audio items
snunit
العودة إلى نتائج البحث

אסיר ביוקשי

لتكبير النص لتصغير النص
playerSongImg
عنوان אסיר ביוקשי
دورة العام לכל עת
لغة עברית

תנאי השימוש:

تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.

على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.

يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.

إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]

MARC RECORDS
تفسير التهاليل الدينية اليهودية

  • • אָסִיר בְּיוֹקְשִׁי – אני, המצוי בגולה, אסור במלכודת.
    • מָתַי אָשׁוּב לִמְעוֹנִי – מתי אחזור לביתי, לארצי.
    • וְהַעְדֵּה לְחוֹבִי – הלבש אותי שוב בעדיים, במה שאתה חייב לי.
    • בְּטָבְעוֹ בַיָּם – באותם עדיים שנלקחו ממני ואבדו לי, כאילו טבעו בים. כל המשפט הזה סתום במקצת בניסוחו אולם נראה שהוא רומז למדרש על חטא העגל שבעקבותיו הורידו מעליהם בני ישראל את תכשיטיהם, כמתואר בשמות (לג, ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. על כך נאמר בבבלי (שבת פח, ע"א): "דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר (שמות לג, ו) 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב'. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל' וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה (שם, ז): 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה'. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר (ישעיהו לה, י)' וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם...' - שמחה שמעולם על ראשם". ובמדרשים אחרים מובא פסוק אחר מישעיהו כסימן להבטחת ה' להשבת העדיים לעם ישראל: 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב' (שמות לג, ו), בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר (ישעיה מט, יח): '...חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה'" (ספרי דברים שנ"ו).
    • יָהּ – ה'.
    • לָעַד קַוֵית קֵץ גּוֹאֲלָךְ – לעולם, תמיד אקוה לקץ הגלות, לבוא הגואל. הפועל ק.ו.ה מופיע כאן בצורה לא שגרתית ('קַוֵית'), באופן הדומה יותר להגייה הערבית, כנראה משום שהמחבר רצה להתאים את המילה למקור הערבי.
    • וְתִגְאַל לְעַם גּוֹרָלָךְ – ותגאל את עם ישראל, שנפל בחלקך.
    • נִשָּׂא רָם – כינוי לה', לפי ישעיהו נז, טו: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
    • רַחֵם עַל עֲמָלָךְ – רחם על ישראל, יציריך, מעשה ידיך. ביטוי זה מרמז לאמור בסליחות הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.
    • בְּנָךְ עַצְמָךְ – בנך, ישראל, שהוא כביכול חלק ממך.
    • נֶאֱמָן – ה' הנאמן לקיים הבטחתו, כאמור בדברים (ז, ט): וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר.
    • דָּחַנִי –הרחיק אותי מעליו.
    • דוֹדִי מַלְכִּי – ה'.
    • לְמֶה – מדוע. אף השימוש בצורת ניקוד זו אינו שגרתי, כנראה שוב בשל הצורך להתאים את המילה למקור הערבי.
    • רַחוּם – ה', שזו אחת ממידותיו.
    • חַדֵּשׁ לִי זְמַנִּי – הבא עלי זמן חדש, את ימות הזוהר של אז, לפי האמור בסוף איכה (ה, כא) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
    • יְדִידִי – ה'.
    • גַּלֵּה... כָּל זְמַן חַסְדָּךְ לִי – הראה לי תמיד את חסדך.
    • גַּלֵּה כָּל זְמַן חַסְדָּךְ לְנֶגְדִּי – הראה לי תמיד את חסדך למולי, לעומתי.
    • הָרֵם לָעַד גֶּזַע יִצְחָק – רומם את עם ישראל לנצח.
    • גֶּזַע אֵיתָנִי – העם החזק שלי, זרעו של אברהם, המכונה 'איתן האזרחי' לפי דרשתו של רב בבבלי (בבא בתרא טו, ע"א).


أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟