• (א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר. (ב) נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. (ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם, ירושלים סוּכּוֹ, סוכתו, משכנו של אלוקים, וּמְעוֹנָתוֹ, וביתו בְצִיּוֹן. (ד) שָׁמָּה - ליד העיר הזאת שִׁבַּר רִשְׁפֵי, ניצוצות, כלומר חצי קָשֶׁת, שם שיבר מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה. סֶלָה. (ה) נָאוֹר, מלא אורה,[1] כביכול; אַתָּה, אַדִּיר יותר מֵהַרְרֵי טָרֶף, הרים גבוהים ומאיימים שבהם מצויות חיות טרף. (ו) אֶשְׁתּוֹלְלוּ, השתוללו, התנהגו בטירוף הדעת האויבים אַבִּירֵי הלֵב, שלבם חזק וגאה, או שנָמוּ שְׁנָתָם ולא ראו את הפורענות שבאה עליהם, וְאז לֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל את יְדֵיהֶם, רפו ונבוכו כי המפלה הגיעה אליהם בהפתעה. (ז) מִגַּעֲרָתְךָ, אֱלֹֹהֵי יַעֲקֹב, נִרְדָּם כל המחנה, וְגם רֶכֶב וָסוּס, שגם אם הם ערים, אין בכוחם לעשות דבר. (ח) אַתָּה - נוֹרָא אַתָּה, וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז גילית את אַפֶּךָ, כעסך?! (ט) מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין, אֶרֶץ יָרְאָה, פחדה מפניך, וְאז היא שָׁקטָה, כי בכוחך השמדת את האויבים, (י) בְּקוּם, כאשר קם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ. סֶלָה. (יא) כִּי חֲמַת אָדָם, אנשים שהיו מלאי חמה, בשעה שהם מגלים שאינם יכולים לעשות כרצונם - תּוֹדֶךָּ, הם נכנעים ומודים לך על הצלתם. שְׁאֵרִית חֵמֹת, את מה שנשאר מחמת-אדם זו תַּחְגֹּר, תקשור, ותבטא אותה רק לפי רצונך; תחגור אותם עליהם כאות הכנעה; או: אנשים מלאי חֵמה ייכנעו ויודו לך כאשר תחגור חֵמה להינקם מאויביך. המשורר מסיים בקריאה לכול: (יב) נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ את נדריכם לַה' אֱלֹֹהֵיכֶם כתודה על הישועה שעשה לכם. מכָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי, מתנה, לַמּוֹרָא, לאלוקים הנורא. (יג) יִבְצֹר, יחתוך רוּחַ נְגִידִים, שרים ומושלים, ויאמרו הכול כי הוא נוֹרָא לְמַלְכֵי, אימתו נופלת גם על מלכי אָרֶץ. [1] ראו רד"ק, ראב"ע ומצודות. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|