קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי

זכרון ברית לראשונים

זכרון ברית לראשונים, יעקב הגוזר, ברלין - קראקא, 1892



 לצפייה בכתב היד

זכרון ברית לראשונים, יעקב הגוזר, ברלין - קראקא, 1892

לצפייה בכתב היד

​פרשת בחוקותי עוסקת בברית שנכרתה בסיני, ברית הכוללת ברכות למקימה וקללות למפירה. הקללות מסתיימות בפסוקי נחמה: "וְאַף גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'" (ויקרא כו, מד-מה). מה היא אותה ברית ראשונים?

רש"י: ברית ראשנים - של שבטים.

אבן עזרא: ברית ראשונים -זאת הברית הכרותה בסיני וקרא זה הדור ראשונים, כנגד הבנים שיגלו בארץ אויביהם.

אבן עזרא מדגיש שברית זו נכרתה בסיני סמוך למתן תורה: אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל – רמז לברית הר סיני, כי אחר שנעשה המשכן והיה הכבוד באהל מועד לא עלה משה בהר סיני, גם הזכיר הפרשה של הערכין, בעבור שנאמרה בהר סיני כי כן כתוב באחרונה, כי תחלת ספר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד בספר ויקרא.

וכן כנראה דעתו של בעל אור החיים: להפר בריתי אתם – ברית זו היא שלא יחליפם באומה אחרת שקיים ה' כן במאמרו ליוצאי מצרים, והוא מה שגמר אומר כי אני ה' אלהיהם פירוש זאת אות הברית אלהיהם ולא אלהים לאומה אחרת, גם מאמרו בשעת מתן תורה שיהיו עם סגולה מכל העמים וממלכת כהנים ומאמר ה' הוא במקום ברית.

לפי פירושם של האבן עזרא ואור החיים מובנת הגמרא במסכת מגילה "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כוהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כוהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? - אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן". (מגילה דף לא, ב). כפי שבברית שנעשתה במתן תורה, היו ברכות וקללות, כך אמו קוראים את הברכות והקללות מדי שנה לפני חג מתן תורה.

אולם מצאנו מדרשים שברית השבטים היא קדומה לדוגמא: "כך אמר משה: רבון העולם! הדבר שנשבעת לשלושה אין אתה מקיים, אלא אתה מבקש לבטלו, של אחד היאך אתה מקיים?! כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם, כך על בני. ולא עוד, אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב - כך אף לשבטים, נשבעת וקיימת עמהם ברית. ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים? שנאמר (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה. ומניין שקיים הקב"ה עמהן ברית? שנאמר (ויקרא כו) וזכרתי להם ברית ראשונים, זו ברית השבטים. ולדברך, הרי אתה מעמיד משבט לוי, שאני משבטו, מה יש לך לומר לשבט ראובן, ולשבטים אחרים?!" (שמות רבה, מד, ז).

המוהל הרב יעקב גלסברג, שימש כמוהל בברלין ומל כ-800 ילדים. הוציא בשנת תרנ"ב (1892) ספר בשם זכרון ברית לראשונים הכולל את כללי המילה של יעקב הגוזר [=המוהל] וגרשום הגוזר. פרופ' שמחה עמנואל במאמרו מגוף ראשון לגוף שלישי: פרק בתרבות הכתיבה באשכנז בימי הביניים (תרביץ פא (תשעג) 457-431) משער שהחיבור כולו הוא של רבי גרשום הגוזר שנכתב בוורמזיא אחרי שנת 1215.

לפניכם סריקה של הספר זכרון ברית לראשונים, ברלין - קראקא, 1892

עבודת עבד

השבת נקרא שתי פרשות: בהר ובחקותי. הקשר בין הפרשות הוא בעיסוקן במצוות שמיטה ויובל. פרשת בהר פותחת במצוות אלו, ובפרשת בחקותי מאיימת התורה בעונש של גלות על ביטולם.

​בהמשך פרשת בהר, מספרת התורה על הסתבכותו של אדם שלא שומר על מצוות השמיטה:

"אמר ר' יוסי ברבי חנינא בוא וראה כמה קשות אבקה של שביעית כיצד? אדם עושה מלאכה בפירות שביעית התחיל מוכר מטלטליו שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה, יד) לא הרגיש התחיל מוכר שדי אחוזתו שנאמר "כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו" (ויקרא כה, כה) לא באת לידו עד שמכר את ביתו שנאמר "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה, כט) לא באת לידו עד שמכר את בתו שנאמר "ואיש כי ימכור את בתו לאמה" (שמות כא, ז) לא באת לידו עד שלוה ברבית שנאמר "כי ימוך אחיך ומטה" (ויקרא כה, לה) ונאמר "אל תקח מאתו נשך ותרבית" (שם, לו) לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר "כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך" (ויקרא כה, לט) ולא לך אלא לגר שנאמר ונמכר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר "ונמכר לגר תושב" (ויקרא כה, מז) אלא לעובד עבודה זרה שנאמר "או לעקר משפחת גר" נעשה כומר לעבודה זרה" (קדושין, כ עמוד א).

אולם התורה מצווה לעזור לכל אדם בכל מצב. קרובי המשפחה צריכים לנסות לגאול [לרכוש מחדש] את נחלת האדם שנאלץ למכור את אחוזתו, או את עצמו. גם מי שקונה עבד עברי, שמכר את עצמו בגלל קשייו הכלכליים, חייב לנהוג בו בהגינות:

"וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד: כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ: וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב: כִּי-עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד: לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". (ויקרא כה, לט-מג).

את הציווי לא תעבוד בו עבודת עבד מסביר רש"י: "עבודה של גנאי, שיהא ניכר בה כעבד, שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו".

הרב עזריאל זליג קרלנשטיין כיהן כרב בקולנא (Kolno) וכמגיד בעיר לומזה (Lomza). בהקדמתו לספרו 'עבודת עבד' על מגילת רות הוא כותב: "מחברתי זאת ... היא תולדות עבודתי עבודת הקודש אשר העמסתי על שכמי, זה לי עשרים שנה להטיף תורת א-ל חי, מדי שבת בשבתו, לפני חבורת חברה תורה בעיר מגורי אז ק"ק קאלנא ... וגם אחרי כן פה עיר מגורי עתה ק"ק לאמזא". וממשיך הרב עזריאל זליג: "וקראתי שם מחברתי זאת 'עבודת עבד' יען עבד לעבדי ה' הייתי בכל הדברים האלה. גם מרומז בו בראשי תיבות שמי ושם אבי ע'זריאל ב'ן ד'ב ...".

גם הרב קוק, בעבודתו כרב, הרגיש את היותו עבד לציבור הרחב. על נייר המכתבים שלו הדפיס את הכותרת "עבד לעם קדוש על אדמת הקודש". תואר זה מופיע בשער ספר 'שבת הארץ' על הלכות שביעית.

לפניכם צילומי השערים של עבודת עבד ושבת הארץ.

עבודת העבד, עזריאל זליג קרלנשטיין, ווארשא : דפוס נתן שריפטגיססער, תרל"ז, 1877

עבודת העבד, עזריאל זליג קרלנשטיין, ווארשא : דפוס נתן שריפטגיססער, תרל"ז, 1877

שבת הארץ, אברהם יצחק הכהן קוק, ירושלם : דפוס לעווי ושותפיו, תר"ע, 1910

שבת הארץ, אברהם יצחק הכהן קוק, ירושלם : דפוס לעווי ושותפיו, תר"ע, 1910