השלגר - הצנע, כרזת בחירות משנת 1951

במרכז הכרזה נראה אזרח לבוש בלויי סחבות, יושב על כיסא, המום, מודאג וזועם, כשהוא צופה בתזמורת שנראית כמסמלת אי-סדר כלכלי. על התזמורת מנצח ראש הממשלה דוד בן־גוריון, והנגנים הם שרים בולטים: דב יוסף (טרומבון), אליעזר קפלן (תוף), גולדה מאיר, ש"ז שרגאי, הרב מימון ודוד רמז. כולם מנגנים את אותה מנגינה - "צנע", שהפכה לדבר הכרזה ל"שלגר" חוזר ונשנה. האזרח שבחזית צועק שיחליפו את הפזמון, אך התשובה העקיפה של הממשלה - שאין פזמון אחר - מבטאת חוסר פתרונות.

הכרזה מבקרת את מדיניות הצנע שהונהגה בישראל בשנים 1949-1959, שכללה קיצוב במזון, ריהוט, הלבשה ומטבע חוץ. המטרה הייתה לספק צרכים בסיסיים לכל האזרחים בתקופה של עלייה המונית, מחסור בתקציב ומטבע חוץ, ומניעת הפקעת מחירים. כל אזרח קיבל פנקס תלושים לצורך רכישת מוצרים.

לפי עמדת הציונים הכלליים, יש לבחון מחדש את המדיניות ולהעדיף משק חופשי וכלכלה ליברלית. הכרזה משקפת את עמדת המפלגה כלפי שלטון מפא"י, תוך שימוש בהומור גרפי וביקורת נוקבת על התנהלות הממשלה מול המצוקה הכלכלית של האזרחים.
מדיניות הצנע בוטלה בהדרגה החל מ־1952.

הכרזה מדגימה את המתח הפוליטי והחברתי בישראל של ראשית שנות ה־50, ואת המאבק בין גישות כלכליות שונות בחברה הישראלית הצעירה.