ההצגה "בר־כוכבא" תיאטרון אהל, 1945

הכרזה מבטאת את מקומה המרכזי של דמות בר־כוכבא באתוס הלאומי. היא מעוצבת בצבע אדום, המייצג את הסוציאליזם, ובצבעי שחור ולבן. בראש הכרזה מופיע שמו של נותן החסות – ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. שם התיאטרון, "אהל", מופיע באותיות אדומות גדולות בעברית ובאנגלית. מתחתיו, בגופן לבן, מופיע הכיתוב "תיאטרון פועלי ארץ ישראל" גם כן בשתי השפות.

שם ההצגה "בר־כוכבא" מופיע באותיות אדומות ובגדול במרכז הכרזה. מעליו מופיעים פרטי מועדי ההצגות הקרובות ומיקום ההצגה – "אולם אהל" בבית ארלוזורוב. מתחת לכותרת מופיע שם המחזה באנגלית באותיות קטנות. המחזה הוא מחזה היסטורי בשלוש מערכות מאת המחזאי י' ורכליצקי. המתרגם והמעבד הוא אברהם לוינסון, והבמאי הוא משה הלוי. הכרזה מציינת שמות של בעלי תפקידים נוספים, אך אינה כוללת את שמות השחקנים. ההצגה מתחילה בשעה שמונה, ויש פירוט של מקום מכירת הכרטיסים – בעברית ובאנגלית.

דמותו של בר־כוכבא והמרד ברומאים (135–132 לסה"נ) שימשו מקור השראה למחזות וליצירות ספרות, במיוחד מסוף המאה ה־19 – תקופת תחילתה של ההתעוררות הלאומית היהודית. המחזה "בר־כוכבא" נכתב בשנת 1897 על ידי המשורר הצ'כי ממוצא יהודי ירוסלב ורכליצקי, ותורגם, עובד והותאם למאה ה־20 על ידי אברהם לוינסון. המחזה המעובד הדגיש את עקשנותה של האומה היהודית הקטנה מול המעצמה הרומית, את הפילוג שהביא להפסד במרד, את בגידת העמים בישראל ואת היעדר הרצון של היהודים לצאת מן הגולה.

נושאים אלו נגעו ללב הציבור היהודי, ששאף בשנות ה־40 להשתחרר משלטון בריטניה בארץ ישראל. הצופים הזדהו עם מלחמתו של בר־כוכבא ובני דורו באימפריה הרומית ועם הצלחתם – הזמנית – להקים מדינה ריבונית. כפי שבמחזה מודגשת בגידת העמים באומה היהודית, כך גם רבים ראו בהפקרת העם היהודי בשואה הוכחה נוספת לכך שאין לסמוך על אומות העולם, והתמרמרו על הבחירה להישאר בגולה במקום לעלות לארץ. לדברי אברהם לוינסון: "מטרת ההצגה היא לחנך את הנוער שלנו על האמונה והגבורה ולמסור את ירושת בר־כוכבא לדורות".

ההצגה עוררה תגובות שונות. היו ששיבחו את השפעתה החינוכית, לדוגמה: "יש בהצגה זו שיעור עליון בידיעת המולדת. ירשמו לעצמם מורינו: התלמידים חייבים לראות את 'בר־כוכבא'. זהו מניפסט עבור הנוער!" (א' אריאל). מנגד, היו שחששו כי הצגה המצדיקה את המרד עלולה לעודד תסיסה נגד השלטון הבריטי ואף לעודד שימוש בנשק לפתרון משברים. היו שטענו כי היא עלולה לעודד את בני הנוער להצטרף לארגונים פורשים ומסוכנים כמו האצ"ל והלח"י (למשל, לאה גולדברג וד"ר עזריאל קרליבך).

תיאטרון פועלי ארץ ישראל "אהל" נוסד בשנת 1925 על ידי השחקן והבמאי משה הלוי, ונועד לשמש "ביטוי לתרבות העבודה ועמל אנוש, לאידאלים, לשאיפות המפעמות בלב ציבור פועלים ארצישראלי". עם זאת, המחזה "בר־כוכבא" לא היה מחזה מקורי, והוא ביטא תפיסות ציוניות־לאומיות ולא השקפות סוציאליסטיות.