אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנה
במה מדליקין / משנה, מסכת שבת פרק ב א. בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכַלָּךְ, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן,וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם לֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. ב. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים: בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד. ג. כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן, וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא וּמַדְלִיקִין בָּהּ ד. לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִילוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת, וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. ה. הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִים, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, מִפְּנֵי הַחוֹלֶה שֶׁיִּישָׁן פָּטוּר כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב וְרִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם. ו. עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. ז. שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׂרְתֶּן, עֵרַבְתֶּן, הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין [בנוסח אשכנז: תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּגָדָיו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא רַבְּתָא לְשַׁבְּתָא.] אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ אַל תִּקְרִי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: |
פרק המשנה 'במה מדליקין' הוא הפרק השני של מסכת שבת, ומכונה כך על שם המלים הראשונות הפותחות את הפרק. 'במה מדליקין' נאמר במהלך תפילת קבלת שבת בכל המנהגים (למעט נוסח חסידים), ומיקומו בתפילה שונה ממסורת למסורת. יש לציין כי בלשון המשנה 'נר' הוא כלי קיבול לשמן, שבתוכו נעוצה פתילה העשויה מחומר צמחי כלשהו. השירה וההתעלות של מזמורי ופיוטי קבלת שבת, מפנים מקומם לאמירת פרק משנה, הדן בנושא הלכתי – השמנים והפתילות הראויים להדלקת נרות שבת ומסתיים בדברים שאדם צריך לומר בתוך ביתו ערב שבת עם השקיעה. בחירה מפתיעה זו מעבירה את המתפלל מחוויית שירה וזמרה לשינון הלכות, ויש לתת טעם לדבר. יתכן שעורכי התפלה סברו שיש להכין כלים להכלת ההתלהבות, ואכן השינון הלקוני של הלכות מעשיות מסייע במעבר בין ימות החול לקדושת השבת. מבחינה זו הבחירה בפרק העוסק בשמנים ופתילות, כלומר ביחס שבין אור וכלי המהווה לו בסיס ומיכל, היא בחירה מתאימה ביותר. יתכן גם שרצו שלהדלקת הנרות בבית, תהיה מקבילה מילולית בבית הכנסת. לאמירת 'במה מדליקין' נוסף רצף פסוקים בעניין השלום. כנראה הטעם לכך הוא שהדלקת נרות שבת מביאה אתה שלום בית, שהרי בשל האיסור להדליק אש בשבת, אם לא יודלקו נרות לפני כניסת שבת, הבית יהיה אפל והאווירה שתשרור בחוג המשפחה תהיה עגומה. יכן גם שהטעם הוא הקשר בין שבת לבין שלמות ושלום. בנוסח אשכנז נוספת לרצף הפסוקים גם דרשה תלמודית המדברת על הכנות אישיות לקראת המעבר לשבת. |
• בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין – משניות א–ג דנות בשמנים ובפתילות הפסולים להדלקה. פתילות שנפסלו להדלקה הן אלו שהאש אינה נאחזת בהן יפה, ויש חשש שבשל כך, בשבת, יגעו בפתילה כדי שתבער טוב יותר ואז יהיה חילול שבת שכן הבעירה תגדל. שמנים שנפסלו להדלקה הם אלו שאינם נמשכים בנקל אל הפתילה ובשל כך יש חשש שבשבת יטו את כלי הקיבול, ה'נר', כדי ששמן רב יותר יגיע אל הפתילה ואז ייגרם חילול שבת בשל הגדלת הבעירה. • לא יִקּב אָדָם שפופֶרֶת של בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר – משנה ד אוסרת 'נר' שצורתו שונה מהמקובל. מדובר בנר כפול בו השמן ניגר בטפטוף או נמשך ביניקת פתילה מכלי אחד אל הכלי השני בו נעוץ הקצה הבוער של הפתילה. נר כזה נאסר כי בשל צורתו נוח לקחת ממנו שמן לצרכים שונים. אם יקחו ממנו שמן הוא יבער פחות זמן, והדבר אסור כי הוא מעין כיבוי אש בשבת. • הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר - משנה ה עוסקת במקרים חריגים בהם התירו לכבות נרות ועל ידי כך לחלל שבת. טעם ההיתר – פיקוח נפש. • עַל שלש עֲבֵרות נָשים מֵתות בִּשעַת לֵדָתָן - משנה ו מדברת על חשיבותה וחומרתה של מצוות הדלקת נרות, ומעמידה אותה בשורה אחת עם שתי מצוות אחרות שאף הן מתבצעות על ידי נשים והן: 'נידה' – כלומר הימנעות לבעלה מחיי אישות בזמן המחזור החודשי; ו'חלה' כלומר הצורך להפריש חלק מעיסת הבצק לפני אפיית לחם. • שלשה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לומַר בְּתוךְ בֵּיתו עֶרֶב שבָּת עִם חֲשכָה עִשּרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר – לפני כניסת השבת צריכות להיעשות כמה הכנות לקראת שבת, והדלקת הנר היא אחת מהן. בעל הבית אינו חייב לבצע הכנות אלו בעצמו אבל הוא אחראי לביצוען. |
כותר |
במה מדליקין |
---|---|
מסורת |
פורטוגזים - פורטוגזים כללי |
לחן ממסורת |
במה מדליקין, מסורת פורטוגזים - תוכן גולשים |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
שבת |
מועד התפילה |
קבלת שבת |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?