא הבשילו לכדי אשכולות, שכן כנסת ישראל עדיין לא נגאלה.
• חִזְקוּ וְגִילוּ - פניה לעם ישראל שיתעודד.
• כִּי שֹׁד גָּמַר - הגלות נסתיימה.
• לְצוּר הוֹחִילוּ - חכו וצפו לגאולתו של האל, המדומה לצור, סלע חזק.
• סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ - קריאה לסלול את הדרך העולה לארץ ישראל, לכבוד עם ישראל השב מהגלות, על פי ישעיהו סב, י: עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?