קבלת השבת במנהגים השונים
בשל ההתגבשות המאוחרת של קבלת השבת, נוצר גיוון רב בתפילות קבלת השבת במסורות השונות. ניתן לומר כי גרעין בסיסי של קבלת השבת הוא מקבץ מזמורי תהלים, הפיוט לכה דודי, במה מדליקין ומזמור שיר ליום השבת, ובמסורות שונות נוספו לפני, אחרי ובמהלך קבלת שבת מרכיבים שונים: אמירת שיר השירים, אמירת הפיוטים ידיד נפש, אנא בכוח, אמירת הקטע מן הזוהר "כגוונא" ועוד.
מזמורי התהלים – יש שאומרים את כל ששת המזמורים, כל מזמור מכוון כנגד יום בשבוע, ובעצם יש כאן תהליך הדרגתי של פרידה מהשבוע החולף. במסורות הספרדים מוסיפים לששת המזמורים גם את המזמור העוקב להם מִזְמוֹר לְתוֹדָה (מזמור ק בתהלים) כדי להשלים לשבע, כמספר ימות השבוע. יש מסורות שמתחילות את קבלת השבת במזמור כט, שכן במזמור זה יש שבעה קולות שאמרם דוד המלך כנגד שבעת ימי השבוע.
בַּמֶּה מַדְלִיקִין – יש הבדלים במיקומו בקבלת השבת – המקדימים אומרים לפני תפילת מנחה, המאחרים אומרים בסוף קבלת השבת, יש שאומרים לפני הפיוט לְכָה דוֹדִי ויש שאומרים לאחריו. המסורת האשכנזית חסידית החליפה פרק זה בקטע הזוהר כְּגַוְנָא.
שִׁיר הַשִּׁירִים – מסורות רבות הקדימו לקבלת השבת את קריאת מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים. זמן בין השמשות של ערב שבת הוא זמן הגעגוע והערגה לשבת הכלה, שעומדת להגיע ולהתאחד עם החתן שהוא הדימוי לעם ישראל ולקב"ה. השבת היא זמן האהבה והאיחוד בין בני הזוג. מגילת שיר השירים היא שיר האהבה התמידי בין הדוד לרעיה וקריאתה בזמן זה מעוררת את האהבה לקראת איחוד זה.
ידיד נפש – פיוט זה נתחבר בידי רבי אלעזר אזכרי בצפת במאה השש עשרה, אותו המרחב שבו התעצבה קבלת השבת. בכתב היד הוסיף המחבר כותרת מעל הפיוט: "בקשה על היחוד וחשק האהבה". פיוט זה מלא אהבה לאלוהים, המכונה בו בשמות חיבה רבים בידי האוהב, אשר נפשו חולה באהבתו. בשנות החמישים של המאה הקודמת הנהיגו בקיבוץ הדתי לאומרו לפני קבלת השבת במנגינה המוכרת. מעט שנים לאחר מכן התפשט המנהג לכל קהילות אשכנז, והפך חלק בלתי נפרד מקבלת השבת בהן ואף מעבר להן.
אנא בכוח – פיוט שנאמר לאחר מזמורי התהלים. תפילה קדומה זו מיוחסת לר' נחוניא בן הקנה, תנא בן המאה הראשונה לספירה. הטקסט בנוי משבעה פסוקים, שבכל אחד מהם שש מילים, כך שבסך הכל יש ארבעים ושתיים מילים, אשר ראשי התיבות שלהן הן האותיות של שם בן מ"ב – אחד משמותיו הנסתרים של הקב"ה. שם זה נתפס כמעין צופן סודי המסוגל לפתוח את מקור השפע האלוהי המקיים את ישראל ואת העולם כולו. בשל משמעותו, השתבץ הפיוט בתפילות ובמעמדים בעלי אופי קבלי.
מזמור שיר ליום השבת – מזמור צב בתהלים נאמר לאחר שירת לכה דודי המסתיימת בהזמנת הכלה: בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא. יש מסורות בהן לאחר שירה זו ולפני אמירת המזמור הגבאי מכריז: "ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש". מיד כשאנחנו מקבלים את השבת, אנחנו אומרים ושרים מזמור זה לכבוד השבת שנכנסה.
במסורות אשכנזיות מודגש החידוש שבתפילה זו בכך שהחזן עומד במהלכה בימה של קריאת התורה ולא בתיבת החזן, ובכך שגם ילדים קטנים רשאים להובילה כשליחי ציבור. במסורות אלו התפתח בעשורים האחרונים "נוסח קרליבך", שבו קבלת השבת מלווה בשירה ובריקודים נלהבים של מזמורי התהלים ולכה דודי, לפי ניגוניו של ר' שלמה קרליבך.