טיוטת הבית הרביעי בשיר "ירושלים של זהב"

{שלנו הם} חזרנו אל בורות המים

ל{ה}שוק ול{ה}כיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע

{משוררות רוחות} (אלפי שמשות זורחות) 

נשוב נרד אל ים-המלח

בדרך יריחו.

 {בסוגריים המילים שנמחקו}

לקראת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1967 הזמין ראש עיריית ירושלים טדי קולק שיר מיוחד על ירושלים שיושמע מחוץ לתחרות. גיל אלדמע, שהיה מעורכי הפסטיבל, הפנה את בקשתו של קולק לנעמי שמר. בהשראת הסיפור התלמודי על התכשיט "ירושלים של זהב" שהבטיח רבי עקיבא לתת לאשתו רחל, ובהשראת קינתו של רבי יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך", כתבה נעמי שמר את השיר "ירושלים של זהב", שכלל שלושה בתים.

בפסטיבל הזמר והפזמון שרה שולי נתן את השיר החדש של נעמי שמר, והוא התקבל בקהל בהתלהבות ובהתרגשות רבה.
שלושה שבועות לאחר הפסטיבל פרצה מלחמת ששת הימים, ובמהלכה אוחדו שני חלקי העיר ירושלים תחת שלטון ישראל.
הבית הרביעי נוסף לאחר שנעמי שמר שמעה ברדיו את הצנחנים שרים את שירה ליד הכותל. הפריט שלפנינו הוא הטיוטה של הבית הזה, והוא מאפשר לעקוב אחר המחיקות והשינויים שנעמי שמר ערכה בשיר. הוא נכתב על דף בפנקס טלפונים שהיה זמין באותם רגעים ומלמד על ההתרגשות הגדולה שחשה נעמי שמר כאשר שמעה על כיבוש העיר העתיקה. הבית הרביעי בשיר מתאר מצב הפוך לזה שתואר בבית השני: בעוד בבית השני נכתב "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית", בבית הרביעי נכתב "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית".

"ירושלים של זהב" קיבל מעמד מיוחד בתרבות הישראלית. הוא אחד השירים הידועים ביותר של נעמי שמר, מהאהובים ומהמרגשים שבכל הזמנים.

כשנעמי שמר שרה את השיר המלא בפני חיילים משחררי ירושלים לאחר המלחמה, הם מחאו לה כפיים והיא ענתה שמחיאות הכפיים מגיעות להם, מפני שקל יותר לשנות שיר מאשר לשנות עיר.