אגם נהריים בזמן שיטפון, 1969

​מפעל החשמל בנהריים היה ניסיון ציוני ראשון לבסס את ייצור החשמל בארץ ישראל על טכנולוגיות הידרו־אלקטריות. רוטנברג, שהיה מעורב בהקמתן של תחנות קטנות בערים שונות בארץ ישראל כבר בראשית המאה ה־20, חלם על מפעל ייצור חשמל גדול שיספק חשמל באמצעות רשת הולכה ליישובים השונים. הוא קנה את השטח, ייבא עובדים והקים עבורם יישוב, בנה מערכת תעלות וסכרים ולבסוף התקין את טורבינות המים, ובשנת 1932 החל המפעל לספק חשמל.

בתצלום נראה הסכר שמעל נהר הירמוך, ובו מים זורמים בעוצמה רבה. הסכר נבנה לרוחב נהר הירמוך כדי ליצור אגם , וממנו הועברה תעלה למפלי מים שנשפכו לנהר הירדן. התעלה מקשרת בין האגם שנוצר מאחורי סכר הירמוך ובין הירדן, והיא נועדה לפתור את ההבדלים בכמויות המים הזורמים בנהרות האלה. במרכז המפלים המלאכותיים הועמדו טורבינות לייצור חשמל.

תחנת הכוח פעלה במשך 16 שנים והצליחה לספק בשיאה 18 קילו־ואט. במלחמת העצמאות נהרסה התחנה בידי הלגיון הירדני ומעולם לא חזרה לתפקד כתחנת כוח.

החלוציות שבמפעל החשמל של רוטנברג התבטאה לא רק במפעל חשמל חדשני בארץ ישראל, אלא גם בהקמת נקודת יישוב יחידה בעבר הירדן המזרחי. התיישבות זו התאפשרה בזכות חוק מיוחד שנחקק על ידי הירדנים, שהתיר מכירת שטח של 6,000 דונמים לחברת החשמל. עובדי המפעל התגוררו ביישוב "תל-אור", שהוקם לפי הדגם של "יישוב־מפעל".