קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

הצלמניה
רודי וינסשטין, מתוך אוסף הצלמניה

הצלמניה

​נדמה כי בארבעים וחמש שנות פעילותו כצלם ארץ-ישראלי ביקר ויסנשטין בכל פינה בארץ הנבנית וליווה את התפתחותה ברגעים גדולים ובאפיזודות יום-יומיות. יומני העבודה של אוסף התצלומים שלו מעידים על חריצותו הרבה ועל רצף פעילותו משנות השלושים ועד שנות השבעים. תשלילי הצילומים מעידים על עינו החדה והרגישה של הצלם, על הזדהותו עם בני דורו בוני הארץ מכל העדות והמגזרים, וגם על הכבוד שהוא רחש לערביי הארץ. תיקי התיעוד של הארכיון, מצדם, מעידים על תמונת עולמו של הצלם, המתרכזת במפעלים ובמאמצים השונים לפיתוח הארץ, וגם מגלים את עיסוקו האינטנסיבי בחיי היום-יום של אנשים מן הישוב.

האוסף שעניינו תיעוד ארץ-ישראל מתחיל להתהוות בראשית שנת 1936, מיד עם בואו של ויסנשטין לארץ-ישראל. העלייה החמישית עמדה אז בסופו של השלב הראשון שלה, ורודי ויסנשטין תיעד בקדחתנות את הפיתוח העירוני המואץ של תל-אביב והישוב היהודי כולו, מיזמות עסקית ועד הקמתם של מפעלי תרבות ומדע גדולים. עם פרוץ המרד הערבי באביב באותה שנה, הוחל בפיתוח מפעלי תשתית לאומיים בישוב, וכך מתועדת באוסף הקמתם של נמל תל-אביב ותחנת הכח רדינג. גם תנופת ההתיישבות החקלאית החדשה מתועדת כאן במסירות, מתוקף עבודותיו של הצלם עבור קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל, וכמוה גם מבצעי ההעפלה הגדולים.

על האוסף

עושרו של האוסף בא לו מן ההיקף הרחב של תחומי עבודתו של הצלם. הוא לא הניח ידו מעבודות צילום עבור גורמים מקצועיים רבים ומגוונים, כמו למשל צילומי אדריכלות, אופנה וקונצרטים או צילומים עבור שלטונות המנדט, הצבא הבריטי ובתי המשפט. נוסף על התיעוד הרצוף והנרחב של העיר תל-אביב, ניכרת עינו הסקרנית והאוהבת לארץ כולה שבה נסע לאורכה ולרוחבה, על נופה ועל הטיפוסים המגוונים של תושביה. ויסנשטין עמד ממש על ערש לידתה של המדינה, וצילם את החגיגות לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ולאחר מכן את הכרזת העצמאות. מיד לאחר מכן, עוד בעיצומה של מלחמת העצמאות, המשיך לתעד בעדשתו את פיתוח הארץ: צה"ל, בניית מפעלי הפיתוח הגדולים, ההתיישבות וסלילת הדרכים. גם על הקשיים לא פסח, כשצילם את קליטת העלייה במעברות ואת קשיי משטר הצנע. בכל אלה המשיך גם לאחר מכן, עד לשנות השבעים. מלבד כל אלה, צלמניית פרי-אור הייתה המקום שאליו באו אנשי שם בישוב ובמדינה הצעירה לצילומי סטודיו מחמיאים, וכך התעשר האוסף בפורטרטים ייחודיים רבים.

יתרון מיוחד של האוסף הוא בארכיון העשיר והמסודר שלו. הארכיון מספק התמצאות בזמן ובמרחב שבהם צולמו התצלומים, וכך מאפשר למעיין בו לאתר אירועים, אישים ואתרים ולדעת במדויק מתי צולמו.

רודי ויסנשטין נהג להעיד על עצמו שצילומיו הם תיעוד מה שראו עיניו. ואמנם, בעין מצלמתו המחמיאה נגלית אהבתו לבני אדם ולתרבות באשר הם. במיוחד ניכרת משיכתו אל נופי הארץ והזדהותו עם המפעל הציוני על כל צדדיו כמפעל לאומי נאור, וצודק ומתקדם, המביא רווחה גם לערביי הארץ ושואף לחיים משותפים במחיצתם. ייחודו של האוסף הוא בכך שהוא מתעד אירועים גדולים ופכים קטנים, אישים מפורסמים לצד דמויות טיפוסיות של פועלים ובעלי מלאכה, מתיישבים, בורגנים עירוניים מן השורה, בני עדות שונות ועוד. בכך הוא נותר נאמן למטרתו להציג את פניו היפות של כור ההיתוך הישראלי.

אתר הצלמניה

רודי ויסנשטין

רודי ויסנשטין, 1940

רודי ויסנשטין, 1940

​רודי (רודולף) ויסנשטין נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1910. לאביו הייתה מעבדת צילום כעיסוק לשעות הפנאי. כשהבן היה בן שמונה, אביו הדביק אותו בתחביב, אז נתן לו במתנה את מצלמתו הראשונה. שפת אמו של רודי הייתה גרמנית, וביתו היה חדור תרבות אירופית ובד-בבד היה גם בית ציוני. בשנת 1928 הוא התקבל לבית הספר הגבוה לגרפיקה בווינה, שם למד במשך שלוש שנים גרפיקה וצילום, וכן לימודים הומניסטיים. בשנת 1931 החל רודי את קריירת הצילום שלו כצלם עיתונות בביטאון משרד החוץ הצ'כי בפראג, ובמרכז האירופי לצילום שפעל בעיר. שם הכיר את ערכו של תיעוד ארכיון של תשלילים ואת החשיבות של שימורו, תחומים שהוא למד גם במהלך לימודיו בווינה.

לנוכח גילויי אנטישמיות שבהם נתקל כבר במהלך לימודיו בבית הספר התיכון גברה ברודי ההכרה הציונית שניטעה בו מילדות. למורת רוחם של הוריו, אשר הועידו לו השתלמות בשווייץ בעסקי המלונאות, בראשית שנת 1935 עלה רודי ויסנשטין לארץ-ישראל. מיד עם הגיעו ארצה, החל ויסנשטין לפעול כצלם עצמאי. בתל אביב הוא פגש את מרים, שהייתה לאשתו, ופעלה איתו כשותפה לא רק בבניית המשפחה אלא גם בפיתוח העסק.

רודי ויסנשטין צילם ברחבי הארץ בשירותם של המוסדות הלאומיים ומפעליהם הכלכליים השונים, ובכך נרתם למאמצי התעמולה הציוניים מעבר לים אשר הסתמכו במידה רבה על תיעוד מצולם של פיתוח הבית הלאומי היהודי. את חיי היום-יום בתל-אביב ואת התפתחותה המואצת בשנים אלה תיעד במצלמתו באופן כמעט יום-יומי.

רודי ומרים ויסנשטין בפתח הצלמניה 1979בשנת 1940 פתח רודי ויסנשטין את צלמניית "פרי-אור" בתחילת רחוב אלנבי, לא רחוק מכיכר מוגרבי. לצורך הקמת העסק הוא חבר לשני שותפים. עם חלוף השנים הוא נפרד מהשותפים והיה לבעלים היחיד של הצלמניה. בארבעים השנים שבהן פעל רודי בצלמניה הקפידו הוא ומרים על בנייה מתמדת של ארכיון מלא מתצלומיו, המלווה בתיעוד שוטף ביומן עבודה מסודר. במשך השנים החל מרכז הכובד של פעילות הצלמניה, אשר נותרה כל השנים במקומה הראשון ברחוב אלנבי, לעבור מעבודות צילום חדשות אל טיפוח הארכיון ומכירת עבודות היסטוריות מתוכו. לאחר פטירתו של רודי בשנת 1992 המשיכה מרים בטיפוח הארכיון כעשרים שנה נוספות. לאחר פטירתה בשנת 2011, תפס נכדם בן פטר את מושכות הצלמניה, עסק שדומים לו פסו מזמן מן העולם. גם כיום ניצבת הצלמניה כדוגמא לשימור חי של מורשת משפחתית ולאומית כאחד.