• (א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) שְׁמַע, אֱלֹֹהִים, קוֹלִי בְשִׂיחִי, כשאני שוטח את כאבַי. מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר, תשמור את חַיָּי, (ג) תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד, מהסתודדות, ממועצת מְרֵעִים, מֵרִגְשַׁת, מהמהומה שמחוללים פֹּעֲלֵי אָוֶן, עושי רֶשע, (ד) אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב את לְשׁוֹנָם, דָּרְכוּ את חִצָּם - חֵץ הלשון, המרוח בדָּבָר מָר. אין אלו חצים סתם; חציהם מורעלים. (ה) לִירֹת בַּמִּסְתָּרִים על תָּם, פִּתְאֹם יֹרֻהוּ, יירו בו וְלֹא יִירָאוּ. את מעשיהם הם עושים בסתר, בדרכי עקיפין וכזב. (ו) יְחַזְּקוּ לָמוֹ, הם מתאמצים, מכינים היטב דָּבָר רָע, או: מחזקים זה את זה בדברים רעים; יְסַפְּרוּ, נדברים ביניהם לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים. ומכיוון שהם פועלים במסתרים, אָמְרוּ: מִי יִרְאֶה לָּמוֹ, אותם?! (ז) יַחְפְּשׂוּ, הם מחפשים עוֹלֹת, דברי עוול, תַּמְנוּ, השלימו עד קצה היכולת חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ, חיפוש יסודי. וְכל זה הוא בקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק. מאחר שהדברים נסתרים עמוק בלבם, לא נותר למושא פגיעתם אלא להתפלל. את המשך הדברים אפשר אפוא לפרש כתפילה וכביטוי משאלות או כתיאור היענותו של ה' לרחשי מצוקתו של דוד, בין שהיה זה באותו אירוע או במקרים דומים בעבר, שבהם הוא מחזק עתה את עצמו: (ח) וַיֹּרֵם אֱלֹֹהִים, ה' יורה בהם חֵץ פִּתְאוֹם, חץ של הפתעה, חצים אלו הָיוּ מַכּוֹתָם. (ט) וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ, הם הביאו מכשול על עצמם את לְשׁוֹנָם. אותה לשון שבה הם השתמשו נגדי היא המכשילה אותם. נוכח כישלונם יִתְנֹדְדוּ, ינודו בתימהון ובזעזוע כָּל הרֹאֵה מה אירע בָם, מה עלה להם בסופם. (י) וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם את עונשם של הרשעים, וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹֹהִים, וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ. מפלתם הגמורה של הרשעים הנובעת מתוך תכניותיהם-שלהם, מוכיחה לשאר בני האדם שהעולם מנוהל ומסודר בצדק. (יא) ואז - יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ, וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|