• לְבָבִי יַחְשְׁקָה עָפְרָה – הדובר, עם ישראל, רוצה בקרבת האל, שנאמר בו בשיר השירים ב, ט "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים", וכוונתו לבניין בית המקדש והשבת השכינה אליו. • לְשִׂכְלִי הֶחֱלִי – געגועי החושק גרמו לשכלו שיחלה מאהבה. • וְאָשִׁיר – במקדש הבנוי. • מַמְלְלִי – דבָרִי, שירי. • וּבָאוּ כָּל בְּנֵי חֶבְרָה – כל ישראל שבתימן יתקבצו בארץ. • וְעֹפֶר בָּבְלִי – קהילת בבל וראשיה, שהם מצאצאי דוד המלך. • פְּרִידַת אַהֲבָה קָשָׁה – פרידת האוהבים, הקב"ה וישראל. על–פי שיר השירים ח, ו "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה". • חֶרֶב מְלֻטָּשָׁה – על–פי תהלים ז, יג "חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ". • בָא וְלֹא נָשָׁה – הקב"ה בא לגאול את ישראל ולא שכחו, נשה במשמעות של שכחה, כמו באיכה ג, יז "נָשִׁיתִי טוֹבָה". • וְהֵאִיר אָהֳלִי – הִשרה שכינתו במקדש. • אֲמִיר אַלְחוּר וַאלְאַמְלַאךּ, קַדַ אללַהּ זַיְּנֹהּ – כוונתו כאן ל'שכל הפועל', מושג פילוסופי שפירושו הכוח האלוהי האחראי לפעולת כדור הארץ ולחומר המצוי בו, והוא בדרגה מעל המלאכים המפעילים את 'הגלגלים' – מערכות המזלות המקיפות את העולם החומרי. ל'שכל הפועל' יש חשיבות רבה בפילוסופיה היהודית מימי הביניים, כגון זו של הרמב"ם. המשורר מזכיר שה' הוא שיִּפָּה אותו ונתן לו את הדרו. • עֻקוּל מֻתְפַארִקַה – 'שכלים נבדלים' או 'נפרדים' הם המלאכים המופשטים מחומר וצורה, והם מופקדים על סיבוב הגלגלים. • חְוַאלַי מַסְכִּנֹהּ – כל אלה, 'השכל הפועל' ו'השכלים הנפרדים' סובבים סביב משכנו של הקב"ה ומשרתים אותו. • וִחַאכִּם דַוְרַת אלאַפְלַאךּ, תֻנִיר מִן מַוְטִנֹהּ – השכל הפועל, הוא מטטרון, מושל בתנועת הגלגלים, והם מאירים ומסתובבים מכוחו. • חֲמוּד עֵינִי – כינוי לקב"ה. • וְהַטֵּה אָזְנְךָ – על–פי תהלים יז, ו "הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי". • פְּדָאֵנִי – הושיעני. • זְכֹר לִבְרִיתְךָ – זכור בריתך עם האבות. • וְלַדַּלִּים תְּנַהֵלָה – תשיב את ישראל לארצם. • סוֹבְלִי – נושא אותי, משגיח עלי. • לַא תַגְ'וַא – אל תתפתה לעצת יצר הרע. • וְתַכְּרַהּ חַיְוְתַךּ – ותבוא לידי כך שתמאס בחייך. • וְתוּב לִלַּה פִי תַמכִּין – שוב לאל ועבוד אותו כל עוד כוחך בך, כמו בקהלת יב, א "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ". • וּפִי כַ'צְ'עַה וּפִי תַרְכִּין – ובהכנעה ובהיסמכות על האל. • אִמוּרַךּ תַנְגְלִי – ואז עסקיך יצליחו. • רַעֲיָה תִכְסֹף וְהִיא תִסְעָדְךָ – חשוק בתורה והיא תעזור לך, כמו בתהלים כ, ג: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. • וְתִמְצָא חֵן כְּמוֹ יוֹסֵף – שנאמר בו בבראשית לט, ד "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו". • וְתִזְכֶּה – תהיה זכה וטהורה. • זְרוֹעַ אוֹיְבָךְ תַּחְשֹף – תכניע את יצר הרע, על–פי ישעיה נב, י "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ". • נְצוֹר לִלְשׁוֹנְךָ מֵרָע – על–פי תהלים לד, יד "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". • אֲשֶׁר מִצַּד שְׂמֹאל נִגְרָע – יצר הרע מסית את לשונך ופוגע בה; נִגְרָע במשמעות של נמשך, נוצר, ועל דרך הביטוי השלילי. • צְדָקָה לָךְ יְדִיד תִּזְרָע – על–פי הושע י, יב "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה". • אַל תַּחֲלִיא – לשון חולי, אל תמשוך את לבך אל החטא. • וְנַפְסַך מַא לְהַא תַבְּדִיל – מרמז לעיקרון הישארות הנפש. • וְלַו אלְגִסְם רַקּ – על אף שהגוף מתכלה. • תֻנִיר כַּאלפַנְד בִּאלְקִנְדִיל וְתַנְגוּ אלְגְ'רַק – מכאן מתאר המשורר את שכרו של מי שהולך בעצתו. • אלְגְ'רַק – השקיעה בחטא. • בֻסְתַאן אלַאנְּוַארִי – כינוי לגן העדן. • יִכַ'לִּד סֻכְּנְהַא – הבורא יושיב את נשמתך. • אלְהַיכְּלִי – בגן העדן. • יְלוּד יוֹסֵף – המשורר. • סֻבֳּלוֹ – עול הגויים, על–פי ישעיה י, כז "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ". • זְקֵנַי – האבות. • לְאוֹהָלַי – לארץ ישראל. • בְּנֵי גִילַי – בני דורי, היושבים עמי בגלות. • מַמְלְלִי – תפילתי. • לְצוּר קוֹנִי – הקב"ה. • יְרַפֵּא מַחֲלִי – יגאלני.
|