"כגוונא" היא פסקה מתוך ספר הזהר (פרשת תרומה), המשמשת (במנהגים החסידיים בלבד) כחוליית מעבר בין מזמורי ופיוטי קבלת שבת לתפילת ערבית. ניתן לשער כי שיבוצה בתפילת השבת נובע הן בגלל היותה חלק מספר הזהר' שבמשך דורות השפיע על לומדיו תחושת התעלות, והן בשל תוכנה – עליית העולמות אל מקורם – הבורא, בשבת. הפסקה, הנקראת "כגוונא" על שם פתיחתה, עוסקת בתהליכים המתרחשים בעולמות העליונים ובהשפעת תהליכים אלו על עם ישראל. למתפלל המצוי קשה לרדת לעומקה של הפסקה, לא רק בשל שפתה הארמית, אלא בעיקר בשל תכניה, הלקוחים מהמארג הסבוך והעמוק של תורת הקבלה. על אף זאת, כמו קטעי זהר אחרים המשובצים בתפילה, גם פסקה זו נאמרת מפי המתפלל מכוח האמונה שדברי הזהר כה קדושים, שעצם קריאתם, אף ללא הבנתם, משפיעה על האומר אותם. הנושא בתחילת הפסקה הוא השכינה, שהיא גילוי האלוהות בעולם המציאות. ונאמר שהגילוי העליון של הקב"ה נעשה שלם [בלשון הזהר – הקב"ה יושב על כיסא כבודו] רק כאשר "היא", כלומר השכינה, "מתייחדת בסוד האחד", כלומר מהווה מרכז לכוחות האלוהיים בעולם. מכאן עוברת הפסקה לתאר את השבת, שהיא אחד מגילויי השכינה. התהליך המתואר הוא הדדי – כאשר השבת מתייחדת, היא זוכה לאחדות עליונה [שורה עליה סוד ה"אחד"] וכשזה קורה, נוצר תיקון בעולמות העליונים המסומל בתיקון כיסא הכבוד. על פי המתואר בקטע זה – בכניסת השבת חל תהליך של היפרדות. השבת פורשת מכל צדדי הטומאה שבהוויה ומהשפעותיה [הסטרא-אחרא], ונשארת שליטה יחידה בעולמות, על כן היא יכולה להאיר לנשמות ישראל.
|