• מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ – בגלל חטאינו, הוגלינו על ידי אויבינו מארץ ישראל. • וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ – נעשינו רחוקים מאדמתנו, מהארץ, בהיותנו בארצות הגלות. • וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת – ואין לנו יכולת לעלות לבית המקדש בשלושת הרגלים, ולקיים את ציווי התורה, "שלוש פעמים בשנה יראה", המובא בהמשך. • בְּבֵית בְּחִירָתָךְ – בבית המקדש, המקום אשר בחר הקב"ה כמקום שכינתו. בפסוקים רבים בתנ"ך מכונה מקום המקדש בכינוי "המקום אשר יבחר ה'" (ראו למשל דברים יב, יא). • בִּנְוֵה הֲדָרָךְ – בביתך ההדור, המפואר; כינוי נוסף לבית המקדש. נְוֵה – בית, משכן. • בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו – כינוי נוסף לבית המקדש. בכמה מקומות בתנ"ך מכונה בית המקדש בכינוי "הבית אשר נקרא שמי עליו" (ראו למשל ירמיהו ז, י), או "בית ה'", כמו בתהלים (קכ"ב, א): "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". • מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְמִקְדָּשָׁךְ – בגלל הידיים שהורמו על בית המקדש להורסו ולהחריבו. • יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ – הלוואי שיעלה רצון לפניך לעשות את הדבר הזה; איווי לכך שהקב"ה ירצה את הדבר אותו מבקש המתפלל. • וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה – אנא בנה את בית המקדש במהרה בימינו, בקרוב. • וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ – אנא עשה שבית המקדש יהיה מכובד ביותר. ככל הנראה על פי הפסוק (חגי ב, ט): "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן". • אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ – כינויים לאל, המבטאים פן מסוים של יחסו של המאמין לקב"ה: יחסים של בן ואביו, או יחסים של עבד ומלכו. • גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ – מלוך עלינו בצורה גלויה. • וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חַי – אנא התגלה ומלוך עלינו באופן שיהיה גלוי ונראה לכל העולם. • וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם – קבץ את כל היהודים שהתפזרו בגלויות השונות ברחבי העולם אל ארץ ישראל. • בְּרִנָּה – בשירה, בשמחה. • בְּשִׂמְחַת עוֹלָם – בשמחה גדולה, בשמחה נצחית, שלא יהיה אחריה עצב. פירוש אחר: שמחת עולם – שמחה שמעולם, שמחה שכבר היתה לעם ישראל כשיצאו ממצרים. מיוסד על הפסוק המופיע (בשינויי נוסח קלים) פעמיים בדברי הנביא ישעיהו: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". (ישעיהו לה, י). • קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ – הקורבנות שהתורה מחייבת אותנו להקריב. • תְּמִידִים – קורבנות מסוג קורבן התמיד. את קורבן התמיד היו מקריבים בבית המקדש פעמיים בכל יום ויום: פעם אחת בבוקר ופעם אחת בין הערביים. • וּמוּסָפִים – קורבנות מסוג מוסף, שהיו מוקרבים בבית המקדש בימים מיוחדים, כמו: שבתות, ראשי חודשים, שלושת הרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים. • מוּסְפֵי יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְ... – אם יום החג היה נופל ביום השבת, היו מקריבים בבית המקדש שני סוגים של קורבן מוסף – אחד של החג, ואחד של השבת. על כן במקרה והרגל חל בשבת, מזכירים בתפילה את שני המוספים: גם של שבת וגם של הרגל, ונוקטים בלשון רבים: "מוּסְפֵי". • חַג הַמַּצּוֹת – חג הפסח, לפי אחד מהכינויים שלו בתורה. • שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת – שמיני עצרת, החג החל ביום השמיני מתחילת חג הסוכות. זהו החג שבארץ ישראל נחגג גם כיום שמחת תורה. • מִקְרָא קֹדֶשׁ – יום שקוראים אותו קודש, יום קדוש ומיוחד, שנוהגים בו בצורה מיוחדת. • מֶלֶךְ רַחֲמָן – הקב"ה, שהוא מלך העולם, ומרחם על כל מה שברא. • טוֹב וּמֵטִיב – הקב"ה, שהוא טוב, וגורם טובה לאחרים. פירוש אחר (ע"פ פירוש מצודת דוד): הקב"ה מטיב למי שמתפלל ומבקש ממנו, וטוב גם למי שלא מבקש. מיוסד על לשון הפסוק בתהילים (קיט, סח): "טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ". • הִדָּרֶשׁ לָנוּ – הימצא לנו, היה נא מצוי וקשוב לבקשתנו. • שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ – חזור אלינו ברחמיך, רחם עלינו ושוב להשרות את שכינתך עלינו. דומה ללשון הפסוק בישעיה (סג, טו): "הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ". • בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ – בזכות האבות שעשו את רצונך: אברהם, יצחק ויעקב. • בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה – בנה מחדש את בית המקדש, שהוא כביכול ביתך, המקום להשראת שכינתך. • כּוֹנֵן – ייסד, בנה. • הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ – עשה שנראה את בית המקדש בנוי. • שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ – שמח אותנו על ידי בנייתו המפוארת. • וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ – החזר את השכינה שלך לתוך בית המקדש; השכינה שגלתה ממקום המקדש בזמן החורבן. • וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם – החזר את הכוהנים, צאצאי אהרן הכהן, לעבוד את עבודת הקורבנות בבית המקדש כפי שעבדו שם לפני החורבן. • וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם – החזר את הלויים, בני שבט לוי, למקום המיועד להם בבית המקדש לשורר שירים לכבודך. לְדוּכָנָם – מדרגות היו בבית המקדש שעליהן היו עומדים הלויים כל יום ושרים מזמורים לקב"ה, ומדרגות אלה כונוּ 'דּוּכָן'. • וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם – החזר את היהודים למשכנם, לארץ ישראל. • נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה – נעלה לירושלים, ונבוא לבית המקדש כביכול להיראות לפניך, לבקר בביתך. • בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ – שלוש פעמים בשנה: פסח, סוכות ושבועות. • שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר וגו' – פסוק מלא בספר דברים (טז, טז). מצווה על כל זכר לעלות לבית המקדש בירושלים שלוש פעמים בשנה: בפסח, בסוכות ובשבועות. יֵרָאֶה – יבוא להיראות, כביכול, לפני הקב"ה. כָל זְכוּרְךָ – כל הזכרים שבך. בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר – בבית הבחירה, בית המקדש. • וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי ה' רֵיקָם – לא יבוא בידיים ריקות, כביכול, אלא יביא אתו קורבנות המיוחדים לחג, "עולות ראייה" ו"שלמי חגיגה". • אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ – קורבנות אלה היו יחסיים לפי רמת הפרנסה וההשתכרות של המביא אותם: אדם בעל עושר רב היה מביא עולות מרובות יותר ושלמים מרובים יותר.
|