ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יגדל שם אל חי / ר' ישראל נג'ארה יִגְדַּל שֵׁם אֵל חַי עוֹשֵׂנִי מִבִּינָתוֹ יַעֲנֵנִי עַל בָּמוֹתַי יַדְרִיכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי שֵׁם קָדְשׁוֹ יָעִיר שְׁנָתִי יוֹם הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי יוֹם יוֹם תּוֹדֶה יְחִידָתִי לָאֵל בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַי רָחַשׁ לִבִּי עַל מִשְׁכָּבִי אֶל נַפְשִׁי אֲשֶׁר תּוֹךְ קִרְבִּי מַה תִּשְׁכְּבִי שִׁירוֹת הַרְבִּי וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי אוֹמַר לָאֵל שִׁיר הֶגְיוֹנִי כִּי מִמָּךָ מַעֲנֶה לְשׁוֹנִי מִיַּד אוֹיְבִי הַצִּילֵנִי צוּרִי בְּיָדְךָ עִתּוֹתָי לְךָ אוֹחִיל כָּל יְמֵי הֶבְלִי וְאִם אֲנִי חַלָּשׁ בְּלִי אוֹן תָּחוֹן מִשַּׁחַת בְּלִי הַבֵּט כִּי רַבּוּ אַנְחוֹתָי חָנֵה כְאָז תּוֹךְ זְבוּלִי מַה לְּךָ תַּעֲלֶה אֶל זְבוּלִי בְּנֵה בֵיתְךָ תּוֹךְ גְּבוּלִי וְתִשְׁכֹּן בְּצֵל קוֹרָתִי זָנַחְתִּי טוֹב מִיּוֹם נוֹדָךְ אֵלֵךְ נִדָּח כְּדַל וָדָךְ שְׁעֵה שַׁוְעִי כְּרֹב חַסְדָּךְ כִּי לְךָ אַגִּיד קוֹרָתִי קְרַב יִשְׁעִי וּשְׁנַת גּוֹאֵל אֶל אָסִיר בְּיַד מַגְדִּיאֵל אֵל צוּר פּוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל פְּדֵנִי מִכֹּל צָרָתִי |
|
פיוט הנוהג בכמה מן הקהילות הספרדיות - במסורת לבנון מושר הפיוט בשבת ובשמחות, במסורת מרוקו זהו פיוט לכל עת ובמסורת בבל מופיע השיר בשירת השבחות ליום ששי. מחברו של הפיוט הוא ר' ישראל נג'ארה (צפת-דמשק-עזה, המאות ה- 16-17) – מגדולי הפייטנים בכל הדורות – אשר חתם את שמו בראשי המחרוזות ('ישראל') בתוספת המלה 'חזק'. תוכן הפיוט פשוט למדי, ומוכר מפיוטים רבים - שירה לאל ובקשת גאולה. אולם עיצובו של ההיגד הרווח והשגרתי נעשה כאן בדרך ייחודית, ובווירטואוזיות המאפיינת את שירת ר"י נג'ארה בכללותה: לאחר דברי פתיחה כלליים במחרוזת הראשונה, מתאר המשורר במחרוזת השנייה את הודאת נפשו לאל בכל בוקר על שהשיבה לגוף המתעורר משנתו; אלא שבמחרוזת הבאה, הוא פונה כביכול אחורה בזמן, ומתאר שיחה פנימית המתחוללת בין ליבו ונפשו כשהוא הולך לישון: "רָחַשׁ לִבִּי עַל מִשְׁכָּבִי / אֶל נַפְשִׁי אֲשֶׁר תּוֹךְ קִרְבִּי / מַה תִּשְׁכְּבִי? שִׁירוֹת תַּרְבִּי! / וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?"; כך, אם במחרוזת השנייה מברך הדובר את האל בהשכמת הבוקר, הרי במחרוזת השלישית הוא מערער על עצם מעשה השינה, הנתפס כ'בזבוז זמן' יקר בו יכולה נפשו לשיר לבוראה ולהתמזג עימו. הדובר בפיוט כביכול אינו ממתין לבוקר כדי לשיח עם הקדוש ברוך הוא; הוא פונה אליו בתפילה כבר בלילה, כדברי משורר התהלים (מב, ט) "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי". |
| • יִגְדַּל שֵׁם אֵל חַי עוֹשֵׂנִי – יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא, בוראי, שהוא 'אֵל חַי' (כינוי מקראי על פי יהושע ג, י, ועוד). גדולת השם מבטאת כבוד, הדר ומלוכה, כבפתיחת ה'קדיש': "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" [=יתגדל ויתקדש שמו הגדול]. • מִבִּינָתוֹ יַעֲנֵנִי – מחכמתו ישיב לי. פרפראזה על דברי צופר הנעמתי בספר איוב (כ, א-ג): וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי. ובעוד צופר שומע כביכול את עצמו, במעין קול פנימי המדבר אליו מתוכו, פה מבקש המשורר לשמוע בינה מן הקדוש ברוך הוא. • עַל בָּמוֹתַי יַדְרִיכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי – האל ינחה אותי בכל דרכי, ויעניק לי שלטון: 'במה' היא מקום רם ונישא, ומסמלת בהשאלה כבר בלשון המקרא שררה וריבונות. הטור הוא שיבוץ פסוק מספר חבקוק (ג, יט): ה' אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי. 'לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי' – במקור, כותרת לשיר מקראי, המשמשת כעין הנחיה למשוררים ולמנגנים, אך כאן, בהשאלה – כינוי לקדוש ברוך הוא. • שֵׁם קָדְשׁוֹ יָעִיר שְׁנָתִי – האל יעירני משנתי בכל יום. • יוֹם הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי – כל עוד אני נמצא על האדמה, כל עוד אני חי. שיבוץ מספר יונה (ד, ב): וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה... • יוֹם יוֹם תּוֹדֶה יְחִידָתִי – בכל יום תודה נשמתי לאל. ברקע הטור והמחרוזת כולה עומד רעיון ההודאה לאל בכל בוקר על שהשיב נשמתנו אלינו בתום שנת הלילה – רעיון המבוטא בתפילה הקצרה 'מודה אני', אותה נוהגים לומר בעת היקיצה: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". 'יחידה' הוא אחד מכינויי הנפש על פי המדרש (בראשית רבה, פר' יד ועוד): "חמשה שמות נקראו לה: נפש, נשמה, חיה, רוח, יחידה... יחידה – שכל האיברים מִשְׁנַיִם שנים והיא יחידה בגוף". • לָאֵל בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַי – התודה היא לאל, הנותן לי כח לדבר ושם מלים בפי. שיבוץ מנבואת ישעיהו (נז, יט): בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו. • רָחַשׁ לִבִּי עַל מִשְׁכָּבִי אֶל נַפְשִׁי אֲשֶׁר תּוֹךְ קִרְבִּי – בהיותי על משכבי, פונה לבי אל הנפש שבתוכי. שיבוץ מתהלים (מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר. • מַה תִּשְׁכְּבִי שִׁירוֹת הַרְבִּי – מדוע תשכבי, שואלת נפשי את הלב – מוטב לך להרבות שירה לפני בוראך. • וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי – שיבוץ הוא מספרות חז"ל – מדברי הלל במשנה, מסכת אבות (פ"א מש' יד): "הוא היה אומר: אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני, ואם לא עכשיו – אימתי?". דברי הלל מהווים המלצה כללית לאדם, שלא ידחה את מה שיכול הוא לעשות בהווה, ובשירנו הם מוסבים להקשר המקומי של השירה לאל. • אוֹמַר לָאֵל שִׁיר הֶגְיוֹנִי – אומר לאל את דברי ושירי. • כִּי מִמָּךָ מַעֲנֶה לְשׁוֹנִי – שירתי לך תלויה לא רק במתחולל בתוכי פנימה, אלא גם בכך שאתה מעניק לי את הכח לדבר. ככתוב במשלי (טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן. • מִיַּד אוֹיְבִי הַצִּילֵנִי צוּרִי בְּיָדְךָ עִתּוֹתָי – הצל אותי מיד אויבי; חיי הם בידך – אתה הוא השולט בי וקובע גורלי. שיבוץ מדברי משורר התהלים (לא, טו-טז): וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי. לצורך החריזה הפך הפייטן את סדר הפסוק. • לְךָ אוֹחִיל כָּל יְמֵי הֶבְלִי – לך אתפלל ואקווה כל ימי חיי, שהם הבל וברי חלוף, כדברי קהלת (ז, טו): אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. • וְאִם אֲנִי חַלָּשׁ בְּלִי אוֹן תָּחוֹן מִשַּׁחַת בְּלִי – ואם אני חלש וחסר אונים ללא עזרתך ותמיכתך, אנא רחם עלי והעניק לי חנינה, כדי שלא אפול לבור תחתיות. מיוסד על ישעיהו (לח, יז): הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי. • הַבֵּט כִּי רַבּוּ אַנְחוֹתָי – ראה אותי והתבונן בי, כי כבר איני יכול עוד לסבול; פרפראזה על איכה (א, כב): תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי. • חָנֵה כְאָז תוֹךְ זְבוּלִי – שוב לשכון כבימי קדם במקדש. זְבוּל הוא כינוי מקראי למקדש, כבדברי שלמה המלך בספר מלכים א (ח, יב-יג): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. • מַה לְּךָ תַּעֲלֶה אֶל זְבוּלִי – מדוע תעלה לשכון בשמים, ולא בתוכנו בארץ? ר"י נג'ארה נשען בתחכום רב על כפל המשמעות של המילה 'זְבוּל' במקרא – מילה המציינת לעתים את משכן האל על הארץ (כבפסוק המצוטט בפירוש הטור הקודם), ולעתים את משכנו בשמים, כבנבואת ישעיהו (סג, טו): הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ. • בְּנֵה בֵיתְךָ תּוֹךְ גְּבוּלִי – בנה את ביתך בתוך נחלתנו, על הארץ. • וְתִשׁכֹּן בְּצֵל קוֹרָתִי – ותשכון כאן עימנו, כביכול תחת אותה קורת-גג. הצירוף 'בְּצֵל קוֹרָתִי' מיוסד על לשון המקרא (בראשית יט, ח). • זָנַחְתִּי טוֹב מִיּוֹם נוֹדָךְ – חדלתי מלהיות בטוב מאז שנדדת ופנית מתוכנו. מיוסד על נבואת הושע (ח, ג): זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ – ואפשר כי הפייטן משתמש בפסוק זה דווקא משום שמשוקע בו שמו שלו – ישראל. • אֵלֵךְ נִדָּח כְּדַל וָדָךְ – אני נודד בעולם כעני אובד. • שְׁעֵה שַׁוְעִי כְּרֹב חַסְדָּךְ – אנא קבל בחסדך את תפילתי. הטור נשען על לשון המקרא במקומות אחדים, למשל בתהלים (סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. • כִּי לְךָ אַגִּיד קוֹרָתִי – רק לך אספר את כל הקורות אותי. הפייטן חורז כאן 'קוֹרָתִי' עם 'קוֹרָתִי' (בחתימת המחרוזת הקודמת), כשם שחרז קודם 'זְבוּלִי' ו'זְבוּלִי' – בשני המקרים מדובר בשימוש מתוחכם במילה שיש לה יותר ממשמעות אחת (תופעה המכונה 'צימוד שלם'). מחרוזת זו, בניגוד לקודמותיה, אינה נחתמת בשיבוץ לשון מן המקורות. • קְרַב יִשְׁעִי וּשְׁנַת גּוֹאֵל – קרב את זמן הגאולה ואת בוא הגואל. • אֶל אָסִיר בְּיַד מַגְדִּיאֵל – בהמשך לטור הקודם (המילה 'אֶל' מנוקדת בסגול, ולפיכך מציינת מילת סמיכות, ולא את האלוהים. מעבר תחבירי מקוטע מטור לטור מכונה 'פסיחה') – קרב את גאולתו של מי שאסור כעת בידי צאצאי עשו; 'מַגְדִּיאֵל' הוא שמו של אחד מבני עשו, על פי בראשית (לו, מג): אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם. • אֵל צוּר פּוֹדֶה אֶת יִשְׂרָאֵל פְּדֵנִי מִכֹּל צָרָתִי – אל חזק, הפודה את עמך ישראל, פדה אותי; הפייטן משחק כאן בשמו הפרטי, שהוא כשם עמו – ישראל – ובכך מעצים את הזהות הנוצרת בשיר בין הדובר בפרטי לדובר הלאומי. |
| כותר |
יגדל שם אל חי |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת;שירת הבקשות |
| מעגל החיים |
בר מצווה;ברית מילה ;הולדת הבת;חתונה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
