אנשי אמונה / בבל / סבא / מתפללי בית כנסת מרכז יהודי בבל
ספרדים מסורות המזרח - בבל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
|
מצמיח ישועה / סימן מיכאל מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה רַב לְהוֹשִׁיעַ מֶלֶךְ נֶאֱמָן מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לְעַם מֵאָז לֹא אַלְמָן יִבְנֶה עִיר הֲדוֹמוֹ מֶלֶךְ שְׁלֹמֹה כְּקֶדֶם וּזְמָן וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ יַמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן כְּבוֹד אֱלֹהֵינוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ אֲשֶׁר הוּא נִטְמַן וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּבוֹא נֶטַע נַעֲמָן אֵל נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ יָעִיר חֶמְלָתוֹ עַל עַם לֹא אַלְמָן וְיִשְׁפֹּךְ חֲמָתוֹ עַל צַר עוֹבֵד נְבוֹ חַמָּן מִיכָאֵל כֹּהֵן צֶדֶק יַקְרִיב שְׁלָמִים לִפְנֵי אָב רַחֲמָן בְּאוּרִים וּבְתֻמִּים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן |
|
פיוט אופטימי זה, הנאמר במסגרת השבחות של יהודי בבל, פונה אל עתיד גאול. ואולם בין הפיוטים הרבים הנסובים סביב נושא הגאולה, ניתן לראות את ייחודו של פיוט זה בשני יסודות המשתלבים זה בזה: ראשית, אין בו התייחסות אל מצוקות ההווה (מלבד הזכרת הצר עובד האלילים, שמושא לשפיכת חמתו העתידית של ה'). שנית, כל ההיגדים המתייחסים אל העתיד המופיעים בפיוט זה, נאמרים בלשון עתיד, ולא כמבעים מובהקים של בקשה או ציווי. אף שייתכן שלשון זו עשויה להביע גם ייחול, משאלה או אפילו בקשה ותחינה, משמעה המרכזי הוא של חיווי הנאמר מפי של מי שיודע שאכן הישועה מובטחת. הפייטן אינו מסתפק כאן בביטויי ישועה כלליים ושגורים, שאחדים מהם שאובים מתפילת העמידה. בעקבות מדרש שאינו מוכר, הוא מעמיד גם תמונה חריגה של המן שישוב לרדת משמים על עם ישראל בעת בניין המקדש. השיר בנוי באקרוסטיכון שמו של המחבר – אות או שתים משמו, מיכאל, פותחות את כל בתיו, ואולם לשיאו מגיע הפיוט בבית האחרון, הפותח בשמו המלא. כאן מופיע חלומו האישי של המשורר, שכנראה היה כהן, לכהן בבית ה' העתידי, שאותו הוא רואה בעיני רוחו, ושאותו הוא מתאר בקולמוסו, בתפקיד הנעלה מכול - ככהן גדול, הנושא על חזהו את החושן ובו האורים ותומים ומקריב קרבנות. ייתכן ששאיפה-יומרה זו, שאף היא אינה נאמרת בלשון בקשה, אלא כחלק מתמונת העתיד שבה צופה המשורר, נובעת מצד האמן היוצר בנפשו של המשורר. האורים והתומים, שאולי יהיו על חזהו באותו עתיד, הם מעשה ידי אמן. ושמא בכך הוא רומז כי מה שאולי מכשיר אותו אל מלאכת הקודש העתידית הגדולה בבית ה', הוא מלאכת הקודש שלו כאומן המפייט באותיות מאירות ותמות בהווה. |
| כותר |
מצמיח ישועה |
|---|---|
| סולם |
מקאם: לאמי |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
פיוט אופטימי זה, הנאמר במסגרת השבחות של יהודי בבל, פונה אל עתיד גאול. ואולם בין הפיוטים הרבים הנסובים סביב נושא הגאולה, ניתן לראות את ייחודו של פיוט זה בשני יסודות המשתלבים זה בזה: ראשית, אין בו התייחסות אל מצוקות ההווה (מלבד הזכרת הצר עובד האלילים, שמושא לשפיכת חמתו העתידית של ה'). שנית, כל ההיגדים המתייחסים אל העתיד המופיעים בפיוט זה, נאמרים בלשון עתיד, ולא כמבעים מובהקים של בקשה או ציווי. אף שייתכן שלשון זו עשויה להביע גם ייחול, משאלה או אפילו בקשה ותחינה, משמעה המרכזי הוא של חיווי הנאמר מפי של מי שיודע שאכן הישועה מובטחת.
הפייטן אינו מסתפק כאן בביטויי ישועה כלליים ושגורים, שאחדים מהם שאובים מתפילת העמידה. בעקבות מדרש שאינו מוכר, הוא מעמיד גם תמונה חריגה של המן שישוב לרדת משמים על עם ישראל בעת בניין המקדש. השיר בנוי באקרוסטיכון שמו של המחבר – אות או שתים משמו, מיכאל, פותחות את כל בתיו, ואולם לשיאו מגיע הפיוט בבית האחרון, הפותח בשמו המלא. כאן מופיע חלומו האישי של המשורר, שכנראה היה כהן, לכהן בבית ה' העתידי, שאותו הוא רואה בעיני רוחו, ושאותו הוא מתאר בקולמוסו, בתפקיד הנעלה מכול - ככהן גדול, הנושא על חזהו את החושן ובו האורים ותומים ומקריב קרבנות.
ייתכן ששאיפה-יומרה זו, שאף היא אינה נאמרת בלשון בקשה, אלא כחלק מתמונת העתיד שבה צופה המשורר, נובעת מצד האמן היוצר בנפשו של המשורר. האורים והתומים, שאולי יהיו על חזהו באותו עתיד, הם מעשה ידי אמן. ושמא בכך הוא רומז כי מה שאולי מכשיר אותו אל מלאכת הקודש העתידית הגדולה בבית ה', הוא מלאכת הקודש שלו כאומן המפייט באותיות מאירות ותמות בהווה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - בבל
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
