• (א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר תודה ושמחה. (ב) לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה, אֱלֹֹהִים בְּצִיּוֹן. דברי השירה והשבח לה' אינם מספיקים, ואולי אף עלובים. את ה' נוכל להלל יותר בשתיקתנו מאשר במלותינו, שכן השתיקה כוללת את מה שאנחנו יכולים לומר ואת מה שאיננו יכולים לומר. וּלכל היותר, מה שיכול אדם לעשות הוא - לְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר. במקום להאריך בדברי שירה האדם צריך למלא את ההתחייבויות שחייב את עצמו בהן כלפי הקדוש ברוך הוא. (ג) אתה הוא שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, ועָדֶיךָ, אליך כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ להתפלל, לבקש ולהודות. (ד) דִּבְרֵי, ענייני עֲוֹנֹת גָּבְרוּ, רבו מֶנִּי, ממני. למרות ריבוי חטאי מובטח אני כי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. לולא כן לא יכול הייתי לעמוד במשא עוונותַי. (ה) אַשְׁרֵי זה שתִּבְחַר וּתְקָרֵב אותו, והוא יִשְׁכֹּן בחֲצֵרֶיךָ. הלוואי שנהיה גם אנו בין מקורביך - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קְדֹשׁ, בקדושת הֵיכָלֶךָ. (ו) בעשיית נוֹרָאוֹת, נפלאות, דברים גדולים ונשגבים בְּצֶדֶק, בצדקך תַּעֲנֵנוּ, תענה לתפילתנו, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, מִבְטָח לכָל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם, קצות העולם הרְחֹקִים. דוד מרחיב בדברי השבח של ה': (ז) מֵכִין, מכונן, מייסד הָרִים בְּכֹחוֹ. ההר המתנשא, הנערם שכבה על גבי שכבה, סלע על גבי סלע, הוא אחד הביטויים לעצמה האלוקית, לכך שה' נֶאְזָר, חוגר עצמו בִּגְבוּרָה. (ח) דרך אחרת שבה מופיעה גבורתו -מַשְׁבִּיחַ, משקיט שְׁאוֹן יַמִּים, רעשו של הים הסוער, את שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם. ובתחום נוסף - משתיק הֲמוֹן לְאֻמִּים, מהומת העולם האנושי. (ט) וַיִּירְאוּ, פחדו יֹשְׁבֵי קְצוֹת העולם מֵאוֹתֹתֶיךָ, נפלאותיך, או: תופעות הטבע שבראת הנראות בכל מקום. את מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב, קצה המזרח והמערב תַּרְנִין, תביא לידי שירה, כביכול. בכל העולם שרים ומתפללים אליך. מעבר לביטויי הכוח והעצמה של אלוקים, העולם מלא בברכתו. (י) פָּקַדְתָּ, אתה זוכר לטובה את הָאָרֶץ, וַתְּשֹׁקְקֶהָ, ממלא את תשוקתה, או: משקה אותה. רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה, אתה מעשיר אותה בשפע רב, בפֶּלֶג אֱלֹֹהִים, אפיקי מים גדולים מָלֵא מָיִם, תָּכִין, תזמין את צמיחת דְּגָנָם, כִּי כֵן, כך, או: על בסיס תְּכִינֶהָ, ייצבת את הארץ. (יא) את תְּלָמֶיהָ של הארץ רַוֵּה נא בגשמים; נַחֵת, תן נחת לגְּדוּדֶהָ, לגדודיה. פירוש אחר: הורד מים לחריציה, בקעותיה ולגאיותיה; בִּרְבִיבִים, טיפות גשם תְּמֹגְגֶנָּה, תרכך אותה, ואת צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ. (יב) עִטַּרְתָּ, אתה מייפה את שְׁנַת טוֹבָתֶךָ, כאשר ברכה זו נמשכת שנה שלמה, וּמַעְגָּלֶיךָ, המאורעות המתחוללים בעולם, נסיבות הזמן כולן יִרְעֲפוּן, מזילים דָּשֶׁן, שמן, דברים משובחים. (יג) יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר. בשנה טובה נאות המדבר אינם נזקקים לשרוד במאבק מתמיד במדבר המקיף אותם, אלא מימיהם גם זורמים החוצה ומשקים את המדבר, ובגִיל, שמחה בצמחייה השופעת בשנה זו גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה, נעטפות. (יד) לָבְשׁוּ כָרִים, כרי העשב את הַצֹּאן. המרחבים המוריקים מלאים בצאן הרועה בהם, וַעֲמָקִים שבין ההרים או השטחים הנמוכים מחוץ לתחום ההרים יַעַטְפוּ בָר, בתבואה, יִתְרוֹעֲעוּ, יריעו תרועות שמחה, וייתכן גם: יהפכו רֵעים ויתחברו; בזמנים של שפע, הכול נעשים סמוכים זה לזה ומיודדים זה עם זה, אַף יָשִׁירוּ. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|