• צְבִי הַחֵן – הקב"ה, לפי שיר השירים ב, ט: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעפֶר הָאַיָּלִים. • חִישׁ – מהר. • פְּדֵה – הושע, הצל. • יוֹנָה – כנסת ישראל המדומה ליונה לפי שיר השירים ב, יד: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ... וכן בפסוקים נוספים בשיר השירים ובמדרש. • גּוֹלָה סוּרָה – נודדת מחוץ למקומה, נטושה (שסרו ממנה), ע"פ דברי ישעיהו הנביא (מט, כא): וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל. • אָמָה מִתְאַכְזְרָה – אומות העולם הם בני האמה, הגר שפחת שרה, והם מתאכזרים אל עם ישראל, בני הגבירה, שרה אמנו. • צוֹדָה גוֹזָל – האמה, אומות העולם, רודפים וצדים את עם ישראל, הנמשל כאן לגוזל. • רוֹדָה גוֹזָל – אומות העולם רודים ושולטים על עם ישראל, הגוזל. • וְהוּא לַגֶּזֶל לֹא גָזַל – הגוזל נצוד על לא עוול בכפו, הגוזל לא גזל דבר מהאומות הרודפות אותו. משחק מלים מתוחכם כאשר המשורר משתמש במילה גזל הן כפועל, הן כמשל לעם ישראל (גוזל) והן כגֶּזֶל. • אָדוֹן עוֹלָם, יוֹצֵר אוֹרָה – כינויים לקב"ה. ע"פ ישעיהו מה, ז: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. • צָרָה – האשה השנייה, הנוספת על האשה הראשונה. האמה, הגָר, היא גם צרתה של שרה, ובמשמעות הרחבה, אומות העולם צוררים לעם ישראל. יש פה משחק מלים שכן המשורר מבקש לשבור את הצרה - אומות העולם - וכן את הצרות עצמן. • הִיא צוֹרְרָה – האומות, האמה, מציקה ומתנכלת לעם ישראל. • בְּאַף וְזַעַם וְעֶבְרָה – המשורר מבקש שהקב"ה יגאל שוב את עמו וישיב נקם לצריו בחרון אף ובכעס, כדברי אסף במזמור עח בתהלים, שם מתוארת יציאת מצרים: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. • יוֹנָה זַכָּה בָרָה – כנסת ישראל נמשלת ליונה טהורה ותמה. • בְּחַגְוֵי סֶלַע סְתוּרָה – היונה, כנסת ישראל, נחבאת ומסתתרת מאויביה, כיונה המוצאת לה מסתור בנקיקי הסלעים בחרכים שבסלע, במסתור. הדימוי מצוי גם בשיר השירים (ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, ועל כך מדרשים רבים. • חַיָּה רָעָה מָרָה – אומות העולם, האויבים. • חוּשָׁה – מהר. המשורר מאיץ בקב"ה למהר ולהציל את גוזלו. • עַד לֹא תָפוּג תּוֹרָה – לפני שעם ישראל יאבד חלילה ואז תיעלם התורה, ע"פ חבקוק א, ד: עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט. יש פה משחק מלים מתוחכם – תּוֹרָה יכול להתפרש הן במשמעות של תורה והן במשמעות של יונה, נקבת התור. כך מבקש המשורר מהקב"ה להציל הן את יונתו והן את תורתו מכליון. • הֲדוֹף – הרחק, הסר. • אָמָה נָכְרִית זָרָה – אומות העולם, האויבים. • תּוֹרְךָ – עם ישראל, הנמשל כאן שוב לתור, בן היונה.
|