ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יום אל זרח / ר' דוד בוזגלו יוֹם אֵל זָרַח בִּמְסִבּוֹ, הָהָר חֲמָדוֹ עַל אֹום עֲדַת מִי מָנָה עַם צֹאן יָדוֹ נָח, וְשָׁם שָׂם לוֹ מִשְׁכָּן הוֹרִיד שֹׁוכֵן עַד דָּת חַיִּים וּשְׁנָאָהּ וּלְעַם רָם לְבַד פֵּרְשָׁהּ וּקְנָאָהּ כִּי הוּא מָצָא חַיִּים וְעֶדְיוֹ עָדָה נָשָׂא עֲמָלוֹ וּכְמַיִם חָלַף וְעָדָה סוֹבֵב נָא הֵיכָלִי, יָהּ, עַד מָה תִּישַׁן תָּעֹז יָד עַם עָנִי עַל אַלּוּף לוֹטָן יָקוּם יִתְעוֹדֵד יַשְׁלִיךְ עֹול זָרִים יַתְמִיד גּוֹי אֶחָד עַד לְדוֹר דּוֹרִים |
|
פיוט של ר' דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו של העת האחרונה. השיר נשתמר בפי יחידים , בהם ר' חיים לוק, בכיר תלמידיו של ר' דוד בוזגלו, שביצע אותו לאחרונה וגאל פיוט משכחה. זהו שיר לכבוד התורה, המתאר את נתינתה לעם ישראל במעמד הר סיני והוא נכתב על בסיס לחן לשיר קיים בשפה הערבית. לפיוט זה אין בהכרח מועד קבוע בסדר השנה, אולם על פי תוכנו הוא מתאים מאוד לחג השבועות – בו חוגגים את מתן תורה – או לחילופין לשמחת תורה: החג בו מסתיים מחזור הקריאה השנתי של פרשיות השבוע בבתי הכנסת, ומתחיל מחזור קריאה חדש. השיר פותח בפזמון, "יוֹם אֵל זָרַח בִּמְסִבּוֹ", בו מתואר בחגיגיות יום נתינת התורה על פסגת הר סיני: הקב"ה יורד כביכול מן השמיים אל ההר, כדי להתגלות בפני בני ישראל, ולמסור להם את תורתו. כדרך הפיוט הקלאסי, שתולים בשיר רמזים דקים ללשון פסוקים, אותם דרשו חז"ל על מתן תורה: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב), "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (שיר השירים א, יב), ועוד. [מעניין לציין כי הפסוק האחרון שימש השראה לשיר אחר ממסורת מרוקו, שגם הוא עסק בתורה ונתינתה ('נרדי נתן ריחו'/ ר' אברהם אבן מוסא)]. בבית הראשון בשיר נמשך המהלך של הפתיחה, והוא מספר על מעמד הר סיני, מעלותיה של תורת אלוהים והקשר שנוצר – דרכהּ – בינו ובין עם ישראל. התורה מכונה בו "דת חיים", בה מוצאים היהודים את מקור חייהם. בצורה מעניינת, מזכיר בית זה ז'אנר שהיתה מפותח בשירה העברית בימי הביניים, והיא שירת הצימודים (למשל ב'ספר הענק' של רבי משה אבן עזרא): בשתי השורות האחרונות חורז המחבר במילה שהגייתה זהה ('עדה'), אך היא מקבלת משמעות שונה בכל שורה. בבית השני של השיר מתחולל מעבר מפתיע – מסיפור אירועי העבר לתפילה על ההווה והעתיד; הדובר מפסיק לדון בתורה ובהר סיני, ומפציר באל להציל את עמו, ולשים סוף לשעבודו לעמים זרים ("תָּעֹז יָד עַם עָנִי עַל אַלּוּף לוֹטָן... יַשְׁלִיךְ עֹול זָרִים"). המעבר בין שני בתי השיר מייצג את המעבר בין שני הרים חשובים בהיסטוריה היהודית: הר סיני מצד אחד, בו ניתנה התורה בקולות ובברקים, והר המוריה מצד שני, ההר שהתקדש לדורות בתור מקום היכל ה'. הקצב המהיר של השיר מעורר בלב השומעים שמחה והתלהבות, כיאה לפיוט החוגג את מתן תורה, אולם מצד שני מורגשות במנגינה גם תחושות בהילוּת ואי נינוחוּת מהמצב הקיים של הגלות. אלו מחזקות את דחיפותה ואת אמינותה של הפנייה לאל בבקשה לגאולה. |
| •? זָרַח – הופיע, נגלה, התגלה. ע"פ הפסוק: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" (דברים לג, ב). הפסוק נדרש ע"י חז"ל על מעמד הר סיני. ? בִּמְסִבּוֹ – המקום שבו האל מיסב, כביכול, יושב בהסיבה, כדרך המלכים. על פי פסוק בשיר השירים (א, יב) : "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ". פסוק זה נדרש ע"י חז"ל על מעמד הר סיני. לפי המדרש, "מסיבו" של המלך (שהוא משל לקב"ה) נמצא ברקיע, או – דבר אחר – בחופתו. ? הָהָר חֲמָדוֹ – ההר שמצא חן, כביכול, בעיני הקב"ה, לתת עליו את התורה – הר סיני. מבוסס על פסוק בתהלים (סח, יז), מן המזמור אותו אומרים בקהילות הספרדיות בחג השבועות, חג מתן תורה. חז"ל דרשו פסוק זה ופסוקים נוספים בפרק ס"ח בתהלים על מעמד הר סיני. ? עַל אֹום עֲדַת מִי מָנָה – הקב"ה נגלה לעם ישראל, המכונה בכינוי המסורתי "אֹום עֲדַת מִי מָנָה". זהו כינוי פייטני קדום לעם ישראל, המבוסס על דבריו של בלעם, בשאלה הרטורית שלו שהוסבה על בני ישראל (במדבר כג, י): "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל", כלומר: מי הוא זה המסוגל לספור את בני ישראל, שהם רבים כעפר הארץ. הכינוי "עֲדַת מִי מָנָה" מופיע ככתבו כבר אצל הפייטן הארצישראלי הקדום ר' אלעזר בירבי קליר (למשל בקדושתא שלו לשבועות "אלה החוקים אשר הם ניתנו משחקים", ובמקומות רבים נוספים). מאוחר יותר מופיע גם אצל פייטנים אחרים, כדוגמת רב סעדיה גאון ("אז בבטוח על תוהו"). הכינוי מוכר לרבים ישירות מפיוט של קהילות אשכנז המושר בסופו של ליל הסדר, "חסל סידור פסח כהלכתו", מאת ר' יוסף טוב עלם, שם מבקש הדובר מהקב"ה: "קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה". ? עַם צֹאן יָדוֹ – עם ישראל, שנמשל כצאן של הקב"ה. מבוסס על הפסוק בתהלים (צה, ז): "כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ". ? וְשָׁם שָׂם לוֹ מִשְׁכָּן – שם, על פסגת הר סיני, השכין הקב"ה את שכינתו בשעת מתן תורה. על פי הכתוב (שמות כד, טז): "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי". הפייטן משתמש כאן כשיבוץ גם בלשונו של פסוק אחר בשמות (טו, כה): "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". ? הוֹרִיד שֹׁוכֵן עַד דָּת חַיִּים – הקב"ה, הקיים לנצח, הוריד על הר סיני את התורה, המכונה כאן "דת חַיִּים". ? שֹׁוכֵן עַד – הקב"ה. ע"פ ישעיה (נז, טו), "כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ". ? וּשְׁנָאָהּ – ושנה אותה, ולימד אותה. ? וּלְעַם רָם לְבַד פֵּרְשָׁהּ וּקְנָאָהּ – הקב"ה לימד ונתן את התורה לעם ישראל בלבד, המרומם מכל העמים. וּקְנָאָהּ – והקנה אותה, העניק אותה. ייתכן שהכותב יוצר כאן רמיזה גם לנביא שעל ידו ניתנה התורה (ושלא מוזכר במפורש בשיר) – משה בן עמרם. ? כִּי הוּא מָצָא חַיִּים – עם ישראל שקיבל את התורה מקבל על ידה חיים, גשמיים ורוחניים כאחד. ע"פ דבריה של החוכמה בספר משלי (ח, לה): "?ִי מֹצְאִי מָצָא חַ?ִים". ? וְעֶדְיוֹ עָדָה – עם ישראל קיבל בשעת מתן תורה תכשיט יקר. ניתן לפרש זאת באופן פשוט כביטוי סמלי לקבלת התורה, שהיא יקרה מפנינים. אולם נראה כי יש כאן התייחסות לפסוק ולמדרשו; הפסוק – "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו), נדרש על ידי חז"ל על מעמד הר סיני ועל חטאם של ישראל: "דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל, קשרו לו שני כתרים: אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע..." (תלמוד בבלי, שבת פח, ע"א). ? נָשָׂא עֲמָלוֹ – הקב"ה העביר ומחה את עוונות ישראל, או לחילופין שם קץ וסוף לצרותיו. ? וּכְמַיִם חָלַף וְעָדָה – עמלו של עם ישראל חלף והועבר כמו מים שזרמו ואינם. ? סוֹבֵב נָא הֵיכָלִי – אנא, הגן על ארץ ישראל, המכונה 'היכל', כבית המקדש השוכן בה. • עַד מָה תִּישַׁן – עד מתי תישן, כביכול, ולא תתערב בגלוי במציאות. ע"פ תהלים (מד, כד-כה): "עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי... לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר". ? תָּעֹז יָד עַם עָנִי – תחזקנה ידיו של עם ישראל, המכונה כאן 'עם עני' – עם מסכן וחלש פיזית. עם עני – ע"פ שמואל ב' (כב, כח): "וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ". ? עַל אַלּוּף לוֹטָן – הדובר מבקש שתתחזק ישראל ותגבר על מלכות אדום (בראשית לו, כט). במסורת המדרש והפיוט, עשיו ואדום מזוהים עם רומי ועם ממשיכיה – מלכויות נוצריות שקמו במקומה. • יִתְעוֹדֵד – יתגבר, יתחזק. ? יַשְׁלִיךְ עֹול זָרִים – ישתחרר מהשעבוד למדינות זרות. ? יַתְמִיד גּוֹי אֶחָד עַד לְדוֹר דּוֹרִים – עם ישראל יתקיים לנצח. גּוֹי אֶחָד – כינוי לעם ישראל, ככתוב: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג). |
| כותר |
יום אל זרח |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבועות;שמחת תורה / שמיני עצרת |
| מקום החיבור |
NLIUmbraco.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91 |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
