audio items
snunit

מרנא דבשמיא

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים ראובן בן ציון בטאט
  • 2.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו נתנאל חן
  • 3.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) אהרן עמרם
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר מרנא דבשמיא
סולם כללי
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
אודות
  • הקטע שלפנינו הינו חטיבה מיוחדת בסדר הסליחות כמנהג הספרדים. קטעים דומים נאמרים גם בסליחות כמנהג אשכנז וכמנהג תימן. אצל הספרדים הקטע נאמר מיד לאחר נפילת אפים (תחנון) שבסליחות, והוא נחשב קטע חשוב ומרכזי, הממשיך את התחנון.
    הקטע כתוב בארמית והוא נאמר בקול רם על ידי החזן, כאשר הקהל אומר אותו בלחש יחד אתו. פיוטים אלו מכונים "מרנות" על שם הפניה הפותחת את הקטע "מרנא דבשמיא" ויסודם עוד בסידורי הגאונים. הם מכילים בקשה למחילה ולתשובה ותחינה לסיום הגלות והגאולה.
    ברוב המנהגים אומרים מסוג זה של פיוטים ("מרנות") קטעים אחדים ומצומצמים בהיקפם, אולם בקרב יהודי תימן (הבלדים) נודע לסוג זה של פיוטים מקום רחב ונכבד (להרחבה ראה מישאל מסורי כספי "פיוטי המרנות" תשמ"ג) וגם במנהג איטליה יש להם הופעה רבה בסדר הסליחות.
    פיוט ה"מרנא" שלפנינו מורכב מארבע פסקאות. הראשונה שבהן היא תחינתו של המתפלל, המשול לעבד המתחנן לפני רבו, למען יתן לו הקב"ה לב נכון לחזור בתשובה ולבל תשוב תחינתו ריקם. הפסקה השניה מעמידה את המתפלל בתור שבוי המפציר ומתחנן לשובו שישחררו, אלא שבניגוד לשובה בשר ודם אין הקב"ה מתרצה בכופר כספי אלא בתפילות ובתחנונים ולכן מבקש ממנו השבוי שיצמיח ישועתו שכן הוא תקוותם של החיים ושל המתים. בפסקה השלישית יש פניה ישירה לקב"ה שהוא "מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים" בבקשה שיתרצה לעם ישראל שהוא "עם עני ומדולדל", ויפעל כימי עולם וכשנים קדמוניות, יפדה ויציל את עם ישראל ויביא להם גאולה שלימה.
    יש לציין, שהבקשות האלו, הכתובות ארמית, אינן נאמרות ביחיד אלא רק במניין, ואם אומרים סליחות בלא מניין - מדלגים על הבקשות שבארמית (ראה 'עשה לך רב' ח"ב, מ

    'יביע אומר' ח"א, לה).

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?