אנא כעב זדוני / ג'רבה / פרץ ממו
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
להאזנה
לך אלי תשוקתי / ר' אברהם אבן עזרא לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי, בְּךָ חִשְׁקִי וְאַהֲבָתִי, לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי, לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי: לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי, וּמִמָּךְ הִיא תְכוּנָתִי, לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי, וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי: לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי, וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי, לְךָ רוּחִי לְךָ כֹחִי, וּמִבְטָחִי וְתִקְוָתִי: לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי, כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי, לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי, לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי: לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵאוּת, לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי, לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה, הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי: לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל, כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי, לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי, וְאֶת־צִירִי וּמַכָּתִי: לְךָ אֶהֱמֶה וְלֹא אֶדְמֶה, עֲדֵי תָאִיר אֲפֵלָתִי, לְךָ נֶצַח בְּךָ אֶבְטַח, וְאַתָּה הוּא אֱיָלוּתִי: לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק, עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי, לְךָ אָנִי בְּעוֹדִי חַי, וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי: לְךָ אוֹדֶה וְאֶתְוַדֶּה, עֲלֵי חֶטְאִי וְרִשְׁעָתִי, לְךָ יִשְׁעִי סְלַח רִשְׁעִי, וְאֶת־פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי: לְךָ אֶכַּף וְאֶפְרֹשׂ כַּף, שְׁמַע־נָא אֶת תְּחִנָּתִי, לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה, בְּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי: לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה, חֲמֹל עַל־כָּל־תְּלָאוֹתִי, וְגָדוֹל מִנְּשֹׂא חֶטְאִי, וְגָדְלָה יַד מְשׁוּבָתִי: וְלָכֵן גָּדְלוּ צִירַי, וְקָצַרְתִּי זְרִיעָתִי, וְאוֹי עָלַי וְהָהּ לִי, אִם תְּדִינֵנִי כְּרִשְׁעָתִי: וְיִצְרִי צוֹרְרִי תָמִיד, כְּמוֹ שָׂטָן לְעֻמָּתִי, יְעָצַנִי וּפִתָּנִי, בְּמוֹעֵצוֹת לְרָעָתִי: וְעָלָיו לֹא עֲלֵי בִלְתּוֹ, חֲמָסִי עִם תְּלֻנָּתִי, וְעֵת יַעֲלוּ עֲלֵי לִבִּי, עֲוֹנוֹתַי בְּמִטָּתִי: מְאֹד אֶפְחַד וְגַם אֶרְעַד, מְאֹד תִּגְדַּל מְהוּמָתִי, וְאֶרְגַּז עֵת אֱהִי זוֹכֵר, לְפָנֶיךָ מְעֻוָּתִי: וְאֶעֱמֹד נֶגְדְּךָ עֵרוֹם, וּמַה־תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתִי, בְּיוֹם בִּי יַעֲנֶה כַחְשִׁי, וְאֹכַל מִפְּרִי דָתִי: וְיָבֹאוּ יְמֵי שִׁלּוּם, וְתִקְרַב עֵת פְּקֻדָּתִי, וְשִׁמְעָךְ עֵת שְׁמַעְתִּיהוּ, מְאֹד זַעְתִּי וְיָרֵאתִי: וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, וּמִי יִהְיֶה תְמוּרָתִי, וְאֵיךְ חֶשְׁבּוֹן לְךָ אֶתֵּן, וְאֵיךְ אֶצְדַּק בְּטַעֲנָתִי: וְאָשַׁמְתִּי וְאָרַבְתִּי, וּבָגַדְתִּי וּבָזִיתִי, וְגָזַלְתִּי וְדִבַּרְתִּי, הֲרֵעוֹתִי וְהִרְשַׁעְתִּי: וְגַם זַדְתִּי וְחָמַסְתִּי, וְחָטָאתִי וְהֶחְטֵאתִי, וְטָעִיתִי וְיָעַצְתִּי, וְכִזַּבְתִּי וְכָפַרְתִּי: וְלוֹצַצְתִּי וְגַם לַצְתִּי, וּמָרַדְתִּי וּמָרִיתִי, וְנִאַצְתִּי וְנִאַפְתִּי, וְסָרַרְתִּי וְסָרַחְתִּי: וְעָוִיתִי וְהֶעֱוִיתִי, וּפָשַׁעְתִּי וּפָגַמְתִּי, וְצָרַרְתִּי וְצִעַרְתִּי, וְקִלַּלְתִּי וְקִלְקַלְתִּי: וְרָשַׁעְתִּי וְשִׁחַתְתִי, וְתִעַבְתִּי וְתָעִיתִי, וְסַרְתִּי מִדְּרָכֶיךָ, וְכִסַּתְנִי כְּלִמָּתִי: וְהִגְדַּלְתִּי עֲשׂוֹת רֶשַׁע, וְהֶחֱזַקְתִּי בְּרִשְׁעָתִי, וְכִחַשְׁתִּי וּמָעַלְתִּי, וְעָשַׁקְתִּי וְרַצּוֹתִי: וְחָטָאתִי בְּרֵאשִׁיתִי, וְרָשַׁעְתִּי בְּאַחֲרִיתִי, וְאָשַׁמְתִּי בְּיַלְדוּתִי, וּבָגַדְתִּי בְּזִקְנָתִי: וּבָחַלְתִּי בְּתוֹרָתְךָ, וּבָחַרְתִּי בְּתוֹרָתִי, וְעָזַבְתִּי רְצוֹנֶךָ, וְהָלַכְתִּי בְּתַאֲוָתִי: וְהִשְׁלַמְתִּי רְצוֹן יִצְרִי, וְלֹא בַנְתִּי לְאַחֲרִיתִי, וְהִרְבֵּיתִי לְהוֹסִיף חֵטְא, עֲלֵי רִשְׁעִי וְחוֹבָתִי: וְלָכֵן כִּסְּתָה פָנַי, כְּלִמָּתִי וְגַם בָּשְׁתִּי, וְאֵין לִי בִּלְתְּךָ מָנוֹס, וּמִמָּךְ הִיא סְלִיחָתִי: וּמוֹחֵל בִּלְתְּךָ אַיִן, וּמֵאִתָּךְ מְחִילָתִי, וְאִם תָּבִיא בְמִשְׁפָּט עַבְדְּךָ, מַה־הִיא גְּבוּרָתִי: וּמָה־אָנִי וּמַה־חַיָּי, וּמַה־כֹּחִי וְעָצְמָתִי, כְּקַשׁ נִדָּף מְאֹד נֶהְדָּף, וְאֵיךְ תִּזְכֹּר מְשׁוּגָתִי: וְנֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי, וְכִסַּתְנִי כְּלִמָּתִי, רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה תָמִיד, לְמַלֹּאות אֶת־שְׁאֵלָתִי: וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי, מֵעֲוֹנוֹתַי וְחַטָּאתִי, וְהַבֵּט רֹב תְּלָאוֹתַי, וְדַלּוּתִי בְּגָלוּתִי: וְאַל נָא תַּעֲלֵם אָזְנָךְ, לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי, עֲרֹב עַבְדָּךְ לְטוֹבָה, גַּם אֱמָר־נָא דַי לְצָרָתִי: וְהַרְאֵנִי תְּשׁוּעָתָךְ, בְּטֶרֶם יוֹם תְּמוּתָתִי, וְיוֹם נָפְלִי בְּפַח מוֹקְשִׁי, סְמָךְ־נָא אֶת־נְפִילָתִי: וְלַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי, עֲדֵי קַצְתִּי בְּחַיָּתִי, עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת, וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי: הֲכִי אַתָּה מְנָת חֶלְקִי, וְרִנָּתִי וְטוֹבָתִי, וְגוֹרָלִי וּמַהְלָלִי, וְכָל־גִּילִי וְשִׂמְחָתִי: שְׂשׂוֹן לִבִּי וְאוֹר עֵינִי, וּמָעֻזִּי וְחֶמְדָּתִי, וּמַרְגּוֹעִי וְשַׁעְשׁוּעִי, מְנוּחָתִי וְשַׁלְוָתִי: הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתָךְ, וְלָךְ תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי, הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה, וְתִרְצֶה אֶת תְּשׁוּבָתִי: וְהוֹרֵנִי דְרָכֶיךָ, וְיַשֵּׁר אֶת־נְתִיבָתִי, וְתִשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי, וְתַעֲנֶה אֶת־עֲתִירָתִי: בְּכָל־לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ, עֲנֵנִי יָהּ דְּרִישָׁתִי, אֲנַסֵּךְ אֶת־דְּמָעַי לָךְ, מְחֵה חֶטְאִי בְּדִמְעָתִי: וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִי, אֲדֹנָי הִיא וְנַחֲלָתִי, אֱסָף־נָא אֶת־עֲוֹנוֹתַי, בְּחַסְדָּךְ יוֹם אֲסִיפָתִי: וְיוֹם לֶכְתִּי לְפָנֶיךָ, רְצֵה נָא אֶת־הֲלִיכָתִי, וְעִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, תְּנָה שָׂכָר פְּעֻלָּתִי: וְתִשְׁלַח מַלְאֲכֵי הַחֵן, וְיֵצְאוּ־נָא לְעֻמָּתִי, וְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, יֹאמְרוּ בְּקוֹל אֶחָד בְּבִיאָתִי: יְבִיאוּנִי לְגַן עֶדְנָךְ, וְשָׁם תִּהְיֶה יְשִׁיבָתִי, וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ, וְשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתִי: וְאוֹר גָּנוּז לְפָנֶיךָ, יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי, וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ, תְּנָה נָּא אֶת־מְחִצָּתִי: שמע קולי אשר ישמע בקולות / רב האיי גאון שְׁמַע קוֹלִי אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹלוֹת וְהָאֵל הַמְּקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת, וְהָעוֹשֶׂה בְּלִי חֵקֶר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָא עֲלִילוֹת, וְהֶחָכָם וְהַקַּיָּם לְעוֹלָם וְהַגִּבּוֹר עֲלֵי כָּל הַיְּכוֹלוֹת, וְהָרַחוּם וְהַחַנּוּן וְהַטּוֹב וְהֶחָסִיד וְהַמַּרְבֶּה מְחִילוֹת, אֲשֶׁר עָנָה לְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל לְמַלְּאוֹת כָּל שְׁאֵלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּבֵית כֶּלֶא לְיוֹסֵף וּמִבּוֹר הֶעֱלָהוּ לַגְּדֻלּוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּמִצְרַיִם לְעַמּוֹ וְהוֹצִיאָם לְחֵרוּת מִסְּבָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בַּיָּם וְיַּעֲבִירֵם וְטִבַּע אוֹיְבֵיהֶם בַּמְּצוּלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּהַר סִינַי לְמֹשֶׁה וֹבִשַּׂרְתּוֹ בְּטוּבָךְ בַּגְּאוּלּוֹת, וְהָעוֹנֶה לְאַהֲרֹן בַּקְּטֹרֶת וְגַם פִּנְחָס עֲנִיתוֹ בַּפְּלִילוֹת, וְהָעוֹנֶה יְהוֹשֻׁעַ וְעֵלִי וְגַם חַנָּה בְּהִתְחַנְּנָהּ בְּמִלּוֹת, וְהָעוֹנֶה שְׁמוּאֵל בַּתְּשׁוּעוֹת וְהָעוֹנֶה עֲלֵי מַשְׁבֵּר לְחַלּוֹת, וְהָעוֹנֶה שְׁלֹמֹה רַב שְלוֹמוֹת וְגַם דָּוִד אֲשֶׁר שָׁר לָךְ בְּמַעֲלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְאֵלִיָּה בַּכַּרְמֶל וְאֵשׁ יָרְדָה וְאָכְלָה מַאֲכָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְיֶשַׁע לֶאֱלִישָׁע וְחִזְקִיָּה עֲנִיתוֹ בַּתְּעָלוֹת. וְהָעוֹנֶה בְלֵב הַיָּם לְיוֹנָה וְהוֹצֵאתוֹ לְאוֹרוֹת מֵאֲפֵלוֹת, וְהָעוֹנֶה חֲנַנְיָה וַעֲזַרְיָה וּמִישָׁאֵל בְּהִצָּלוֹת לְהַפְלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְדָנִיאֵל בְּרַחֲמָיו וּמַלְאַךְ חִלְּצָהוּ מִשְּׁחָלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וְהָפַכְתָּ יְגוֹנוֹתָם לְגִילוֹת, וְהָעוֹנֶה בְמוֹ עֵזֶר לְעֶזְרָא וְחַשְׁמוֹנִים עֲנִיתָם בַּחֲיָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּתוֹךְ מַעְגָּל לְחוֹנִי בְּעֵת נִשְׁבַּע בְּשִׁמְךָ רַב פְּעֻלּוֹת, וְהָעוֹנֶה לְכָל צַדִּיק וְחָסִיד אֲשֶׁר הָיוּ בְּכָל דּוֹר בַּקְּהִלּוֹת, וְהָעוֹנֶה אֳנִיּוֹת יָם בְּסַעֲרוֹת וְהָעוֹנֶה לְמִתְעַנֶּה בְּמַחְלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְהוֹלְכִים בַּיְּשִׁימוֹן וְהָעוֹנֶה אֲסִירִים בַּכְּבָלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְכָל צוֹעֵק וְקוֹרֵא וְכָל בָּאִים לְפָנֶיךָ לְחַלּוֹת, עֲנֵה עָנִי שְׁפַל כָּל הַשְּׁפָלִים וְשָׂא חֶטְאוֹ מְקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת, וְהַאֲרֵךְ נָא בְּרַחֲמֶיךָ שְׁנוֹתָיו וְצַוֵּה כָּל שְׁאֵלוֹתָיו לְמַלֹּאת, וְתַחְשׁוֹב כָּל תְּפִלּוֹתָיו קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ כְּקָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת, וְהָאֵל הַמְּקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת שְׁמַע קוֹלִי אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹלוֹת. רצף פסוקים לפתיחת ההיכל והוצאת ספר תורה אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: אֵין־כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ: יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אֲבֹתֵינוּ, אַל־יַעַזְבֵנוּ וְאַל־יִטְּשֵׁנוּ: הוֹשִׁיעָה אֶת־עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד־הָעוֹלָם: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. תפילה לאומרה לפני "כל נדרי", בפרט עבור נושאי ספרי התורה: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים. אֲשֶׁר בָּרָא וְיָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, לְהֵיטִיב עִמּו בְּרֹב חֲסָדָיו, וְלא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי בְּתוֹרָתְךָ, וּבָגַדְתִּי בְּאַחְדוּתֶךָ, וְנָתַתִּי מוּם בְּקָדְשֵׁי שָׁמַיִם, וּפָגַמְתִּי בַּמִּדּות הָעֶלְיונות, וְקִלְקלְתִּי צִנּורֵי הַקְּדֻשָּׁה, וּמָנַעְתִּי הַטּוב וְהַשֶּׁפַע הָרָאוּי לָבא לָהֶם, וְהִרְחַבְתִּי גְּבוּל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְשָׁלַחְתִּי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר לְבַעֵר שְׂדֵה תַּפּוּחִים. וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְגַם עָנוֹשׁ לְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם בְּהַשְׁחִית אֶת זַרְעִי אַרְצָה, וְגַם בִּכְנָפַי נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁות אֶבְיונִים נְקִיִּים. וְאָנכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. וְיִמָּנְעוּ רְבִיבִים וְיִהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים בַּעֲוֹן פִּשְׁעִי, וְקָצַר כֹּחַ הַסַּבָּל לְעַנּוֹת נֶפֶשׁ יָמִים מִסְפָּר. כְּפִי אֲשֶׁר בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר רוּחַ ה' דִּבֵּר בָּם וְאַף גַּם זֹאת קָצוֹר קָצְרָה דַּעַת שִׂכְלִי, וְלא הִשַּגְתִּי לְכַוֵּן הַכַּוָּנות הַצְּרִיכוֹת לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְתִּי וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה. לָכֵן אֵין לִי פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ, מִתְבּוֹשֵׁשׁ אֲנִי מֵחֲטָאַי, וְנִכְלָם אֲנִי מֵעֲוֹנוֹתַי וְנֶחְפָּר מִפְּשָׁעַי, וְאִם אַתָּה דָּן אוֹתִי כְּמַעֲשַׂי, אוֹי לִי, אוֹיָהּ לִי, אֲהָהּ עָלַי, אוֹיָה עַל נַפְשִׁי, בַּמָּה אֲקַדֵּם פָּנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וּמָה רְפוּאָה אֲבַקֵּשׁ. וְאַבִּיט וְאֵין עוֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ, "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ, בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי" (ירמיה לא, יח), אִפְּלָה נָּא "בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָו" (שמואל ב כד, יד), וְאָבֹא הַיּוֹם לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, שַׂמְתִּי פָּנַי כַּחֲלָמִישׁ וְאֵדַע כִּי לא אֵבוֹשׁ וְעַל זְכוּת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (אֲשֶׁר בְּיָדִי) "בָטַחְתִּי ה', אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה" (תהלים לא, טו), "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (שם לו, י): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (שם צז, יא): אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק זֶה. הוֹצֵא מִתּוךְ הַקְּלִפָּה כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ וְכָל הַטִּפּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵל" (איוב כ, טו). "גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב, וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ" (תהלים פה, יג): וּבְכֵן, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה זְכוּת סֵפֶר הַתּוֹרָה (הַזֶּה) לְתַקֵּן כָּל אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ, וּכְאִלּוּ הִתְעַנֵּינוּ יָמִים מִסְפָּר כָּל הַכָּתוּב לְחַיִּים, וְאַף גַּם זֹאת יְתֻקַּן עַל יְדֵי כֹּחַ סְגֻלַּת זְכוּת סֵפֶר הַתּוֹרָה (הַזֶּה) מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ בַּעֲוֹן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת עַל יְדֵי נִשּׁוּק וְחִבּוּק סֵפֶר הַתּורָה, וְעַל יְדֵי הַוִּדּוּי שֶׁאֲנִי מִתְוַדֶּה לְפָנֶיךָ חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, וְיָשׁוּב הַכֹּל לְאֵיתָנו הָרִאשׁוֹן וְלא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ": "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי": כל נדרי שלוש פעמים: בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת־הָעֲבַרְיָנִין. כָּל־נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי, דִּי נְדַרְנָא וְדִי נִנְדַּר, וְדִי אִשְׁתְּבַעְנָא וְדִי נִשְׁתְּבַע, וְדִי נַדֵּינָא וְדִי נְנַדֵּי, וְדִי אַחֲרַמְנָא וְדִי נַחֲרִים, וְדִי אֲסַרְנָא עַל נַפְשָׁתַנָא וְדִי נֶאֱסַר, מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם, וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם --- נִדְרַנָא לָא נִדְרֵי, וּשְׁבוּעַנָא לָא שְׁבוּעֵי, וְנִדּוּיַנָא לָא נִדּוּיֵי, וַחֲרָמַנָא לָא חֲרָמֵי, וֶאֱסָרַנָא לָא אֱסָרֵי, כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן. יְהֵא רַעֲוָא דִּי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. וְנִסְלַח לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רַגְלוֹי וְסַלִּיק יְדוֹי לְגַבֵּי עֵלָּא, וְשַׁבַּח לְמָארֵי עַלְמָא, וַאֲמַר: רִבּוֹן עַלְמָא, עֲבִיד בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בְגָלוּתָא, וְאִם אִיהִי בְאוֹמָאָה — הָא אַבָּא וְאִמָּא דְּאִנּוּן חָכְמָה וּבִינָה, יַכְלִין לְמֶעְבַּד הַתָּרָה, הָדָא הוּא דִכְתִיב: ה' צְבָאוֹת יָעַץ, וּמִי יָפֵר. אִם הַתַּלְמִיד אוֹמֵי — הָרַב יָכִיל לְמֶעְבַּד הַתָּרָה. וְאִם נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע בֵּן דְּאִיהוּ וָא"ו דְּלָא יִפְרֹק לַהּ, אֶלָּא דִּתְהֵי בְגָלוּתָא עַד זִמְנָא יְדִיעָא — וְנֵדֶר אוֹ שְׁבוּעָה אִיהוּ בְּאוֹת יוֹ"ד וְאוֹת הֵ"א, דְּאִנּוּן חָכְמָה וּבִינָה — וְאִיהוּ אִתְחָרַט, הָא תְּלָת בְּנֵי נְשָׁא יַכְלִין לְמִפְטַר לֵהּ, וְאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן לְעֵלָּא לְקֳבְלַיְהוּ. וְאִם לֹא תִתְחָרֵט, אֲנָא בָעֵינָא מִנָּךְ וּמִכָּל־אִנּוּן דִּמְתִיבְתָּא דִלְעֵלָּא וְתַתָּא, דְּתַעֲבֵד בְּגִין רַעְיָא מְהֵימְנָא דְּלָא זָז מִשְּׁכִינְתָּא בְּכָל־אֲתַר, וְאִיהוּ עָאל שְׁלָם בֵּינָךְ וּבֵינַהּ זִמְנִין סַגִּיאִין, וּמְסַר גַּרְמֵהּ לְמִיתָה בְּגִינַהּ וּבְגִין בְּנָהָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב: וְאִם־אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ: וְאִם הוּא נֵדֶר מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִמָּא וְלָא בָעֵי, אֲנָא סָלִיק לְגַבֵּי הַהוּא דְאִתְמַר בֵּהּ: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר. דְּאִתְמַר בֵּהּ: בַּמֻּפְלֵא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ. דְּיִפְטֹר הַנֵּדֶר. וְאַף־עַל־גַּב דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא לְגַבֵּי בַּעְלַהּ כַּנִּדָּה, דְּאִיהוּ יַפְרִישׁ בֵּין דָּם לְדָם וְאִתְפְּתַח מְקוֹרָא דִילַהּ לְדַכָּאָה לַהּ בְּמַיָּא דְאוֹרַיְתָא, מַיִם חַיִּים דְּלָא פַסְקִין, וְאַפְרִישׁ מִנַּהּ דַּם נִדָּה דְּאִיהִי פְלוֹנִית (לִילִית) דְּלָא אִתְקְרִיבַת בַּהֲדַהּ, דְּאִיהִי חוֹבָא דְנִשְׁמְתָא דְּסָאִיבַת לַהּ. וְלֵית לַהּ רְשׁוּ לְסַלְקָא נִשְׁמְתָא לְגַבֵּי בַעְלַהּ, לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְיְהִיבַת מִתַּמָּן, וְאִתְדְּנַת בֵּין דִּין לְדִין — בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מָמוֹנוֹת, דְּאִית מַאן דְּאִתְפְּרַע בְּמָמוֹנֵהּ, וְאִית מַאן דְּפָרַע בְּנַפְשֵׁהּ בַּר מִנָּן וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע — כְּמָה דְאוּקְמוּה: אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדַד. דְּאִיהִי חֲשִׁיבָא שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא כִּמְּצֹרָע, דְּאִתְמַר בֵּהּ: בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֵה מוֹשָׁבוֹ — "מִחוּץ" וַדַּאי, דָּא גָלוּתָא דְּאִיהִי לְבַר מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי מוֹתְבָא דְּאָת הֵ"א. וְאִי מְקוֹרָא לָא יָכִיל לְמִפְתַּח עַד דְּיִפְתַּח לֵהּ הַהוּא דְסָגִיר לֵהּ — אֲנָא מְפַיַּסְנָא לֵהּ בְּגִין אוֹת יוֹ"ד וְאוֹת הֵ"א וְאוֹת וָא"ו וְאוֹת הֵ"א דְּאִיהוּ יִחוּדָא, וּבְגִין לְבוּשִׁין דְּאִתְלַבַּשׁ, מִיַּד אִתְפַּתְּחַת מְקוֹרָא וְאִתְדַּכִּיאַת שְׁכִינְתָּא. וְרָזָא דְמִלָּה: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה — "מוֹשִׁיעוֹ" וַדַּאי, הַהוּא דִּמְקוֹרָא דְמִקְוֵה בִּידֵהּ. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן: ברכת שהחיינו שליח הציבור: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, הקהל: שָׁמַיִם! שליח הציבור: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף דָּוִד פִּינְחָס וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים הֵם וּבְנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. מַלְכָּא דְעָלְמָא הוּא יְבָרֵךְ יָתְכוֹן וִיזַכֶּה יָתְכוֹן וְיִשְׁמַע בְּקַל צְלוֹתְכוֹן, תִּתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָּא וִיהֵא מֵימְרָא דַּה' בְּסַעֲדְכֶם וְיָגֵן בַּעֲדְכֶם וְיִפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עֲלֵיכֶם וְיִטַּע בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת. וִיסַלֵּק שִׂנְאַת חִנָּם מִבֵּינֵיכֶם, וְיִשְׁבֹּר עֹל הַגּוֹיִם וְעֹל הַגָּלוּת מֵעַל צַוָּארֵנוּ וּמֵעַל צַוָּארֵיכֶם, וִיקַיֵּם בָּכֶם וּבָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם וְיִכְתָּבְכֶם וְיִכְתְּבֵנוּ הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. ואומר הש"ץ פעמיים כל משפט והקהל חוזר אחריו בכל פעם: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ לִפְנֵי מְלֹךְ מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶך: ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: מחזירים את ספר התורה ואומרים: תהלים כט: מזמור לדוד הבו לה' מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ׃ קוֹל ה' עַל־הַמָּיִם אֵל־הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל־מַיִם רַבִּים׃ קוֹל־ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר׃ קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ־עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים׃ קוֹל־ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃ שׁוּבָה לִמְעוֹנָךְ וּשְׁכֹן בְּבֵית מַאֲוַיָּךְ, כִּי כָל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן יִתְּנוּ הוֹד וְהָדָר לְמַלְכוּתָךְ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: |
יום הכיפורים הוא רגע השיא של לוח השנה היהודי, והתפילה הפותחת את שערי היום הקדוש היא נקודת שיא רגשית בפני עצמה, רגע שאליו מתנקזים הרגשות והמטען הנפשי שנצברו במהלך ההכנה הרוחנית של חודשי אלול ותשרי ובה הם מתפרצים. לא פלא אפוא שקודם לתפילה "הרשמית" ראשונה של יום הכיפורים, תפילת ערבית, מושרים שני פיוטים מרגשים ומעוררי לבבות ונאמרת תפילה-הצהרה מהדהדת, שכולם תופסים מקום של כבוד במחזור התפילות הספרדי ובלבם של המתפללים. הפתיחה מתחילה בפיוט "לך אלי תשוקתי" של רבי אברהם בן עזרא (ראב"ע), מגדולי משוררי ספרד וחכמיה. פיוט זה הוא פיוט אישי מאוד, שבו חושף המשורר את צפונות לבו ואת השתוקקותו העמוקה לקרבת האל. בפיוט המשורר מודה לאל על כל אשר זכה מאִתו, מתוודה ומבקש מחילה על חטאיו מתוך תחושת אפסות עצמית, והוא אף עוסק ביום מותו ובמה שיארע לו לאחר מכן. לאחר פיוט זה שרים את הפיוט "שמע קולי אשר ישמע בקולות" שכתב רבי האיי גאון, אחרון הגאונים. בפיוט זה מבקש המשורר מה' לשמוע את תחינתו ולקבל את תפילתו, והוא סומך בקשתו הן על רחמיו וחסדיו של ה' והן על היענותו של הקב"ה לתפילות אישים מן ההיסטוריה היהודית ולתפילות שאר אנשים הנתונים בצרה. מתוך כל האמור פונה המשורר אל האל בסיום הפיוט ומבקש ממנו שיישא חטאו ויקבל תפילותיו. לאחר שני הפיוטים מגיעה תפילת "כל נדרי", שהיא הצהרה מראש על ביטול כל הנדרים שיִדּור האדם בשנה הקרובה וביטול למפרע של כל הנדרים שנדר בשנה הקודמת. אף שמדובר בהצהרה טכנית-לכאורה, תפילה זו תופסת מקום מרכזי בערבו של יום הכיפורים, הבא לידי ביטוי גם בכך שתפילה זו נמכרת מתוך תחרות עזה לכל המרבה במחיר, וזאת אף שהורותה ולידתה לוותה בהגדרתה כ"מנהג שטות" וניסיון של חכמי ישראל למחוק אותה ממחזור התפילה. אפשר כי פתיחתה החותכת ("בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה... אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין"), לשונה המסתורית (הכוללת מילים נדירות בארמית) ומיקומה ברגע השיא של לוח השנה (רגע לפני תחילת התפילה הראשונה של היום הקדוש), נוסף על התפיסה התלמודית והמיסטית שאי-קיום נדרים הוא עוון חמור במיוחד (ולכן יש תקנה טובה בביטולם) – הם שהעניקו לה את המעמד שלו היא זוכה היום. נשוב לשני הפיוטים הפותחים את התפילה. למרות היעדר אזכור יום הכיפורים במילותיהם, דבר המאפשר את אמירתם גם בתעניות ציבור ובעת צרה, (ואכן, יש מיהודי מרוקו שנהגו לשיר את הפיוט "שמע קולי" גם כפתיח למנחה של תעניות), הם נבחרו דווקא לפתיחת התפילה הראשונה של יום זה, שכן בכוחם להכין את הלבבות בשעת פתיחת שעריו של היום הקדוש והנורא, בשני אופנים: ראשית, שפתם האישית והחשופה של הפיוטים והרגש העז המובע בהם הקנו להם מעמד של כבוד במסורת יהדות ספרד; שנית, אופן אמירתם: את שני הפיוטים אומרים במקצב קבוע ואיטי ובנעימה מלנכולית מעט, המחדירים את המילים אל לבם ונפשם של השומעים ומביאים אותם לעיתים עד כדי בכי; הקהל המקשיב למילותיהם (או שר אותן לסירוגין שורה בשורה עם החזן, כפי שמקובל בפיוט "לך אלי"), מרגיש איך דברי המשוררים הקדומים הופכים להיות דבריו, ותשוקתם הדתית הכנה – תשוקתם. .. |
כותר |
פתיחה לתפילות יום הכיפורים / ג'רבה / בנימין חדאד |
---|---|
מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה |
לחן ממסורת |
פתיחה לתפילות יום הכיפורים / ג'רבה |
סולם |
לא ידוע |
מעגל השנה |
יום כיפור |
מועד התפילה |
ערבית |
מלחין |
ללא מלחין ידוע |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יום הכיפורים הוא רגע השיא של לוח השנה היהודי, והתפילה הפותחת את שערי היום הקדוש היא נקודת שיא רגשית בפני עצמה, רגע שאליו מתנקזים הרגשות והמטען הנפשי שנצברו במהלך ההכנה הרוחנית של חודשי אלול ותשרי ובה הם מתפרצים. לא פלא אפוא שקודם לתפילה "הרשמית" ראשונה של יום הכיפורים, תפילת ערבית, מושרים שני פיוטים מרגשים ומעוררי לבבות ונאמרת תפילה-הצהרה מהדהדת, שכולם תופסים מקום של כבוד במחזור התפילות הספרדי ובלבם של המתפללים.
הפתיחה מתחילה בפיוט "לך אלי תשוקתי" של רבי אברהם בן עזרא (ראב"ע), מגדולי משוררי ספרד וחכמיה. פיוט זה הוא פיוט אישי מאוד, שבו חושף המשורר את צפונות לבו ואת השתוקקותו העמוקה לקרבת האל. בפיוט המשורר מודה לאל על כל אשר זכה מאִתו, מתוודה ומבקש מחילה על חטאיו מתוך תחושת אפסות עצמית, והוא אף עוסק ביום מותו ובמה שיארע לו לאחר מכן.
לאחר פיוט זה שרים את הפיוט "שמע קולי אשר ישמע בקולות" שכתב רבי האיי גאון, אחרון הגאונים. בפיוט זה מבקש המשורר מה' לשמוע את תחינתו ולקבל את תפילתו, והוא סומך בקשתו הן על רחמיו וחסדיו של ה' והן על היענותו של הקב"ה לתפילות אישים מן ההיסטוריה היהודית ולתפילות שאר אנשים הנתונים בצרה. מתוך כל האמור פונה המשורר אל האל בסיום הפיוט ומבקש ממנו שיישא חטאו ויקבל תפילותיו.
לאחר שני הפיוטים מגיעה תפילת "כל נדרי", שהיא הצהרה מראש על ביטול כל הנדרים שיִדּור האדם בשנה הקרובה וביטול למפרע של כל הנדרים שנדר בשנה הקודמת. אף שמדובר בהצהרה טכנית-לכאורה, תפילה זו תופסת מקום מרכזי בערבו של יום הכיפורים, הבא לידי ביטוי גם בכך שתפילה זו נמכרת מתוך תחרות עזה לכל המרבה במחיר, וזאת אף שהורותה ולידתה לוותה בהגדרתה כ"מנהג שטות" וניסיון של חכמי ישראל למחוק אותה ממחזור התפילה. אפשר כי פתיחתה החותכת ("בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה... אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין"), לשונה המסתורית (הכוללת מילים נדירות בארמית) ומיקומה ברגע השיא של לוח השנה (רגע לפני תחילת התפילה הראשונה של היום הקדוש), נוסף על התפיסה התלמודית והמיסטית שאי-קיום נדרים הוא עוון חמור במיוחד (ולכן יש תקנה טובה בביטולם) - הם שהעניקו לה את המעמד שלו היא זוכה היום.
נשוב לשני הפיוטים הפותחים את התפילה. למרות היעדר אזכור יום הכיפורים במילותיהם, דבר המאפשר את אמירתם גם בתעניות ציבור ובעת צרה, (ואכן, יש מיהודי מרוקו שנהגו לשיר את הפיוט "שמע קולי" גם כפתיח למנחה של תעניות), הם נבחרו דווקא לפתיחת התפילה הראשונה של יום זה, שכן בכוחם להכין את הלבבות בשעת פתיחת שעריו של היום הקדוש והנורא, בשני אופנים: ראשית, שפתם האישית והחשופה של הפיוטים והרגש העז המובע בהם הקנו להם מעמד של כבוד במסורת יהדות ספרד
..
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?