audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אסיר ביוקשי
מעגל השנה לכל עת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אָסִיר בְּיוֹקְשִׁי – אני, המצוי בגולה, אסור במלכודת.
    • מָתַי אָשׁוּב לִמְעוֹנִי – מתי אחזור לביתי, לארצי.
    • וְהַעְדֵּה לְחוֹבִי – הלבש אותי שוב בעדיים, במה שאתה חייב לי.
    • בְּטָבְעוֹ בַיָּם – באותם עדיים שנלקחו ממני ואבדו לי, כאילו טבעו בים. כל המשפט הזה סתום במקצת בניסוחו אולם נראה שהוא רומז למדרש על חטא העגל שבעקבותיו הורידו מעליהם בני ישראל את תכשיטיהם, כמתואר בשמות (לג, ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. על כך נאמר בבבלי (שבת פח, ע"א): "דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר (שמות לג, ו) 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב'. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל' וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה (שם, ז): 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה'. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר (ישעיהו לה, י)' וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם...' - שמחה שמעולם על ראשם". ובמדרשים אחרים מובא פסוק אחר מישעיהו כסימן להבטחת ה' להשבת העדיים לעם ישראל: 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב' (שמות לג, ו), בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר (ישעיה מט, יח): '...חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה'" (ספרי דברים שנ"ו).
    • יָהּ – ה'.
    • לָעַד קַוֵית קֵץ גּוֹאֲלָךְ – לעולם, תמיד אקוה לקץ הגלות, לבוא הגואל. הפועל ק.ו.ה מופיע כאן בצורה לא שגרתית ('קַוֵית'), באופן הדומה יותר להגייה הערבית, כנראה משום שהמחבר רצה להתאים את המילה למקור הערבי.
    • וְתִגְאַל לְעַם גּוֹרָלָךְ – ותגאל את עם ישראל, שנפל בחלקך.
    • נִשָּׂא רָם – כינוי לה', לפי ישעיהו נז, טו: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
    • רַחֵם עַל עֲמָלָךְ – רחם על ישראל, יציריך, מעשה ידיך. ביטוי זה מרמז לאמור בסליחות הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.
    • בְּנָךְ עַצְמָךְ – בנך, ישראל, שהוא כביכול חלק ממך.
    • נֶאֱמָן – ה' הנאמן לקיים הבטחתו, כאמור בדברים (ז, ט): וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר.
    • דָּחַנִי –הרחיק אותי מעליו.
    • דוֹדִי מַלְכִּי – ה'.
    • לְמֶה – מדוע. אף השימוש בצורת ניקוד זו אינו שגרתי, כנראה שוב בשל הצורך להתאים את המילה למקור הערבי.
    • רַחוּם – ה', שזו אחת ממידותיו.
    • חַדֵּשׁ לִי זְמַנִּי – הבא עלי זמן חדש, את ימות הזוהר של אז, לפי האמור בסוף איכה (ה, כא) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
    • יְדִידִי – ה'.
    • גַּלֵּה... כָּל זְמַן חַסְדָּךְ לִי – הראה לי תמיד את חסדך.
    • גַּלֵּה כָּל זְמַן חַסְדָּךְ לְנֶגְדִּי – הראה לי תמיד את חסדך למולי, לעומתי.
    • הָרֵם לָעַד גֶּזַע יִצְחָק – רומם את עם ישראל לנצח.
    • גֶּזַע אֵיתָנִי – העם החזק שלי, זרעו של אברהם, המכונה 'איתן האזרחי' לפי דרשתו של רב בבבלי (בבא בתרא טו, ע"א).


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?