• (א) לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים אַל-תַּשְׁחֵת - שם השיר שלפי הלחן שלו ישירו את המִזְמוֹר שלְאָסָף שִׁיר. (ב) הוֹדִינוּ, אנחנו מודים לְּךָ, אֱלֹֹהִים, הוֹדִינוּ וְקָרוֹב אלינו שְׁמֶךָ. אנחנו קשורים בשמך, קוראים בו ומהללים אותו תמיד. סִפְּרוּ אבותינו; חכמינו; או: הקהל כולו את נִפְלְאוֹתֶיךָ. כאן באים דברים הנאמרים כביכול מפי ה': (ג) כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, כשיגיע הזמן הראוי, אֲנִי מֵישָׁרִים, ביושר אֶשְׁפֹּט את העולם. (ד) אז יהיו נְמֹגִים, ימסו ויתמוטטו אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ, אז יהיה ניכר כי אָנֹכִי תִכַּנְתִּי, כוננתי, ייסדתי את עַמּוּדֶיהָ, ואני יכול לזעזע אותם או להשאירם עומדים. סֶּלָה, סימן מוסיקלי; אכן; ואולי: לעולם. שוב נשמע קולו של המשורר: (ה) אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים: אַל תָּהֹלּוּ, תתהוללו, תשתובבו ותשתעשעו, כי לא לעולם תתמיד שמחתכם; וְלָרְשָׁעִים אמרתי: אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אל תגביהו את עצמכם. (ו) אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם את קַרְנְכֶם בבוז ובגאווה, ואל תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר מורם מתוך עָתָק, התרברבות, עזות והרגשת ניצחון. (ז) כִּי אין מקור לתקווה וביטחון מסביב - לֹא מִמּוֹצָא השמש, ממזרח וגם לא מִמַּעֲרָב, וְלֹא מִן המִּדְבּר שבדרום, ולא מההָרִים שבצפון. (ח) על כל אלה אי-אפשר לסמוך, כִּי אֱלֹֹהִים הוא השֹׁפֵט - את זֶה יַשְׁפִּיל, וְאת זֶה יָרִים. רק בידו מצוי הכוח, ואין מקור של עצמה מלבדו. (ט) כִּי כוֹס בְּיַד ה', וְיַיִן חָמַר, תוסס או צורב, מָלֵא מֶסֶךְ, תערובות בשמים וסמים. וַיַּגֵּר, ה' שופך מִזֶּה - מן הכוס הזו, שהיא גם כוס ישועה וגם כוס נקמה, אַךְ את שְׁמָרֶיהָ של הכוס, שאינם ראויים לשתייה, יִמְצוּ, ימצצו, יסחטו ויִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. (י) וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם את שבחו של ה', אֲזַמְּרָה לֵאלֹֹהֵי יַעֲקֹב. ושוב, דברי ה' בקולו של אסף: (יא) וְכָל קַרְנֵי, כוחם[1] וגדולתם של הרְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ, אכרות, תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק. [1] ראו רמב"ן ויקרא כג,כח פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|