כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
אנא כעב זדוני / ג'רבה / פרץ ממו
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
ליל הזוהר (ברית יצחק)
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- פיוט
-
בביצוע
- בנימין חדאד מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה סולם:
- לא ידוע מעגל החיים:
- שלום זכר / ברית יצחק
|
אֵלִי אֵלִיָּה יָבוֹא אֵלֵינוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בִּבְשׂוֹרָה יָבוֹא וּבְשִׂמְחָה וּבְגִיל לֹא יִירָא לִבִּי כִּי עִמָּנוּ אֵל יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל יִשְׂמַח הַר צִיוֹן בֵּית מִקְדָשֵׁנוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ רֶכֶב יִשְׂרָאֵל לָמָּה תִתְאַחַר חָלְפָה תִקְוָתִי מִיּוֹם עַד מָחָר גּוֹאֲלִי חָזָק יָדוֹ לֹא תִקְצָר לֹא קָצְרָה יַד אֵל מֵהוֹשִׁיעֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ הַקֵּץ אִם אֵחַר עֶדֶן לֹא עָבָר דּוֹדִי מַדוּעַ כִּי בִי תִתְעַבָּר זְכֹר לִי נָא לֶכְתֵּךְ אַחֲרֶיךָ בַּמִּדְבָּר אֲנַחְנוּ בָנֶיךָ אַתָּה אָבִינוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ מָתַי יָהּ תָּקוּם ותְּרַחֵם צִיּוֹן הַגְבֵּהַּ שָׁפָל וּתְנֵהוּ עֶלְיוֹן כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן עֶזְרָתָה לָנוּ קוּמָה וּפְדֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ חַזֵּק יָד נִדְהָם מָשְׁכָה תּוֹחַלְתּוֹ בִּזְכוּת אַבְרָהָם נָם כִּי אֵין בִּלְתּוֹ רַחֲמֶיךָ שָׁאַל מַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ סֻכַּת הַשָּׁלוֹם תִּפְרֹשׂ עָלֵינוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ חָזָק הָרֵם דִּגְלִי ונִסִּי מֵעָפָר וּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יִתְקַע בַּשּׁוֹפָר וְיָקִיצוּ שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ מֵאַדְמַת עָפָר כָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלו וְכָל גֵיְא יִנָּשֵׂא עַל יַד מִרְיָם וְאַהֲרֹן וִמֹשֶׁה פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת יְקוֹמֵם דַּלִּים שְׁחוּיֵי תְּלָאוֹת קֶרֶן מְשִׁיחוֹ יְרוֹמֵם לִמְיַחֲלֵי קֵץ פְּלָאוֹת יָשִׁית עֲרִיצִים זְעוּמִים מִרְמָס לְשִׁנֵּי לְבִיאוֹת יָקים לְצִיּוֹן דְּבָרוֹ יִבְנֶה וְיַרְחִיב גְּבוּלָהּ יָשִׁיב לְתוֹכָה יְקָרוֹ אָז עִיר צְבִי יִקְרְאוּ לָהּ יַלְדֵי שְׁלֹשֶׁת חֲסִידַי אַל יַחְפְּרוּ עוֹד פְּנֵיכֶם כִּי הִנֵּנִי עַד בְּלִי דַי אָרִיק בְּרָכָה עֲלֵיכֶם אָשִׁיב שְׁבוּתְכֶם, יְדִידַי לִדְבִיר וּבֵית מוֹעֲדְכֵם לִרְאוֹת מְשִׁיחוֹ וְנֵרוֹ שׁוֹכֵן כְּבַתְּחִלָּה אֵלָיו כָּל עַמִּים יִנְהֲרו נָאוָה לַיְּשָׁרִים תְּהִלָּה. אתה אהובי / סימן אברהם חזק אַתָּה אֲהוּבִי צוּרִי מִשְׂגַּבִּי כִּי אַתָּה נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי בָּךְ אֶשָּׁעֵן בְּיוֹם הַמִּילָה עֲבֵד הִלּוּלָא וּבְשָׂשוֹן וּבְשִׂמְחָה טוֹבָה כְפוּלָה שָׂמַח עַל הָעֵין רָץ קַל כַּצְּבִי עם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָבֹא בִּמְהֵרָה לְכַפֵּר חוֹבִי נִצָּב עַל הָעֵין הַיֶּלֶד בְּנִי כְּחוּט הַשָּׁנִי בְּסִימָן טוֹב כְּגַן רָטֹב מַחְמַד כָּל עֵין מְצָרֵף לַכֶּסֶף יְהִי מְאַסֵּף לְזֶרַע אַבְרָהָם בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף פּוֹרָת עַל עֵין אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב צוּר גּוֹאֲלֵךְ חָזָק נֹגַהּ צִדְקֵךְ אוֹצִיא בְּקָרוֹב יִפְעַת אוֹרֵךְ אֶדְלַק יָהִיר אֲשֶׁר יַחְפֹּץ קִרְבַת אוֹב אֵיךְ מִשְּׁמִי יִרְחַק פָּנַי בּוֹ אֶתְּנָה עַד יָשׁוּב תַּחַת רַגְלֵךְ אָבָק רֶוַח וְהַצָּלָה לְכָל טוֹב אֶרְאֶךְ בְּיוֹם אֶשְׁרֹק גָלוּת צֹאנֵך לְמִרְעֵה רָטֹב אֲקַבֵּץ מִמֶּרְחָק יוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים זָמִיר טוֹב הָרִימִי עַד שַׁחַק חָלַף זְמָן נְדוֹד וּמַכְאוֹב וְשְׁטַר חוֹבֵךְ נִמחַק זַרְעֵךְ עַתָּה מֵי יֶשַׁע יִשְׁאוֹב וַחֲלֵב עַמִּים יִינַק קוּמִי תְּנִי קוֹלֵךְ בַּת אָהוּב קוֹלֵךְ לִבִּי חָשַק אֵלִי אֵלִי אֵלִי אֵלִי. עוֹשֶׂה פֶּלֶא. תִּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ. יָה נִדְחִי כַּנֵּס. עוֹד כִּימֵי חָנֵס. מַהֵר וְתִשָּׂא נֵס. לְעַם לְךָ יִקְרָאו: תִּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ עֵינֵיכֶם תִּשְׂאוּ. עַמִּי וְתִרְאוּ. מַלְכֵי שְׁבָא בָּאוּ. מִנְחָה לְךָ יִשָּׂאוּ: תִּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ קָרוֹב מַצְדִּיקִי. הוּא יְחַזֵּק בִּדְקִי. זַעֲקִי וְגַם נַאֲקִי. יַאֲזִין מִמְּעוֹנֵהוּ: תִּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ בִּרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךָ. וּגְאוֹן עוֹלָם שַׂמְתִּיךָ. וּבֵית תִּפְאַרְתְּךָ. שְׁלִישִׁית אֶבְנְהוּ: תִּשְׁלַח אֵלִיָּהוּ לִנְדוּדְךָ יָדִי נַעֲלָה. שֵׁינָה מֵעֵינַי נִגְזְלָה. שׁוּב עַמִּי אֶל יְשׁוּעָתִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ: יוֹם וַלֵּיל אָרִיד בְּשִׂיחִי. לְךָ צוּר מִבֶּטֶן גּוֹחִי. מַדּוּעַ לָךְ כָּלְתָה רוּחִי. וְנַפְשְׁךָ בִּי גַּעֲלָה: שׁוּב עַמִּי שָׁכַנְתִּי בְּחֵיק גּוֹעֲלַי. נִגְרָשׁ מִחוּץ לְאָהֳלַי. הָלַכְתִּי שֶׁבִי וְעָלַי. לֹא חָסָה עֵינִי לְחֶמְלָה: שׁוּב עַמִּי רַחֲפוּ לִמְאֹד עַצְמוֹתַי. נִשְׁבַּר לִבִּי בִּמְצוּקוֹתַי. לְךָ אֲדַדֶּה כָּל שְׁנוֹתָי. חִישׁ לִי רְפֻאוֹת תַּעֲלָה: שׁוּב עַמִּי אֵין זוּלָתֶך לִגְאָל חַיַּי. מִיַּד צָר הַכֵּה לְחַיַּי. חִישׁ וּמַלֵּא מַאֲוַיַּי. לְךָ אַעֲמִיק שְׁאֵלָה: שׁוּב עַמִּי לְקַבֵּץ כָּל מְגֹרָשַׁי. אֶל צִיּוֹן עִיר מְקֻדָּשַׁי. מַהֵר וּשְׁלַח לָנוּ בֶּן יִשַּׁי. בְּאוֹיְבֵנוּ יַעֲשֶׂה כָלָה: שׁוּב עַמִּי בְּמִרְעֶה טוֹב הוּא יִרְעֵנִי. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי. וּבְמַעֲגַל צֶדֶק יַנְחֵנִי. בּוֹ לְאִטִּי אֶתְנַהֲלָה: שׁוּב עַמִּי יָדְךָ אַל תָּרוּם בְּחֵילָהּ, עַל צָרִים כֻּלָּם. עָזִי כִּי לְשִׁמְךָ אוֹחִילָה, מֵבִין כָּל נֶעֱלָם. קָדְשְׁךָ נוֹרָא עֲלִילָה, תִּבְנֶה לְדַךְ נִכְלָם. בָּנַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, חַלֵּץ מִמִּקְטוֹב. חַי יָאֵר אִתָּנוּ סֶלָה, פָּנָיו בְּכָל טוּב. זַךְ יָרִים קֶרֶן זוֹלֵלָה, וַתְּהִי כְּגַן רָטוֹב. קַבֵּץ צֹאן יוֹסֵף כִּי דָּלָה, עַם שְׁאֵרִית יַעֲקֹב: (שמואל אוזן מג'רבה, שלימד את בנימין חדד את רצף הפיוטים, למד אותם מפי הפייטן יעקב בשירי. בחזרה השלישית היה מוסיף לכבוד המורה שלו עם "שארית יעקב בְּשִׁירִי", כרמז למלמד.) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: פָּתַח חַד וְאָמַר אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ וְגו' (תהלים סה). בְּקַדְמִיתָא חֲצֵרֶיךָ לְבָתַר בֵּיתֶךָ וּלְבָתַר הֵיכָלֶךָ. דָּא פְּנִימָאָה מִן דָּא, וְדָא לְעֵילָא מִן דָּא. יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ בְּקַדְמִיתָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ (ישעיה ד). נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ לְבָתַר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת (משלי כד). הַחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת לָא כְּתִיב, דְּאִי כְּתִיב הָכִי, הֲוָה מַשְׁמַע דְּחָכְמָה בַּיִת אִקְרֵי, אֶלָּא כְּתִיב בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת, הַיְינוּ דִּכְתִיב, וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגו' (בראשית ב). קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ לְבָתַר דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, דְּהָכִי תָּנִינָן מַהוּ הֵיכָל. כְּלוֹמַר ה''י כ''ל, הַאי וְהַאי. וְכֻלָּא אִשְׁתְּלִים כְּחֲדָא. רֵישָׁא דְקְרָא מַה מּוֹכַח דִּכְתִיב אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. הַאי מַאן דְּאַקְרִיב בְּרֵיהּ קָרְבָּנָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רַעֲוָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא קָרְבָּנָא וְאִתְרְעֵי בֵּיהּ וְקָרִיב לֵיהּ וְשַׁוֵּי מְדוֹרֵיהּ בִּתְרֵין אִדְרִין וְאָחִיד לְהַאי וּלְהַאי דְּאִנּוּן תְּרֵין אִתְקַשְּׁרוּ כְּחֲדָא. דִּכְתִיב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. חֲצֵרֶיךָ וַדַּאי תְּרֵי. בְּגִינֵי כָךְ חֲסִידֵי קַדְמָאֵי סָבָאן דְּהָכָא כַּד מַקְרִיבִין בְּנַיְיהוּ לְקָרְבָּנָא דָא. פָּתְחֵי וְאָמְרֵי אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. אִנּוּן דְּקָיְימֵי עֲלַיְיהוּ אָמְרֵי נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ. לְבָתַר מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאִנּוּן דְּקָיְימֵי עֲלַיְיהוּ אָמְרֵי כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית וְכוּ'. וְתָנִינָן בְּקַדְמִיתָא לִבָּעֵי בַּר נָשׁ רַחֲמִין עֲלֵיהּ וּלְבָתַר עַל אָחֳרָא דִּכְתִיב, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ (ויקרא טז) בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. וְאֲנַן אוֹרְחָא דָא נַקְטִינָן וְהָכִי שַׁפִּיר וְחָזֵי לְקַמָּאן. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַדַּאי כָּךְ הוּא וְיָאוֹת מִלָּה, וּמַאן דְּלָא אָמַר הָכִי אַפִּיק גַּרְמֵיהּ מֵעֲשָׂרָה חֻפּוֹת דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְכֻלְהוּ מִתְקַשְׁרָן בְּהַאי. וּבְגִינֵי כָךְ עֲשָׂרָה מִילֵּי דִּמְהֵימְנוּתָא אִית בְּהַאי קְרָא אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב וְגו'. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה חַד חֻפָּה אִתְעֲבִיד מִנָּהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן בְּעָלְמָא דָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא מִתְקַשְּׁרָא בְּלִבַּיְיכוּ כְּאִלּוּ קָיְימִיתוּ בְּגוּפַיְיכוּ בְּטוּרָא דְסִינַי בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל: פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר (שמות כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגו'. תָּאנָא כָּל מַאן דְּקָרִיב בְּרֵיהּ לְקָרְבָּנָא דָא, כְּאִלּוּ אַקְרִיב כָּל קָרְבָּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְאִילּוּ בָּנֵי מַדְבְּחָא שְׁלֵימָתָא קַמֵּיהּ. בְּגִינֵי כָךְ בָּעֵי לְסַדְּרָא מַדְבְּחָא בְּמָאנָא חַד מַלְיָא אַרְעָא לְמִגְזַר עֲלֵיהּ הַאי קְיָימָא קַדִּישָׁא, וְאִתְחַשִּׁיב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּאִלּוּ אַדְבַּח עֲלֵיהּ עִלַוָּון וְקָרְבָּנִין עָאנָא וְתוֹרֵי. וְנִיחָא לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְהוּ דִּכְתִיב וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגו'. בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי. מַהוּ אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי דָּא מִילָה דִּכְתִיב בָּהּ (תהלים כה) סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. הַאי מִזְבַּח אֲדָמָה וַדַּאי כְּמָא דְּאָמִינָא. בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִי. רֶמֶז לְגִיּוֹרָא כַּד אִתְגַיַּיר דְּאִיהוּ מֵעַם קְשֵׁי קְדַל וּקְשֵׁי לִבָּא, הַאי אִקְרֵי מִזְבַּח אֲבָנִים. לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית. מָה הוּא, דְּבָעֵי לְאֲעָלָא לֵיהּ בְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא יִגְזַר יָתֵיהּ עַד דְּיִנְשֵׁי פּוּלְחָנָא אָחֳרָא דְּעֲבַד עַד הָכָא וְיַעֲדֵי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשְׁיוּ דְלִבָּא. וְאִי אִתְגְּזַר וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשְׁיָא דְלִבָּא לְמֵיעַל בְּפוּלְחָנָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲרֵי הוּא כְּהַאי פְּסִילָא דְאַבְנָא דְּגַזְרֵי לֵיהּ מֵהַאי גִיסָא וּמֵהַאי גִיסָא וְאִשְׁתָּאַר אַבְנָא כִּדְבְּקַדְמִיתָא. בְגִין כָּךְ לא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית. דְּאִי אִשְׁתָּאַר בְּקַשְׁיוּתֵיהּ, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲּלֶיהָ, כְּלוֹמַר הַהוּא גְּזִירוּ דְּאִתְגְּזַר לָא מַהֲנֵי לֵיהְ [נוסח אחר: לא מְהַנְיָא לֵיהּ] בְּגִינֵי כָךְ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאַקְרִיב הַאי קָרְבָּנָא בְּחֶדְוָותָא בְּרַעֲוָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָעֵי לְמֶחדֵי בְּהַ אי חוּלָקָא כָּל יוֹמָא דִּכְתִיב, וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ (תהלים ה): בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. (אחר כך מגישים כיבוד. המנהג לאכול חומוס לכבוד הברית. ושרים ברצף:) אֶעֱרֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת. עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: נִמּוֹל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמִים. יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים. תִּרְצֶה דָּמוֹ צוּר עוֹלָמִים. כְּדַם זֶבַח וּכְדַם עוֹלוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר יָהּ חֹן וַחֲמֹל בְּרֹב חֶמְלָה. עַל בֵּן הַנִּכְנָס לַמִּילָה. יִזְכֶּה לַחֲזוֹת יוֹם גְּאֻלָּה. יוֹם יֶשַׁע יוֹם אוֹר וְגִילוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר מוֹהֵל לְאַט נָא לַנַּעַר. וּרְאֵה אֵיךְ תַּחֲזִיק בַּתַּעַר. לִכְרוֹת עָרְלָה בִּבְלִי צַעַר. וּזְרֹק אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר שׁוֹמֵר אֱמוּנִים, שָׁמְרֵהוּ. וּבְקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ. אֹרֶךְ יָמִים יַשְׂבִּיעֵהוּ. לְמַעֲנְךָ נוֹרָא עֲלִילוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר הַקְשֵׁב רִנַּת דָּל נַעֲנֶה. וּבְחַיֵּי יֶלֶד זֶה תִּקְנֶה. עַמְּךָ, וּדְבִירְךָ חִישׁ תִּבְנֶה. וּזְכֹר אַהֲבַת כְּלוּלוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר חַזֵּק עַמְּךָ, צוּר מִבְטָחִי. כִּי אַתָּה מִבֶּטֶן גּוֹחִי קַבֵּל שַׁוְּעִי וּרְצֵה שִׂיחִי. כְּבֵן יִשַּׁי בְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אֶעֱרֹךְ זֶמֶר בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ בַּר יוֹחַאי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ בַּר יוֹחַאי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ בַּר יוֹחַאי עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים לִמּוּדֵי ה' הֵם לוֹמְדִים אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ בַּר יוֹחַאי נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ יָא צַדִּיק יָא בַּר יוֹחַאי לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ תָּשׁוּרִי וּמִי יְשׁוּרֶךָ יָא צַדִּיק יָא בַּר יוֹחַאי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים קַו יָרֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁים קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ צַדִּיק יָא בַּר יוֹחַאי יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה לֵב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ בַּר יוֹחַאי אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ תַּעֲלוּמָה וְאֵין קוֹרָא לָהּ נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ בַּר יוֹחַאי אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ לְבוּשֵׁי חֹשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ צַדִּיק בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ… יָא צַדִּיק יָא בַּר יוֹחַאי הָאדִי סָעוּדָה וָעבָּאדָה, הָאדִי מִילָה וַעַבָּאדָה... |
|
במסורת היהודית, במעבר משלב לשלב, נמצא מצווה או מנהג של ליווי: מצוות ליווי האורח בצאתו לדרך, ליווי חתן וכלה, להבדיל, לווית המת ואף ליווי ספר תורה בזמן יציאתו וכניסתו אל הארון. ליל הברית נחשב לזמן מיוחד כזה, זמן מעבר, המזמין ליווי ושמירה מפני מזיקים רוחניים. בלילה זה נוהגים הספרדים לכנס מניין, להתאסף בבית הרך הנולד ערב הברית, וללמוד את סדר "ברית יצחק" (או ליל הזהר) ובו קטעים מספר הזוהר. הקטעים הנבחרים מדברים בשבח מצוות ברית מילה ובחובת האב למול את בניו. בקטעים האלו מסופר על אב לבן רך שכינס את כל אוהביו, ויחד התעסקו בתורה כל אותו הלילה וחידשו בתורה. שמות נוספים ללילה הם "לילת תסמייא" (ליל נתינת השם) או "לילת אליהו הנביא"; בעיראק נהגו לקשט בעלי הדס את כיסא אליהו, ולכן קראו לו "לילת עקד אל־יאס" (קשירת ההדסים). יש העורכים סעודה של ממש, הנחשבת לסעודת מצווה, ויש הנוהגים שמביאים רק מזונות ופירות. יש הנוהגים לתת לכל אחד מהאורחים להדליק נר לכבוד אליהו הנביא ולנדור צדקה לכבודו. הסדר נקרא "ברית יצחק" משום שיצחק אבינו היה הראשון בעולם אשר נימול לשמונה ימים. בעבר נהגו ללמוד תורה כל הלילה לשמירת הילד, וכיום המנהג ללמוד רק את סדר "ברית יצחק" (אצל החסידים נמצא מנהג דומה, והלילה נקרא "וַואכְנַאכְט", ליל השמירה). באירוע נוהגים לשיר מפיוטי ברית המילה, כגן "אערוך מהלל ניבי" ו"הילד יהי רענן" ועוד, העוסקים בשמחה מהולדת הבן ובאליהו הנביא – שעל פי המסורת מגיע לכל ברית. תוכלו לשמוע בהקלטה כאן רבים מפיוטים אלו. ברית מילה היא אחת המצוות החשובות ביותר במסורת היהודית, מכיוון שהיא מהווה סימן פיזי על גופו של הגבר לקשר ולברית בין אלוהים לעמו. על פי המדרש אברהם אבינו, שקיבל מהקב"ה את מצוות המילה, יושב על פתח גיהינום, "ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה". לפי תורת הקבלה, במקום של קדושה גדולה, מתעוררת גם קנאה גדולה של כוחות הטומאה, ולכן כגודל הקדושה כן גודל הטומאה. משום שבשעת הברית הנשמה יהודית עומדת להפציע ולהאיר גוף חומרי, כוחות הטומאה מקנאים קנאה גדולה. ללימוד זה מיוחסת סגולה גדולה לשמירה והשפעת קדושה על היילוד. |
| כותר |
ליל הזוהר (ברית יצחק) / ג'רבה / בנימין חדאד |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה |
| לחן ממסורת |
ליל הזוהר (ברית יצחק) / ג'רבה |
| סולם |
לא ידוע |
| מעגל החיים |
שלום זכר / ברית יצחק |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
אודות
-
במסורת היהודית, במעבר משלב לשלב, נמצא מצווה או מנהג של ליווי: מצוות ליווי האורח בצאתו לדרך, ליווי חתן וכלה, להבדיל, לווית המת ואף ליווי ספר תורה בזמן יציאתו וכניסתו אל הארון.
ליל הברית נחשב לזמן מיוחד כזה, זמן מעבר, המזמין ליווי ושמירה מפני מזיקים רוחניים. בלילה זה נוהגים הספרדים לכנס מניין, להתאסף בבית הרך הנולד ערב הברית, וללמוד את סדר "ברית יצחק" (או ליל הזהר) ובו קטעים מספר הזוהר. הקטעים הנבחרים מדברים בשבח מצוות ברית מילה ובחובת האב למול את בניו. בקטעים האלו מסופר על אב לבן רך שכינס את כל אוהביו, ויחד התעסקו בתורה כל אותו הלילה וחידשו בתורה.
שמות נוספים ללילה הם "לילת תסמייא" (ליל נתינת השם) או "לילת אליהו הנביא"
בעיראק נהגו לקשט בעלי הדס את כיסא אליהו, ולכן קראו לו "לילת עקד אל־יאס" (קשירת ההדסים).יש העורכים סעודה של ממש, הנחשבת לסעודת מצווה, ויש הנוהגים שמביאים רק מזונות ופירות. יש הנוהגים לתת לכל אחד מהאורחים להדליק נר לכבוד אליהו הנביא ולנדור צדקה לכבודו.
הסדר נקרא "ברית יצחק" משום שיצחק אבינו היה הראשון בעולם אשר נימול לשמונה ימים. בעבר נהגו ללמוד תורה כל הלילה לשמירת הילד, וכיום המנהג ללמוד רק את סדר "ברית יצחק" (אצל החסידים נמצא מנהג דומה, והלילה נקרא "וַואכְנַאכְט", ליל השמירה). באירוע נוהגים לשיר מפיוטי ברית המילה, כגן "אערוך מהלל ניבי" ו"הילד יהי רענן" ועוד, העוסקים בשמחה מהולדת הבן ובאליהו הנביא - שעל פי המסורת מגיע לכל ברית. תוכלו לשמוע בהקלטה כאן רבים מפיוטים אלו.
ברית מילה היא אחת המצוות החשובות ביותר במסורת היהודית, מכיוון שהיא מהווה סימן פיזי על גופו של הגבר לקשר ולברית בין אלוהים לעמו. על פי המדרש אברהם אבינו, שקיבל מהקב"ה את מצוות המילה, יושב על פתח גיהינום, "ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה".
לפי תורת הקבלה, במקום של קדושה גדולה, מתעוררת גם קנאה גדולה של כוחות הטומאה, ולכן כגודל הקדושה כן גודל הטומאה. משום שבשעת הברית הנשמה יהודית עומדת להפציע ולהאיר גוף חומרי, כוחות הטומאה מקנאים קנאה גדולה. ללימוד זה מיוחסת סגולה גדולה לשמירה והשפעת קדושה על היילוד.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
עוד מוזיקה בסולם לא ידוע
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
