סאת'רלנד, ג'ורג', 1862-1942

ג'ורג' אלכסנדר סאת'רלנד (באנגלית: George Alexander Sutherland;‏ 25 במרץ 1862 – 18 ביולי 1942) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי, יליד אנגליה. הוא היה אחד מארבעת שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית שמונו לכהונתם על ידי הנשיא וורן הרדינג וכיהן בתפקיד בשנים 1922–1937. כחבר המפלגה הרפובליקנית היא גם ייצג את יוטה בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית. סאת'רלנד נולד בבקינגהאמשייר שבדרום-מזרח אנגליה ובילדותו עברה משפחתו לטריטוריית יוטה. לאחר שלמד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, הוא הקים משרד עורכי דין בעיר פרובו, ונבחר לסנאט המדינתי. ב-1900 ניצח סאת'רלנד בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, וב-1905 הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית. בעת כהונתו בקונגרס תמך סאת'רלנד בכמה צעדי מדיניות פרוגרסיבים, אך באופן כללי הוא יישר קו עם האגף השמרני של המפלגה. ב-1911 הוא נבחר לכהונה נוספות בסנאט, אך הפסיד ב-1916 לדמוקרט ויליאם ה. קינג. ב-1922 מינה הנשיא הרדינג את סאת'רלנד כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של ג'ון קלארק שפרש. סאת'רלנד היה אחד מארבעת הפרשים, קבוצה של ארבעה שופטים שמרנים שלרוב הצביעו נגד חוקי הניו דיל. ב-1938 הוא פרש מבית המשפט העליון ובמקומו מונה סטנלי ריד. סאת'רלנד כתב את חוות דעת הרוב בפסקי דין כמו "הכפר יוקליד נגד חברת המקרקעין אמבלר" (Village of Euclid v. Ambler Realty Co.), "פאוול נגד אלבמה" (Powell v. Alabama) ו"ארצות הברית נגד תאגיד הייצוא קרטיס-רייט" (United States v. Curtiss-Wright Export Corp.).